שני שרי רווחה מתחרים על תואר הרפורמר החברתי

בסוף ינואר 2011 נפגשו שר הרווחה היוצא יצחק הרצוג ומחליפו בתפקיד משה כחלון לטקס חגיגי. את ההערכה ההדדית ביניהם קשה היה להחמיץ. כחלון הצהיר כי "ימשיך את המורשת של הרצוג". הרצוג אמר כי שניהם "מציבים את האדם במרכז".  

זו אינה נקודת הקרבה היחידה בין היו"רים הנוכחיים של מפלגות העבודה וכולנו, ששואפים להרכיב את הממשלה הבאה. שניהם הצליחו להפוך משרדים שנחשבו זוטרים למקפצה פוליטית, לאחר שפעילותם זכתה להערכה בציבור הכללי.

על רקע המקום המרכזי שתופס הנושא הכלכלי־חברתי בבחירות 2015, בדק "כלכליסט" את תפקודם במשרד הרווחה של שני המתמודדים הבולטים על הכרטיס החברתי הרצוג וכחלון.

בהיבט החיובי - לשניהם יש במה להתגאות: שניהם הצליחו להוסיף תקציבים לקשישים; הרצוג התניע את רפורמת לרון להכנסת נכים למעגל העבודה תוך שמירה על קצבאותיהם, אחרי עשור שהיתה תקועה; ואילו כחלון עצר חלק מהבדיקות המשפילות שעברו קשישים כדי לקבל את קצבת הסיעוד מביטוח לאומי, ולא פחד להתעמת עם ראשי עמותות חלוקת המזון. אולם בשורה התחתונה, הבדיקה מעלה כי בארבע שנותיו של הרצוג ובשנתיים של כחלון לא נראו במשרד הרווחה רפורמות חברתיות גדולות.

הפרטת שירותים

משרד הרווחה הוא ככל הנראה המשרד הממשלתי המופרט ביותר. למעט כ־20 הוסטלים ומרכזי סיוע, כל השירותים שנותן המשרד מסופקים על ידי חברה פרטיות או עמותות. התוצאה היא שהגופים שמספקים את שירותי הרווחה פועלים על פי מודל עסקי. כך, למשל, עמותה שמפעילה עבור המדינה מעון לילדים עם צרכים מיוחדים, מצמצמת היכן שרק אפשר כדי לחסוך או מפטרת מדריכים כדי שלא יצברו ותק, לא פעם תוך פגיעה בשירות.

ההפרטה במשרד החלה בשנות התשעים. הרצוג וכחלון לא החלו את המגמה, אך גם לא עצרו אותה כדי לשקול מדיניות חלופית. הרצוג אף לא הסתיר את עמדתו שמכיוון שאי אפשר לקבל מהאוצר תקני כוח אדם, ובשל הרצון להפנות את המשאבים הקיימים למימון השירותים ופיקוח עליהם, הוא מוציא את אספקתם למיקור־חוץ. כחלון, לעומתו, הצהיר כי ישנה מהיסוד את שיטת המכרזים שאותה הגדיר בראיון ל"כלכליסט" ב־2011 כ"הפרטה נדיבה מדי". זה לא קרה.

אחת ההשלכות הבעייתיות של מדיניות ההפרטה היא איבוד המקצועיות של המשרד. וכשאנשי המטה אינם מגיעים מהשטח ולא מבינים מה הצרכים, אפילו משימה בסיסית כמו ניסוח מכרזים לאספקת שירותי רווחה עוברת למיקור־חוץ.

השירות בביטוח לאומי

הוועדות הרפואיות של ביטוח לאומי הפכו עם השנים לסמל של אטימות המוסד. היחס מצד הרופאים ומזכירי הוועדות, ולצדו התחושה שמדובר בחומה בלתי עבירה, מתבטאים בפריחה של החברות הפרטיות למימוש זכויות רפואיות.

לא פחות מארבע ועדות ציבוריות שמונו מאז שנת 2000 המליצו על רפורמה בוועדות הרפואיות - שלא התבצעה. שום שר רווחה לא ניסה, וממילא לא הצליח, לחולל מהפכה בתחום. אם עוד אפשר לנסות להבין את חוסר ההצלחה של כחלון, שהיה שר בחצי משרה למשך חצי כהונה, להרצוג אין תירוצים. ארבע שנים כשליט בלעדי של מערכת הרווחה אמורות היו להספיק לביצוע הרפורמה, אך היא מעולם לא היתה על הפרק.

המוסד השתפר ביכולת לקבל שירות באינטרנט, אבל המהפכה הגדולה של פנייה אקטיבית וממוקדת למבוטחים כדי לסייע להם למצות את זכויותיהם והקמת מרכזים למיצוי זכויות, לא קרתה בתקופתם. גם הקמת מרכז "יד מכוונת" בחיפה בינואר 2013 כדי לעזור בתביעות המוגשות לוועדות הרפואיות, היתה יוזמה של פקידי המוסד ולא של השר כחלון.

הסכנה לקצבאות

באפריל 2012 הניח ביטוח לאומי על שולחנו של כחלון דו"ח שקבע כי בעוד 30 שנה למוסד לא יהיה מספיק כסף לשלם קצבאות, ונדרש פתרון דרמטי באופן מיידי, כמו העלאת דמי ביטוח לאומי, קיצוץ קצבאות או העלאת גיל הפרישה.

את הדו"ח לא יזם איש משרי הרווחה, אלא מנכ"לית ביטוח לאומי דאז אסתר דומיניסיני, שהבינה שלא משרד הרווחה ולא משרד האוצר מחזיקים בנתונים מסודרים על מצבו הפיננסי ארוך הטווח של המוסד. במילים אחרות: הרצוג לא ביקש לברר אם המוסד החברתי החשוב בישראל יוכל לשלם בעתיד קצבאות זקנה, הבטחת הכנסה, אבטלה ונכות; ואילו כחלון קיבל את הדו"ח, אך לא עשה דבר.

שירותים לנזקקים

אחד האבסורדים הגדולים בהתנהלות משרד הרווחה הוא שדווקא המשרד שאחראי על העזרה לשכבות החלשות, משליט אפליה בתקצוב לטובת רשויות מקומיות עשירות. זה קורה בשל הכלל שהמשרד משקיע בלשכות הרווחה 75 אגורות על כל 25 אגורות שמשקיעה בהן הרשות המקומית. התוצאה היא שדווקא רשויות עם אוכלוסייה נזקקת גדולה אינן מסוגלות להשקיע מספיק בלשכות הרווחה.

שינוי שיטת התמיכות ברשויות המקומיות הוא בדיוק המקום שפוליטיקאי לא רוצה להיות בו: מעבר למודל דיפרנציאלי יעמיד אותו במלחמה עם ראשי הרשויות החזקים של הערים הגדולות והמועצות המקומיות העשירות. תמיכתם הפוליטית עשויה להיות קריטית לעתידו.

הזנחת לשכות הרווחה המקומיות באה לידי ביטוי חריף גם בכוח האדם בלשכות. להרצוג וכחלון אין סיבה להתגאות בהוספת כוח אדם. במאי 2008 הודיע הרצוג על תוכנית להוסיף בכל אחת מחמש השנים הקרובות עוד 200 עובדים סוציאליים ללשכות, וזאת כדי להקל את העומס האדיר בהן ולשפר את השירות. אולם מבדיקה של מרכז המחקר והמידע של הכנסת עלה כי בפועל עד 2012 כולל נקלטה פחות ממחצית מהיעד.

ביטחון תזונתי

סקר של ביטוח לאומי מ־2012 מצא ששליש מהמשפחות בישראל שיש בהן ילדים מדווחות על חוסר ביטחון תזונתי. 300 אלף משפחות מהן דיווחו על חוסר ניכר בביטחון תזונתי, כלומר מחסור בכסף צמצם את גודל הארוחות במשך כמה חודשים בשנה.

במאי 2007, זמן קצר אחרי שנכנס לתפקידו ובעקבות לחץ של בג"ץ, הקים הרצוג ועדה לבחינת אחריות הממשלה להבטחת ביטחון תזונתי. המלצות הוועדה הוגשו לממשלה רק לאחר שנתיים, ורק במרץ 2010 הסכימו ביניהם משרדי הרווחה והאוצר וארגון הג'וינט על הפעלת מיזם לרגולציה על עמותות המזון ומימון פעילותן בסכום של כ־15 מיליון שקל. בתחילת כהונתו של כחלון עלו בעיות תקציביות במימון הפרויקט. במרץ 2011 נקבעו הזוכים במכרז להפעלת המיזם, אלא שאז שוב היו בעיות תקציביות, וביולי 2012 — חמש שנים לאחר הקמת הוועדה — החלה לפעול התוכנית כניסוי מוגבל, שכיום כבר כמעט אינו פעיל. בדו"ח שפרסם באפריל האחרון הגדיר מבקר המדינה יוסף שפירא את המדיניות בתחום במילה אחת: "חידלון".

"מצפוני נקי"

הרצוג מסר בתגובה: "בתקופתי נוספו תקני פקחים על השירותים במיקור־חוץ. הטיפול באיתנותו הפיננסית של המוסד לביטוח לאומי נתקע לאחר שעזבתי את המשרד. עם זאת, עשינו כמה מבצעים למיצוי זכויות וניסיון לשפר את התיאום בין הרשויות המקומיות והמוסד. בכל הקשור לביטחון תזונתי מצפוני נקי: התעקשתי שהדבר יהיה באחריות המדינה, והתהליך אכן לקח זמן עקב דיונים ארוכים והתנגדות של האוצר לחלק מהצעדים".

ממפלגת כולנו נמסר: "צוות שהקים כחלון לבחינת מיקור־החוץ המליץ כי דווקא המקרים הרווחתיים הקשים יותר מתאימים להעברה למיקור־חוץ. כחלון תמך בהמלצות שהגישה הוועדה הממשלתית לבחינת האיתנות הפיננסית של ביטוח לאומי, והוא מאמין כי יש לקדמן במסגרת התקציב. בתחום שיפור השירות דחף כחלון להחלטת ממשלה שאישרה העברת מידע דיגיטלי, וכן הוצאה ועדת הערר מחוץ לכותלי ביטוח לאומי. בתקופתו של כחלון אושרו 100 מיליון שקל לתקצוב הביטחון התזונתי שהיו אמורים לעבור במסגרת התקציב העוקב".