הבעלים של מפעל חרסה: ההסכם הקיבוצי החדש לא מונע מאתנו לסגור את המפעל
לאחר סכסוך של 9 חודשים, נחתם היום הסכם קיבוצי חדש למפעל בב"ש, המעסיק כ-100 עובדים, אולם הבעלים מתריעים כי כוונתם לעבור לחו"ל עומדת בעינה
לפני כחודשיים הודיעה לבורסה קבוצת חמת, הבעלים של חרסה, כי היא שוקלת לסגור את המפעל הוותיק בנגב, ולהעבירו לחו"ל, "עקב עלויות הגז, החשמל, הארנונה, ושכר העבודה הגבוהות בעשרות אחוזים מהממוצע באירופה, ושאינן מאפשרות למפעל חרסה לייצר רווח." בהודעה נכתב כי "דירקטוריון החברה טרם דן בחלופות השונות."
- קבוצת חמת שוקלת לסגור את מפעל חרסה בב"ש ולהעבירו מחוץ לישראל
- חמת: צמיחה של 12% במכירות - של 30% ברווח הנקי
- התחרות בברזים ובכיורים הכריחה את חמת להוריד מחירים ב-2013
האם זה אומר שההודעה שלכם לבורסה על מחשבה להעביר את המפעל לחו"ל מבוטלת?
"לא. ההודעה לבורסה עומדת בעינה. אם המפעל לא יחובר לגז במהרה, ואם לא יהיה שיפור בארנונה לרמה של גרמניה או טורקיה, המפעל לא יהיה בארץ. ההסכם אינו מונע מאיתנו לסגור את המפעל."
אתם כל-כך קרובים להתחבר לגז, באמת תקומו ותעברו?
"הגז רק יתן לנו זריקת חיים לכמה חודשים, הבעיה האמיתית היא הארנונה. הארנונה שלנו גבוהה פי 10 מטורקיה, ופי 7 מגרמניה. בכסף הזה אני יכול לקנות מכונות חדישות, לייצר דגמים חדשים. היום אני תקוע – כל התזרים מזומנים שלי הולך לארנונה. המפעל לא יכול להתחרות. לטורקים יש גז טבעי וארנונה זולה, והוא גומר עלינו. המכירות שלו עלו ב-40% ואני ירדתי ב-30%."
גולן הביע חשש כי מכון התקנים יעכב את החיבור לגז, והתלונן כי מדינת ישראל הורסת במו ידיה את המפעל. "המדינה הצליחה לקחת מפעל ופשוט להרוס אותו. אנחנו מייצרים אסלות שמפגרות אחרי שאר העולם, כי אין לנו כסף להשקיע באסלות מודרניות. הפכנו מחברה יצרנית לחברה ש-40% ממנה זה יבוא".
יואב גולן צילום: ניר גולן
סגירת המפעל ומעבר לחו"ל - איום או כוונה אמיתית?
| קנייה חזקה | קנייה | המתן | מכירה | מכירה חזקה |
ההודעה לבורסה הגיעה רק יום לאחר סגירת מפעל מגבות ערד אשר זכתה לכותרות רבות, ולא מעט חשדו כי מדובר בספין, ביניהם גם יו"ר מרחב הנגב בהסתדרות, מאיר בביוף, שכתב על כך בדף הפייסבוק: "תופסים טרמפ על סגירת מפעל מגבות ערד בנגב, מוסיפים שמן למדורה ומודיעים לבורסה על סגירה אפשרית של חרסה עקב המצב. הספין הזה לא יעבוד במקרה של העובדים".
"האיום להעביר את המפעל לטורקיה היה חסר כיסוי." אמר בביוף אז בשיחה עם "כלכליסט". "הבעלים רוכב על הגל של סגירת מגבות ערד. מצא חן בעיניו הרעיון שמדברים על סגירת מפעל בנגב והוא אמר לעצמו – אני גם אכנס לתוך החגיגה ואולי גם אקבל קצת הטבות."
בתקשורת פורסם אז על הפסדיה של חרסה בשנה החולפת. ואולם דו"ח של כלכלן שלקחה ההסתדרות חשף כי המפעל אמנם הפסיד כ-600 אלף שקל באותה שנה, ואולם הסיבה לכך היא הטלת דמי שכירות של קבוצת חמת על המפעל – בגובה של 3 מיליון שקל החל מ-2013, כאשר עד אז חויבה חרסה רק בפחת על המבנה. ההפרש בין הפחת לדמי השכירות עומד על כ-1.25 מיליון שקל, כך שלמעשה לולא הטלת השכירות, היה המפעל מציג רווחיות נקייה של כ-800 אלף שקל.
"חרסה לא רק שאינה מפעל מפסיד, אלא מפעל עם בסיס כלכלי די איתן." אמר בביוף. "מי שגורם לכך שהמפעל יהיה מפסיד זה אותו יואב גולן הבעלים, הוא הטיל על חרסה שכר דירה של 3 מיליון שקלים ואז מה הפלא שהמפעל עובר מרווח להפסד?"
בנוסף, מפעל חרסה הוא אחד מ-30 המפעלים אשר סיימו הליך ההתחברות לגז הטבעי ברשות הגז, ונותרו לו רק סידורים אחרונים מול מכון התקנים. החברה עצמה צופה כי תחל להשתמש בגז טבעי בסוף פברואר 2015. עובדה זו לא חמקה גם מסקירת הכלכלן של ההסתדרות שאמד כי הדבר יפחית את עלויות הייצור ב-1.5 עד 2 מיליון שקל בשנה. ניתן לתהות כמה אמין האיום לסגור את המפעל ולהעבירו לטורקיה כאשר הוא בדיוק מסיים את חיבורו לגז, והוא בין המפעלים הראשונים בארץ הזוכים לעשות זאת.
בתוך כך, למפעל חוב של כ-6.5 מיליון שקל למרכז ההשקעות בגין אי עמידה ביעד התעסוקה שנקבע למפעל לשם קבלת המענק. גם במרכז ההשקעות ראו בדיבורים על מעבר לטורקיה ניסיון לעשות רוח ולהשיג ויתור על החוב, אך הבהירו כי לא יוותרו למפעל ויגבו את החוב עד השקל האחרון.
קבוצת חמת, שמפעל חרסה בבעלותה – נשלטת על ידי איש העסקים יואב גולן המחזיק בכ-64% ממניותיה. הקבוצה סיימה את שנת 2013 עם רווח של כ-35 מיליון שקל.
