המירוץ לתיק האוצר מתחמם בתוך העבודה
פרופ' מנואל טרכטנברג, הרכש החדש של מפלגת העבודה, מכיר היטב את הכלכלה הישראלית. אלא שהכלכלן שהפך לשם מוכר בעקבות המחאה החברתית הקפיד בדרך כלל להיות "טפלון" ולנהוג בזהירות בכולם. לא בטוח שהגישה הזו מתאימה למי שרוצה להיות שר אוצר
07:2518.12.14
פרופ' מנואל טרכטנברג, יו"ר הוועדה לתכנון ולתקצוב המועצה להשכלה גבוהה (ות"ת), מנהל מגעים מתקדמים להצטרפות לרשימה המאוחדת של העבודה־התנועה. טרכטנברג הודיע אתמול על פרישה לצורך "פתיחת האפשרות ליטול חלק במערכת הבחירות הקרובה", כפי שציין בהודעת הפרישה. בשל החוזה שלו בות"ת היה עליו להודיע על פרישתו 90 יום מראש ועל כן בחר טרכטנברג לעשות כן אתמול, ביום האחרון מבחינת התאריך לפני הבחירות שבו יוכל לעשות כן.
קראו עוד בכלכליסט:
- כחלון ויתר על טרכטנברג בגלל התפיסות המדיניות
- טרכטנברג: "תוכנית מע"מ 0% שווה בעיניי בדיוק כמו שמה, אפס"
- טרכטנברג: בלם את הורדת המסים אבל כשל בשינוי חברתי
טרכטנברג שלח את מכתב הפרישה לראש הממשלה בנימין נתניהו, בשבתו כשר החינוך בפועל, וציין כי הוא עושה את הצעד "מתוך אמונה כי ייתכן ויש בכוחי כדי לתרום להמשך שגשוגו של המשק, ובו בזמן לעיצוב חברה צודקת יותר". טרכטנברג הודה לנתניהו על "תמיכתך העקבית בהשכלה הגבוהה לאורך שנים אלו, ובפרט על תמיכתך בתכנית הרב־שנתית שממשלתך הקודמת אישרה וקידמה".
עמיר פרץ לא יוותר על השריון שלו ברשימה
עיקר המגעים שמנהל טרכטנברג הם מול יו"ר התנועה, ציפי לבני, שלה הובטחו מספר מקומות משורינים ברשימה המשותפת. בתחילה נבדקה האפשרות שטרכטנברג יצטרף לרשימת העבודה ואולם בשל חוסר רצונו לקחת חלק בבחירות מקדימות הוא ביקש מקום שישוריין עבורו, דרישה שיו"ר העבודה יצחק הרצוג לא יכול היה להיענות לה. לפיכך, עיקר המשא ומתן מתנהל מול לבני בנוגע למקום אשר יקבל במסגרת השיריונים השמורים לה.
על רקע זה מתנהל מאבק מצדו של השר לשעבר עמיר פרץ, שלדבריו מובטח לו המקום המשוריין הבא אחרי לבני, כלומר המקום ה־8 ברשימה, ואין בכוונתו לוותר עליו. המקום המשוריין הבא הוא המקום ה־16 והריאלי, לפי הסקרים העדכניים, ולכן נראה כי אם תבחר לבני שלא להתעמת עם פרץ זה יהיה המקום שאליו ישובץ טרכטנברג. באופן תיאורטי, רואים עצמם פרץ וטרכטנברג כמועמדים טבעיים עתידיים לתפקיד שר האוצר.
על לבני לסיים את סבב השיחות שהיא מקיימת עם אנשיה, בהם פרץ, עמרם מצנע ויואל חסון, ורק לאחר מכן היא תודיע על החלטה באשר למעמדם ברשימה.
ציפי לבני ויצחק הרצוג. חיזוק כלכלי לרשימה צילום: שאול גולן ברשימה המאוחדת של העבודה והתנועה מובעת דעה אחידה שלפיה יש לעשות כל מאמץ כדי לאפשר לטרכטנברג להצטרף. צירופו, במיוחד על רקע פרישתו של הכלכלן אבישי ברוורמן, הוא חיזוק משמעותי בדמות כלכלית מובהקת בתוך רשימה שחסרה דמות כזו.
קודם למגעים עם העבודה־התנועה ניהל טרכטנברג מגעים עם משה כחלון ובדק אפשרות להצטרף למפלגתו.
טרכטנברג הוא פרופסור לכלכלה בעל דוקטורט מהרווארד, מכהן כיו"ר הוועדה לתכנון ותקצוב של המועצה להשכלה גבוהה ועמד בראש הוועדה לשינוי חברתי־כלכלי (שמוכרת בשם ועדת טרכטנברג) שקמה בעקבות המחאה החברתית בקיץ 2011.
בחר לקחת צעד אחורה לאחר דו"ח הוועדה שלו
במובן מסוים, טרכטנברג החל את מסע הכניסה שלו לפוליטיקה כבר בספטמבר 2011. אז, כשישב לכתוב את הפתיח לדו"ח המסכם של הוועדה שעמד בראשה, יצא תחת ידיו מניפסט פוליטי, ולא פתיח לדו"ח של ועדה ציבורית.
תחת הכותרת "לקראת עיצובה של חברה ישראלית צודקת יותר", הציג פרופ' טרכטנברג בפתיח להמלצות הוועדה ניתוח סמנטי לססמת המחאה החברתית – העם דורש צדק חברתי. הוא ניסה להגדיר מיהו העם ("לא הקטמונים נגד רחביה, לא בני ברק נגד תל אביב, לא קריית ארבע נגד קריית שמונה"), מדוע הוא "דורש" ומהו אותו "צדק חברתי" ("צדק שיונק מנביאי ישראל, צדק שיהודים הניפו בראש החנית של מהפכות העבר, צדק נשכח בהמולת העשייה התזזיתית שמניעה את המדינה הזו, בחיפזון להידמות לגויים").
הפתיח ההוא, הניסיון להיות ממלכתי מצד אחד אבל מצד שני להעביר מסר פוליטי ברור לפוליטיקאים, היה התרגול הפוליטי הפומבי המשמעותי הראשון שלו, שבו כתב: "יש להניח כי האנרגיות הפועמות בציבוריות הישראלית אכן יופנו למגרש הפוליטי, והתהליכים שיותנעו שם הם אלה שיקבעו בסופו של יום מה יעלה בגורלה של הכמיהה לשינוי שהמחאה ביטאה".
צילום: עמית שעל מאז הדו"ח ההוא טרכטנברג לקח כמה צעדים אחורה, יצא מאור הזרקורים ומקדמת הבמה הכלכלית־פוליטית, אבל גם הקפיד להזכיר שהוא שם. פעם הבליח באיזה נאום, פעם באיזו הרצאה. הוא נהנה ממעמד ייחודי: מצד אחד הוא כלכלן מוערך, בעל יכולת רטורית גבוהה ובעל יכולת ניתוח כלכלית־חברתית־פוליטית מרשימה. מצד שני הוא דיפלומט, מכיר את הפוליטיקאים מקרוב, ריכז את צוות היועצים של שר האוצר לשעבר יאיר לפיד, והעדיף שלא לצאת בגלוי ובהתרסה כנגדם.
בחודשים האחרונים, ובעיקר כשהשמועות על הצטרפותו הקרבה לפוליטיקה עשו לעצמן כנפיים, הוא הרשה לעצמו להסלים את מנעד ההתבטאויות שלו. הוא יצא חזיתית נגד תוכנית 0% מע"מ של לפיד ודיבר בגלוי על המדיניות הכלכלית של הממשלה. הטרנספורמציה של הפרופסור לכלכלה שרצה לחצות את הקווים כמעט הושלמה.
שינה את מדיניות המסים, בעד קיצוץ בביטחון
בעיני נתניהו פרופ' טרכטנברג הוא יריב פוליטי. הם חלוקים על מדיניות המס הנכונה לישראל – נתניהו סבור שיש להוריד את מס ההכנסה, טרכטנברג היה זה שעצר את הורדת המסים של נתניהו וסובב אותה לאחור; הם חלוקים על מה צריך להיות גובהו של תקציב הביטחון – נתניהו סבור שהביטחון קודם לכל, טרכטנברג לא ממהר לזרוק את תקציב הביטחון לפח אבל המליץ לקצץ ממנו 3 מיליארד שקל; הם חלוקים לגבי גובה ההשקעה הממשלתית בשירותים לציבור – נתניהו סבור שההוצאה הממשלתית בישראל גבוהה דיה, טרכטנברג סבור שמדובר בהוצאה נמוכה מדי, ושעניין זה היה אחד השורשים למחאה החברתית. לא בכדי נתניהו לא בחר בטרכטנברג לתפקיד נגיד בנק ישראל אחרי פרישתו של פרופ' סטנלי פישר, למרות שהכל ידעו כי טרכטנברג היה מעוניין בתפקיד.
אך למרות שנתניהו רואה בו יריב פוליטי ואידיאולוגי, גם פעילי המחאה החברתית רואים בו כזה. הם רואים בו את כלי השרת של נתניהו להרוג את המחאה החברתית ולמסמס את הדרישות שלה. הם זוכרים לו את התנאי שהציג לנתניהו עם הסכמתו לעמוד בראשות הוועדה ההיא – לא לפרוץ את מסגרת התקציב. ההסכמה הזו, סבורים פעילי המחאה, היא זו שמסמנת את טרכטנברג בתור חלק מ"השיטה הכלכלית", בתור עוד שחקן שלא מוכן לתת יותר לציבור, אלא רק לשנות מעט, בשוליים, את הסדר הקיים.
לא בטוח שטרכטנברג יזכה להשפיע על הכלכלה
פרופ' אבישי ברוורמן, שהודיע השבוע על פרישתו מן החיים הפוליטיים, צריך לסמן לטרכטנברג את התקווה הגדולה שטמונה בפוליטיקה וגם את האכזבה הגדולה שהיא עלולה לזמן לו.
טרכטנברג היה רוצה להיות שר אוצר. גם ברוורמן רצה, אבל לא יצא. במשך כמה שנים טובות הוא התייבש על ספסלי הכנסת – קצת בקואליציה וקצת באופוזיציה – ובאופן כללי הותיר חתום נמוך בהרבה מכפי שהיה חולם על הכלכלה
הישראלית.
גורלו של טרכטנברג יכול להיות דומה, אלא אם יקרה מהפך במפה הפוליטית ואיכשהו המפלגה שיצטרף אליה, ככל הנראה מפלגת העבודה, תזכה איכשהו בתיק הזה וגם תסכים לשבץ אותו ולא פוליטיקאי בכיר ממנו, כפי שהיה בעבר. כי אם זה יקרה, יכולת ההשפעה שלו תהיה שולית בלבד.
הוא יכול להיות שר אוצר טוב. יש לו תפיסת עולם מגובשת (כלכלן שמרן מבחינה פיסקלית, כלומר מאמין בגירעון נמוך אבל גם בהגדלת ההוצאה האזרחית על חשבון הקטנה של תקציב הביטחון) והוא מכיר מקרוב את הפוליטיקה, את הפוליטיקאים, ואת האתגרים שעומדים בפני הכלכלה הישראלית. עם זאת, למרות התרגול שלו בפוליטיקה בשנים האחרונות, עד לאחרונה הוא תמיד הקפיד להיות טפלון – לנהוג בזהירות בכולם ולא להרגיז יותר מדי. לא בטוח שהגישה הזו מתאימה למי שרוצה להיות שר אוצר.
