לכסף אין ריח
הבורסה הססגונית ביותר בעולם מתנהלת באינטרנט, ומתווכת בין סוחרים זריזים עם הרבה סבלנות לאספנים אובססיביים עם הרבה כסף. הסחורה: סניקרס ממותגות, נדירות ודי כעורות
זו נקודת הפתיחה של הבורסה הססגונית ביותר בעולם, שמוגדרת "שוק הנעליים המשני". הסניקרס האלה שנחטפות מהר נמכרות בו - בתוך זמן קצר או בתוך כמה שנים - במחיר גבוה בהרבה, פי שניים, פי שלושה, לעתים אפילו פי 12 מהמחיר המקורי. בדרך לרווח המטורף הזה סוחרי הנעליים עומדים בתורים, או שולחים אנשים לעמוד בתורים בשבילם תמורת 100 דולר, או יוצרים קשר עם בעלי החנויות ששומרים להם בצד זוג נעליים (בכל מקרה החנויות מגבילות את המכירה לזוג אחד לקונה). מי שקונים מהם את הנעליים האלה הם חובבי סניקרס ואספנים, חלקם נועלים את ההון הקטן הזה, חלק משאירים אותן מבריקות על המדף.
בבורסה כמו בבורסה, בעודם עומדים בתור ומיד אחרי שקנו את הזוג המבוקש הם מתעדכנים בתנודות השוק ומנסים להעריך את הרווחים הצפויים באמצעות אתרים המוקדשים לנושא, כמו flightclub.com ו־Campless.com. האתרים כוללים דירוגים של הנעליים המבוקשות ביותר והזמינות שלהן, ניתוח מגמות השוק על פי המכירות ב־12 החודשים האחרונים, תחזיות ושלל כלים מקצועיים שמתייחסים לכל זוג נעליים כאל חבית נפט, מטיל זהב או מניית פייסבוק. קאמפלס למשל הוא אתר מקצועי לגמרי, ובכל זאת מדובר בנעליים, מה שהופך אותו לקצת יותר מגניב, עם מאמרים כמו "האם סניקרס דומות יותר למניות או לסמים?".
רוב הנעליים בשוק הזה הן דגמים ייחודיים של נייקי, שמדי שבוע מוכרת עיצוב חדש במהדורה מוגבלת, של 100-12 זוגות בכל אחת ממאות החנויות של רשת Foot Locker. אחר כך הנעליים האלה נמכרות ברשתות החברתיות, בקרייגסליסט ובעיקר ב־eBay, שבו שוק הנעליים המשני צמח בשנה החולפת ב־48%, והרגל עוד נטויה. על פי ג'וש לובר (Luber), יועץ של יבמ ומייסד קאמפלס, ב־2013 הספסרים של נייקי הרוויחו 230 מיליון דולר, כלומר 9% מהרווחים של נייקי עצמה. להערכתו, ב־2014 שוק הנעליים המשני כבר הגיע לכמיליארד דולר.
גם את השוק הזה האינטרנט שינה. תופעת ה־sneakerheads נולדה ב־1985, כשנייקי השיקה את הנעליים הראשונות בסדרת אייר ג'ורדן ותרבות ההיפ־הופ הצמיחה עולם של אספני סניקרס שמוכנים לשלם מאות ואלפי דולרים, מחזיקים לעתים מאות ואלפי זוגות ונועלים כל אחד כאילו היה תכשיט יוקרה. באמצע שנות התשעים התופעה החלה לקבל אופי של בורסה, עם עלייתו של המסחר האינטרנטי שמאפשר לספסרי הנעליים לפרסם ולמכור את הנעליים בזריזות לקהל רחב ולא רק לשכנים ולמכרים. היום פחות מדובר באספנים חובבי נעליים שלפעמים גם מוכרים, אלא בסוחרים מיומנים שמדי שבת בבוקר, בשעה 8:01, כבר מציפים את eBay בנעליים שזה עתה נקנו ומיד גוזרים קופון שמן.
כמה שמן? הנה כמה דוגמאות: לאחרונה מכרה נייקי שוב כמה נעלי אייר ג'ורדן מהדגם המקורי. בחנויות הן עלו 250 דולר, ומיד אחר כך נמכרו ב־450 דולר בשוק המשני. נעלי אייר איזי 2 רד אוקטובר, שעיצב קניה ווסט, נמכרו בחנויות ב־250 דולר, וב־eBay ביותר מ־3,000 דולר לזוג שלא ננעל ויותר מ־2,000 לזוג משומש. נעלי לברון־11 NBA 2K14 שהושקו במאי - ומציעות שילוב זוועתי במיוחד של אדום צעקני, זהב והדפס נמר תמורת 250 דולר - נמכרות בשוק המשני ב־2,550-800 דולר. נעלי נייקי אייר Foamposite One Sole Collector, שנמכרו ב־2011 ב־200 דולר, נמכרות היום ב־4,800 דולר.
נייקי לא נלחמת בשוק הזה, להפך. היא מדווחת מראש על לידתן של הנעליים, שולחת דוגמיות מקדימות לבלוגרים שיבקרו את המוצר, וכמה שבועות לפני שעת השין חושפת בדיוק איפה ומתי יימכרו הנעליים. החברה גם מנהלת חשבון טוויטר ייעודי לעניין, שדרכו היא מצייצת ביום ההשקה קוד שהמעריצים צריכים לצייץ בחזרה בניסיון לזכות אותם בשריון זוג סניקרס בחנות הקרובה למקום מגוריהם. נכון, נייקי יכולה למכור את הנעליים מראש בסכומים שהאספנים מוכנים לשלם, אבל תחת זאת "יוצרת את השוק המשני בכוונה", כדברי לובר, כדי לחזק את התדמית שלה ולשקם את המותג אחרי שנים של ביקורת על סדנאות היזע ועל חוסר מגניבות. האלפים שמוכנים לקנות ולמכור את הנעליים במאות דולרים, מעדכנים ברשתות החברתיות וזוכים לסיקור תקשורתי, מוכיחים שלפעמים כל מה שחברה צריכה כדי לקבל פרסום אדיר כמותג נדיר זה לבנות לעצמה בורסה מקבילה.