תשבץ ההיגיון של המחנות בלשכת עורכי הדין

מחרתיים תקיים לשכת עורכי הדין הליך לבחירת הנציגים שלה בוועדה לבחירת שופטים. באופן מתבקש, ההליך הזה משקף את המצב הפוליטי המורכב והלעומתי בתוך הלשכה. המשמעות של המאבק הזה, בין היתר, היא שביום שלישי עשויה עו"ד אילנה סאקר לזנק ממעמד של אלמוניות מוחלטת למעמד של אחת מעורכות הדין המשפיעות והמחוזרות במדינה. מלבד סאקר, מתמודדים על שני המקומות של הלשכה בוועדה היוקרתית גם עורכי הדין פיני מרינסקי, חאלד זועבי, צביקי פירון, דליה רבין ורות עשהאל.

את השמות יש לחלק לשלוש קבוצות: מועמדי ראש הלשכה דורון ברזילי (מרינסקי ורבין), מועמדי מחנה אפי נוה ויורי גיא־רון (זועבי וסאקר) ו"עצמאיים" - פירון ועשהאל - ששייכים לקבוצה השנייה, אך לא השלימו עם אי־בחירתם למועמדיה הרשמיים.

עו"ד יורי גיא רון צילום: עמר גרין

עדיפות מובנית

לברית שבין ראש ועד מחוז תל אביב אפי נוה ליו"ר הלשכה לשעבר יורי גיא־רון יש רוב במועצה הארצית של הלשכה, שהיא הגוף שבוחר את הנציגים לוועדה, ולכן למועמדי הברית הזו סיכוי טוב יותר להיבחר. עד לאחרונה היה ברור שהמועמד המועדף על נוה הוא עו"ד יחיאל כץ, כשמטעמו של גיא־רון תמשיך ותמלא את התפקיד עו"ד רחל בן־ארי. אלא שבמחנה נוצר לחץ להחליף את בן־ארי. בעיקר משום שהיא מכהנת שתי קדנציות ברציפות, בעוד החבר השני בוועדה מטעם הקבוצה, עו"ד חאלד זועבי, כיהן רק קדנציה אחת. הבחירה בשניים כנציגי הלשכה סימלה את הצלחת האופוזיציה לברזילי. בעקבות המהלך ניסה ברזילי לכפות באמצעות חוק את עצמו, או מישהו מטעמו, כחבר הוועדה לבחירת שופטים - ונכשל.

הברית של גיא־רון עם נוה מאלצת את השניים לחלוק, ולכן כל אחד יכול לקדם רק מועמד אחד. החלטת גיא־רון להעדיף את זועבי, גזרה כליה על מועמדותו של יחיאל כץ, המועדף של נוה, בגלל האילוץ המגדרי: החוק הפך את הוועדה לתיבת נוח שאליה יכולים לעלות זוגות בלבד. וכשגיא־רון החליף אשה בגבר, כלומר ויתר על בן־ארי לטובת זועבי, נאלץ נוה להתאים עצמו. כך סולק כץ לטובת סאקר. העובדה שגיא־רון החליט על זועבי הכתיבה לנוה את הוויתור על המועמד שבו תמך ושאליו התחייב. הסיבה לוויתור היא שכרגע נוה זקוק יותר לגיא־רון מאשר להפך. בזכות גיא־רון הצליח נוה לאחד את ראשי הוועדים - כולם אנשי גיא־רון - נגד ברזילי. אם נוה רוצה לנצח את ברזילי בבחירות הקרובות לראשות הלשכה, הוא חייב את התמיכה של גיא־רון. לכן, על לוח השחמט הזה נוה בחר להקריב את החייל כץ כדי להכות בעתיד את המלך המכהן ולזכות בראשות הלשכה.

מעורבותו של גיא־רון אינה נקייה מספקות. ב־2011 המליצה המשטרה להעמידו לדין בעבירת שוחד בפרשת קופת חולים מאוחדת. הפרקליטות טרם החליטה, והטיפול, נמסר, "הגיע לשלבים מתקדמים". אז נכון שחזקת החפות גוברת, ובכל זאת ניתן לצפות שאדם במעמדו יימנע ממעורבות במינוי נציגי הלשכה לוועדה לבחירת שופטים.

יתרון לנשיאת המכון

טענות דומות עולות גם לגבי מועמדותה של עו"ד דליה רבין לוועדה לבחירת שופטים. רבין היא נשיאת המכון לבוררות ופתרון סכסוכים, גוף פרטי שמתפרנס מתיקי בוררות וגישור שמועברים אליו, בין היתר, מבתי המשפט. האם ראוי שנשיאת המרכז תשב בוועדה שתחליט על מינוי וקידום שופטים שאמורים להפנות תיקים למרכז שלה? במחנה נוה־גיא־רון הגדירו אפשרות זו כ"ניגוד עניינים זועק לשמים", ומפליגים שם אפילו לדאגה לרווחתם ולגורלם של המוסדות המתחרים.

רבין מתרגשת פחות. "לאחר התייעצויות עם בכירי עורכי הדין הגעתי למסקנה שאין שום ניגוד עניינים. המשכן מקבל תיקים בודדים בלבד בהפניה ישירה", אמרה רבין ואף התחייבה לפסול את עצמה מלדון במינוי שופטים שהעבירו תיקים למכון.

האם מועמדי נוה־גיא־רון ייבחרו? אם היה מדובר בבחירות גלויות, התשובה החיובית היתה חד־משמעית. אלא שמדובר בבחירות חשאיות, ולכן תמיד ייתכנו הפתעות. בבחירות שבהן נבחרו בן־ארי וזועבי הפער היה שני קולות בלבד, פחות מהפער שנרשם בין המחנות בלשכה בנושאים אחרים.