הפינות החשוכות שמאפשרות שחיתות בתקציב

הסכמים סודיים בין אגף התקציבים למנכ״לי משרדי הממשלה, תוספות קואליציוניות של מאות מיליונים שנקבעות בלחיצת יד בין השרים ואחר כך מנוהלות על ידי קבוצה קטנה של פקידים מבלי שהציבור יכול לראות את הכסף, וקופה קטנה של עשרות מיליוני שקלים שעומדת לרשות חברי ועדת הכספים. אלה שלוש הפינות החשוכות המרכזיות שבתקציב המדינה. כל אחת מהפינות האלה מבטאת תחנה אחרת בדרך הארוכה שעובר תקציב המדינה מהדיונים המקצועיים בין הפקידים ועד לרגע שבסופו של דבר מאושר בכנסת, ואחר כך מנוהל באופן שוטף דרך ועדת הכספים. וכשבתקציב של כמעט 400 מיליארד שקל יש פינות חשוכות, יש גם פוטנציאל להשחתה — כפי שמתברר בימים אלה, לכאורה, בפרשת ישראל ביתנו.

תקציב המדינה אמנם יוגש לכנסת מחדש רק בעוד כחצי שנה, אבל מערכת הבחירות הנוכחית היא הזדמנות טובה להפנות זרקור אל הפינות החשוכות האלה ולהאיר לראשונה אזורים שלא יודעים שקיפות מהי. בסופו של יום אלה כספי המסים שכולנו משלמים, ועל כן לציבור יש הזכות לדעת מה השרים והפקידים הבכירים עושים בכסף שלו.

עוד לפני שהכנסת התפזרה והבחירות הוקדמו הנהלים החלו להשתנות מעט, בין היתר בשל לחץ שהופעל מכיוונה של חברת ועדת הכספים ח"כ סתיו שפיר ומצד גופים כמו הסדנה לידע ציבורי. האוצר החל לשלוח לוועדת הכספים את הבקשות להעברת תקציבים מראש, אף שהשפה שבה הבקשות האלה כתובות נותרה עמומה. נציגי האוצר שמגיעים לוועדת הכספים על מנת להסביר למה הכסף מיועד לא תמיד מנדבים פרטים ששופכים אור של ממש על מטרות ההעברות.

הבקשות להעברת תקציבים הן רק נקודת הקצה. הרבה לפני שהן מגיעות לכנסת הן מוסכמות בין פקידי אגף התקציבים לבין המנכ״לים השונים של משרדי הממשלה או מול הפוליטיקאים עצמם. לעתים שר האוצר מעורב, לעתים לא. הסכומים האלה אינם שקופים ואינם ידועים. בשנת 2014 הם הסתכמו, ככל הנראה, בכחצי מיליארד שקל, חלקם לישראל ביתנו וחלקם לבית היהודי.

לקראת תקציב 2015 הוחלט להאיר מעט את הפינה הזאת. ממש מעט. הגרסאות חלוקות לגבי אם השינוי היה ביוזמת אגף התקציבים או ביוזמת שר האוצר דאז יאיר לפיד, אבל כך או כך התוצאה היתה שבתקציב 2015 ניתן לראשונה לראות אותם. הם עדיין חבויים — לא תמצאו את המילים ״כספים קואליציוניים״ בספר התקציב — אבל אם תבקשו, יסבירו לכם היכן למצוא אותם.

אלה צעדים ראשונים בכיוון השקיפות, אולם הם מעטים מדי ועדינים מדי. כפי שמעידים הפקידים עצמם, מערכת הבחירות היא הזדמנות טובה להאיץ את מגמת השינוי, לחשוף את הפינות החשוכות לאור השמש המחטא ולהקטין את פוטנציאל השחיתות. במקביל, זו גם הזדמנות טובה עבור הפוליטיקאים להכריז בפני הציבור אחד משניים — ׳אנחנו לא מתנהלים ככה יותר׳ או ׳עזבו אותנו בשקט ותנו לנו להמשיך לסגור דילים מבלי שאף אחד יודע עליהם׳.

הציבור צריך לדעת ולהחליט באיזו מן האפשרויות הוא מעדיף לבחור. "כלכליסט" מציג: שלוש הפינות החשוכות ביותר של תהליך התקציב בישראל — הצצה ראשונה.

1. הסיכומים התקציביים

הסכמים סודיים שמשרד האוצר מסרב לחשוף

במקביל להגשת תקציב המדינה לממשלה, אגף התקציבים באוצר חותם על שורה של הסכמים מול משרדי הממשלה, ובהם מפורטים תקציבים נוספים שאמורים לזרום במהלך השנה, רפורמות שאמורות לצאת לפועל וצעדים נוספים. אלה נותרים חסויים מעיני חברי הכנסת והציבור הרחב.

בכל שנה, כשתקציב המדינה מגיע לדיון בממשלה, מתרחש עוד תהליך מקביל וחשוב לא פחות. כחלק מבניית ספר התקציב, בדיונים בלתי פוסקים בין האוצר לבין המשרדים השונים, נרקמים להם הסכמים בין משרדיים בין רוב מנכ"לי המשרדים השונים לבין אגף התקציבים.

הסכמים אלה, שנחתמים לפני שהתקציב מוגש לכנסת, הם שמאפשרים לשרי הממשלה להשאיר פתק הסכמה כתוב מראש ולפרוש לביתם בזמן שהדיונים נמשכים בחדר ישיבות הממשלה, שכן הם יודעים שמה שהם צריכים ייסגר בצד, גם אם לא יהיה כתוב בספר התקציב.

"כלכליסט" פנה למשרד האוצר דרך חוק חופש המידע בדרישה לקבל את כל ההסכמים התקציביים שנחתמו בין אגף התקציבים לבין יתר משרדי הממשלה. לאחר 60 יום של בחינת הבקשה, ממשרד האוצר התקבלה תשובה שלילית, בנימוק: "הסיכומים התקציבים הנוכחיים קשורים קשר הדוק לתקציב המדינה ולתוכנית הכלכלית לשנת הכספים 2015". מכיוון שהתקציב לא אושר עדיין בכנסת, טוענים באוצר כי "מדובר במדיניות ממשלתית הנמצאת בשלבי עיצוב".

החשש של האוצר הוא כי אם ייחשפו עכשיו את ההסכמים הקודמים, עמדות המיקוח שלו מול שרי הממשלה הבאה ייפגעו. מלבד זאת, באוצר טוענים כי אין סיבה לפרסם את ההסכמים התקציביים משום שהם מקבלים ביטוי מלא בספר התקציב, במספרים, כביאורים או בהערות. גורם במשרד האוצר הסביר ל"כלכליסט" כי קלושים הסיכויים שיהיו מוכנים לחשוף את ההסכמים, בטענה כי חשיפתם עלולה לפגוע בהתנהלות הממשלה. הואיל ומשרד האוצר סירב לפי שעה להעמיד את ההסכמים לרשות הציבור, "כלכליסט" שוחח עם כמה גורמים במשרדי ממשלה שונים, שסיפרו כי ההסכמים, שנחתמים בצד ספר התקציב, מכילים לרוב סיכומים על תוספות קיצוצים, וכן התחייבויות הדדיות מצד המשרד הרלבנטי ומצד אגף התקציבים, כמו למשל התניית מתן תקציב מסוים תמורת ביצוע רפורמה כלשהי.

כל הכספים האלה אמנם מופיעים בספר התקציב, אבל פעמים רבות הם חבויים בסעיפים אחרים לגמרי, כמו "הוצאות שונות" בתקציב המדינה, כך שאי אפשר להבין למה מיועד הכסף.

חברת ועדת הכספים ח"כ סתיו שפיר עתרה לפני שנה לבג"ץ בטענה כי האוצר מביא לוועדה שינויים שתוכננו מבעוד מועד ושניתן היה לצפות אותם. משרד האוצר השיב כי אף שחלק מהשינויים מתוכננים, אין יכולת לתקצב אותם מראש מאחר שלא בטוח שיתבצעו בסופו של דבר. האוצר התחייב לצמצם את הכספים שמוקצים מראש למטרות שונות ומוסתרים בסעיפים אחרים ולא שקופים לציבור בתקציב המדינה ל־2015. בספר התקציב אכן פרסם טבלאות שונות שבהן פירט אילו עוד כספים ייתכן שיתווספו במהלך השנה. ההסכמים שמפרטים את השינויים נשארו חסויים.

2. הכספים הקואליציוניים

פתח לשחיתות מהסוג שנחקר בפרשת ישראל ביתנו

״הכספים הקואליציוניים הם רעה חולה שצריכה לעבור מן העולם, ובחירות 2015 הן הזדמנות טובה לעשות את זה״, אמר בסוף השבוע ל״כלכליסט״ מקור באחד ממשרדי הממשלה שמכיר מקרוב כיצד עובדת השיטה.

הכספים הקואליציוניים — מאות מיליוני שקלים מתקציב המדינה שמשרד האוצר מסכים להעביר למשרדים השונים למטרות פוליטיות לחלוטין — עומדים במרכז פרשת ישראל ביתנו שנחקרת בימים אלה במשטרה. על פי החשד, נבחרי הציבור והפקידים שנחקרים חשודים כי העבירו לפחות חלק מאותם כספים קואליציוניים לידי מקורבים פוליטיים, ובתמורה אותם מקורבים העבירו להם, לכאורה, חלק מהכסף בחזרה במזומן, ככספי שוחד.

הכספים הקואליציוניים הם הפינה החשוכה ביותר בתקציב המדינה, זו שבה טמון הפוטנציאל הגדול ביותר להשחתה. עד השנה הם נוהלו בחשיכה מוחלטת, פעמים רבות ללא תיעוד רשמי, וכשכבר היה תיעוד, הוא היה לא ברור אלא ליודעי ח״ן. הם טמנו בחובם מפגש לא בריא בין פוליטיקאים לפקידים, כשלכל צד יש מנוף לחץ על הצד השני — הפקידים רוצים שהח״כים יתמכו ברפורמות שלהם, הפוליטיקאים רוצים כסף למטרות שונות. יש שיגידו שככה עובדת הפוליטיקה, יש שיגידו שככה נראית מדינה מושחתת.

חצי מיליארד שקל בשנה, וזה כנראה עוד לא הכל

״לכתוב על כספים קואליציוניים זה לכתוב על התנהלות לא חוקית״, הסביר ל״כלכליסט״ בשבוע האחרון אחד מהח״כים שאיתם דיברנו, שסירב להזדהות בשמו. באופן רשמי הסחר־מכר הזה של משרד האוצר מול מפלגות הקואליציה השונות הסתיים כבר לפני הרבה שנים, וכל הסכם קואליציוני צריך להיות מוקרא מעל גבי במת הכנסת ולהיות שקוף לחלוטין.

״אף שהחוק תוקן, עוקפים אותו גם היום", מתאר ח"כ משה גפני מיהדות התורה, ששימש כיו"ר ועדת הכספים בכנסת הקודמת. "נכון שהיום אין יותר כסף ייעודי למשהו מסוים אלא למטרה אחת גדולה, אבל בפועל הכסף מנותב על פי קריטריונים מסוימים רק למוסדות ששייכים למפלגה אחת״ .

השנה החליטו באוצר לעשות משהו בקשר לזה. במענה לבג״ץ שהגישה שפיר נגד משרד האוצר, התחייב אגף התקציבים בפני בית המשפט כי בתקציב המדינה לשנה הבאה הכספים הקואליציוניים יהיו שקופים ומוגדרים. ואמנם, ב־7 באוקטובר האחרון, בישיבת הממשלה לאישור תקציב המדינה לשנת 2015, שר האוצר דאז יאיר לפיד הקריא לפרוטוקול את הכספים הקואליציוניים שסוכם לחלק לשותפות בקואליציה (בעיקר על ידיו, אבל גם על ידי הפקידים).

זהו צעד ראשון בדרך לשקיפות, אף שגם הוא נעשה בדרך צולעת משהו. מי שייכנס לפרוטוקול של ישיבת הממשלה וידפדף בין כל ההחלטות שקיבלה הממשלה באותו לילה עד שיגיע לעמוד שלפני האחרון, ימצא שם את הכותרת העמומה ״תגבור משרדי ממשלה״. שם, ברשימה בת י״ג סעיפים, אפשר לראות למי ניתן הכסף ועבור מה. בספר התקציב עצמו, אגב, הפירוט הזה לא מופיע.

כך למשל, 25 מיליון שקל יועברו למשרד הדתות לצורך ״מימון פעולות שונות בנושאי שנת השמיטה״. עוד 25 מיליון שקל יועברו ״לפעולות בתחום חיזוק הזהות היהודית והגברת השיח בחברה הישראלית ובעם היהודי״. עוד 30 מיליון שקל ל״סיוע לרשויות מקומיות ביהודה ושומרון״. עוד 125 מיליון שקל לטובת ״מיזמים ותמיכות שונות בתחומי הציונות, החינוך, ההתיישבות והדמוקרטיה״ ועוד עשרות מיליוני שקלים נוספים למטרות מוגדרות אבל עמומות למדי.

בסך הכל מדובר ב־530 מיליון שקל. לא סכום קטן בשביל כסף שהאוצר יצטרך לשלם במהלך השנה למשרדים השונים, מבלי שהוא יודע מה בדיוק הולך לקרות עם הכסף הזה.

בלי תיעוד, בלחיצת יד, כך זורם הכסף

מלבד הכסף שמובטח לשרי הממשלה בישיבת התקציב, ישנם כספים נוספים שמובטחים לח״כים בדיונים בכנסת, לרוב לראשי הסיעות וליו״רים החזקים. אחד כזה הוא יו״ר ועדת הכספים, שמשרד האוצר זקוק לשיתוף פעולה מלא מצידו בשביל לנהל את תקציב המדינה באופן שוטף.

״פקידי האוצר יושבים עם נציגי הסיעות ומסכמים איתם על כספים קואליציוניים״, תיאר בפני ״כלכליסט״ ח״כ שנחשף לדיונים כאלה. ״למשל, האוצר יודע שמדי שנה הוא יוסיף כ־300 מיליון שקל לתקציב החטיבה להתיישבות מעבר לבסיס התקציב שלה, שעומד על כ־60 מיליון שקל. מתוך הסכום הזה 200 מיליון שקל יעברו בהעברות תקציביות דרך ועדת הכספים ועוד 100 מיליון יעברו גם הם דרך הוועדה, אבל רק לאור סיכום מוקדם שהיה לאוצר עם מפלגה כזו או אחרת״.

סתיו שפיר וניסן סלומינסקי צילום: אוהד צויגנברג

לאיש מחברי ועדת הכספים לא תהיה היכולת לדעת שהכסף הזה הוא בעצם הבטחה קואליציונית, אלא אם מישהו יגיד משהו בדיון בוועדה. רק חבר הכנסת שהשיג את הכסף יידע, וגם הגוף שקיבל אותו — במקרה הזה, החטיבה להתיישבות — מה שעלול ליצור פרצה. זו בדיוק אחת הפרצות שנבדקות בימים אלה בחקירת המשטרה, בשביל לגלות אם ח״כ פאינה קירשנבאום מישראל ביתנו דרשה תמורה בלתי חוקית תמורת מיליוני השקלים בכסף קואליציוני שידעה להשיג, לכאורה, עבור רשויות, עמותות ואיגודים שונים.

איפה הסיכומים האלה מתועדים? האם יש איפשהו קובץ אקסל שמתעד אם הכסף כבר שולם ולאן הלך? שלושה גורמים ש״כלכליסט״ שוחח איתם בימים האחרונים סיפרו כי חלק מהסיכומים נעשים בכתב, אולם חלק לא מבוטל נסגרים בלחיצת יד, בעל פה.

ככל הידוע, ניהול חלוקת הכסף והמעקב אחר חריגות נעשים במהלך השנה על ידי סגן הממונה על התקציבים. בחלק מן המקרים, טענו שני גורמים שאיתם שוחח ״כלכליסט״, הכסף הוא לא רק תוספות תקציביות אלא ממש נכנס לבסיס התקציב, כך שהוא ממשיך להיות מוזרם לנצח, זמן רב אחרי שהממשלה התפרקה והוחלפה באחרת.

בכל מקרה, באגף התקציבים טוענים בתוקף כי מרגע שהם מתקצבים את הסכומים ומעבירים אותם למשרדים הרלבנטיים — שבראשם עומדים הפוליטיקאים שלהם התחייבו על הכסף — אין להם מושג כיצד הכסף מוקצה, למי ובהתאם לאילו קריטריונים. וכאן בדיוק נמצאת הפרצה הבאה בשרשרת. משרדי הממשלה לא מחלקים כסף סתם כך. פוטנציאל השחיתות כאן הוא כה גדול, עד שלאורך השנים, ובעיקר מתחילת שנות התשעים, המערכת שמה על עצמה עוד ועוד שכבות בירוקרטיות שנועדו למנוע שחיתות.

בשביל לחלק כסף צריכים להיות מבחני תמיכות וקריטריונים מוגדרים ושוויוניים שצריכים לקבל את אישור היועצים המשפטיים ואת אישור חשבי המשרדים שאינם כפופים למנכ״ל אלא לחשבת הכללית. ובכל זאת, כפי שהמשטרה חושדת, חרף המנגנונים האלה, בסופו של דבר לפחות חלק מהכספים חולקו בצורה מושחתת.

גורם ששוחח עם "כלכליסט" סיפר כי בחלק מן המקרים דווקא מבחני התמיכות הופכים לכלי במנגנון השחיתות, על ידי התאמת הקריטריונים כך שייטיבו רק עם גוף אחד, המקורב לפוליטיקאי.

במשרד המשפטים ובמשרד האוצר יבדקו בתקופה הקרובה היכן נותרו פרצות שדרכן אפשר לחלק כספי תקציב למקורבים, על מנת להציג לממשלה החדשה סט נהלים חדש (למשל, הכסף שמשרד הפנים מחלק לרשויות המקומיות במענקי איזון — יותר מ־3 מיליארד שקל בשנה — נקבע על ידי נוסחה קשיחה שלא ניתן להטות. לעומת זאת, עשרות מיליוני השקלים שזורמים במקביל ממשרד הפנים לרשויות המקומיות מחולקים על פי קריטריונים גמישים בהרבה. דו"ח מבקר המדינה הצביע בעבר על ליקויים רבים בחלוקת הכספים בשיטה זו, וגם בדיקת ״כלכליסט״ בעבר הראתה כי בתקופת שר הפנים אלי ישי, למשל, הוכפלו המענקים שניתנו בשיטה זו ליישוב עמנואל, שמזוהה עם ש״ס.

מינהלת הזהות היהודית כמשל

מעקב צמוד שבוצע בשנתיים האחרונות אחר אלפי ההעברות התקציביות שנעשו דרך ועדת הכספים מספק הצצה למקרה אחד לפחות של האופן שבו זרמו הכספים הקואליציוניים. מינהלת הזהות היהודית היתה חלק מההסכמים הקואליציוניים בין הבית היהודי לבין הליכוד עם הקמת הממשלה היוצאת במרץ 2013.

המינהלת החדשה לזהות יהודית הוקמה בהחלטת ממשלה בספטמבר 2013 ותוקצבה ב־4 מיליון שקל. במשך השנה הועברו אליה עוד 17 מיליון שקל בכמה פעימות, ותקציבה הסתכם בסופו של דבר ב־21 מיליון שקל בשנת 2014.

בתקציב 2015 ההסכם על הכסף נחשף בהחלטת הממשלה עצמה, וכבר עלה ל־25 מיליון שקל. מתוכם כ־22.5 מיליון שקל היו אמורים לזרום במהלך השנה דרך ועדת הכספים במסגרת העברות תקציביות.

״המינהלת מתוקצבת בכ־20 מיליון שקל השנה, אבל כל הכסף הולך להתקשרויות עם עמותות אורותודוכסיות בלבד ופונה למגזר מאוד מסוים בחברה הדתית״, אומרת עו״ד אורלי ארז־לחובסקי המייצגת את המרכז הרפורמי לדת שעתר נגד חלוקת הכספים של מינהלת הזהות היהודית, לאחר שלא זכה לקבל אפילו שקל מתקציבה.

הכסף למינהלת הזהות היהודית מוזרם למשרד לשירותי דת מכוח ההסכם הקואליציוני, והמינהלת עצמה מנוהלת על ידי אנשי הבית היהודי ובראשם הרב אביחי רונצקי, המתמודד לרשימת המפלגה בבחירות המקדימות. גורמים המכירים את הנעשה טוענים כי הכסף זורם לא פעם למוסדות ופעילויות רבים של גופים המזוהים עם המפלגה ובקרב ציבור מצביעיה.

״הכסף הקואליציוני הזה הוא פרצה קוראת לגנב״, אומר ח״כ עפר שלח, שריכז את פעילות יש עתיד בוועדת הכספים ונחשף מקרוב לאופן שבו עובדת השיטה. "חלק מההעברות זה משחק פוליטי לגיטימי, אבל הבעיה נוצרת כשנושאים שהמדינה צריכה לתקצב הופכים לנושא שמפלגה גוזרת עליו קופון. הבעיה השנייה היא כמובן התנהלות בחוסר שקיפות, שכתוצאה ממנה אי אפשר להבדיל בין כסף למטרות ראויות לבין העברות שמייצרות טובת הנאה פוליטית".

3. הקופה הקטנה של ועדת הכספים

גם באופוזיציה גובים לפעמים מס מעבר

גם את חברי האופוזיציה צריך לעתים לתגמל, בעיקר אם האוצר חפץ בתמיכתם במהלכים גדולים בוועדת הכספים. את הכסף הזה מזרימים פקידי האוצר דרך מנגנון הקרוי בפי הח"כים 'הקופה הקטנה של ועדת הכספים', והשיטה משרתת את שני הצדדים — האוצר והח"כים. "איך אתה חושב שהיינו יכולים להעביר מהלכים כמו ועדת הריכוזיות או ועדת בכר בלי זה", אמר ל"כלכליסט" בסוף השבוע גורם ממשרד האוצר.

הקופה קיימת שנים רבות, קיומה נחשף ב"כלכליסט" לפני כמה שנים, כשיו"ר הוועדה היה סטס מיסז׳ניקוב. מדובר בסכום של כ־50 מיליון שקל בשנה שהאוצר היה מעמיד לרשות חברי ועדה מרכזיים (לא כל חברי הוועדה ידעו על כך) שחילקו את הכסף ללא קריטריונים ברורים ולכאורה ללא זיקה פוליטית, לגופים כמו תנועת הצופים, ארגון אלו"ט, מרפאת לוינסקי ואחרים.

כך, אם ח"כ מסוים יתנגד להעברה בנושא כלשהו הוא עשוי לקבל איום מרומז על כך שכסף שהוא חפץ ביקרו למטרה אחרת לא יגיע עד שלא יתמוך במהלך שעומד לדיון. וזה עובד גם הפוך: כשהאוצר רוצה לפתות ח"כ לתמוך בנושא מסוים, יש מי שיודע להציע כסף תמורת תמיכתו.

"כלכליסט" פנה למשרד האוצר כדי לקבל נתונים על הקופה הקטנה של ועדת הכספים. באוצר טענו כי משנת 2015 לא תהיה קופה קטנה כזו, אך סירבו למסור נתונים לגבי היקפה בשנים 2013–2014. ח"כים בוועדה טענו כי בשנים האחרונות הקופה כבר אינה קיימת.

פאינה קירשנבאום צילום: גיל יוחנן ויינט

"בזמנו של ליצמן כיו"ר ועדת הכספים היה את ה׳קניפל׳, אותה קופה קטנה שבה היה נשאר כסף ואז היו פונים אליי ארגונים ועמותות והיו מבקשים שנעזור להם לקבל משהו", נזכרת ראשת מרצ ח"כ זהבה גלאון. לפי גלאון, כיום כבר אין קופה קטנה אלא רק "מס סלומינסקי".

לדבר גפני, "האינטרסים של יו"ר הוועדה ניסן סלומיאנסקי עלומים ואף אחד לא יודע מה הוא מקבל. כמובן לא הוא באופן אישי, אלא עבור האינטרסים שלו. דבר אחד אני יכול לומר בוודאות: האוצר וסלומינסקי מחביאים כסף בסעיפים שעוברים בוועדה. זה מס סלומינסקי, מעבירים סעיפים תמורת תשלום למגזר שסלומינסקי מייצג״.

יו"ר ועדת הכספים ח"כ ניסן סלומינסקי מסר: "אין כסף שעומד לרשות הוועדה. קיבלתי את הוועדה הכי לא שקופה בכנסת והפכתי אותה לוועדה הכי שקופה בכנסת. כל בקשה שמובאת לוועדת הכספים מוגשת על ידי אחד ממשרדי הממשלה וכל חברי הועדה מקבלים את ההעברות הכספיות שבוע מראש עם כל הפירוט. אני מאפשר לחברי הועדה לשאול שאלות את אנשי אגף התקציבים ולקבל תשובות עוד לפני הישיבה, ובישיבה עצמה ברוב המקרים נשמעים גם הסבריו של נציג המשרד הרלבנטי. להזכירכם, אני רק אחד מתוך 17 חברי הוועדה שמחליטים”.