למה לאף אחד אין אינטרס שהארנונה תרד?

הארנונה לא תרד בקרוב, וכנראה גם לא בעתיד הנראה לעין. הרשויות המקומיות כורעות תחת גירעונות כבדים, משרד האוצר תמיד שמח לקבל תוספת לקופת המדינה, משרד הפנים להוט לרצות את ראשי הרשויות וחברות הגבייה מרוויחות לפי שיעור מהסכום שגבו - לכל הגורמים בשרשרת האחריות לקביעת גובה הארנונה יש אינטרס להעלות אותה.

נציגי שכונות ברשויות מקומיות שונות בארץ נפגשו בסוף השבוע כדי לדון במחאת הארנונה - יוזמה מתפתחת שמטרתה להוביל להוזלת המס כך שכל תושב ישלם לפי השטח האמיתי של הנכס שבו הוא מתגורר ולא על שטחים ציבוריים, חדרי זבל וכדומה. פעילי מחאת הארנונה הבינו שנטל המס הולך וגדל עם השנים, וטוענים כי הרשויות גובות חיוב מלא על שטחים משותפים בבנייני מגורים אף שהן אמורות לגבות חיוב חלקי.

בשונה משאר המסים בישראל, ששינויים בהם עוברים דרך הכנסת, שינויים בארנונה תלויי אישורים של שר האוצר ושל שר הפנים בלבד - ושניהם רק מרוויחים ככל שהיא גבוהה יותר. משרד הפנים מקבל את הבקשה ראשון, בוחן אותה על פי קריטריונים מסוימים ומעביר את המלצתו לשר הפנים ולמשרד האוצר. כגוף שעובד באופן שוטף עם הרשויות המקומיות, למשרד הפנים יש קושי לסרב לבקשות שלהן. בנוסף, ככל הרגולטורים קיים החשש כי הוא ייטה לטובת המפוקחים שלו, איתם הוא עומד בקשר מתמיד, במקום לטובת הציבור כפי שתפקידו מחייב.

כך למשל אישרו המשרדים ב־2014 העלאה חריגה של 2.5% לעיריית באר שבע, אף שלא עמדה בקריטריונים שנקבעו בתחילת השנה לזכאות. ברור שלרשות היתה שנה קשה בעקבות צוק איתן, אך מן הסתם גם לתושבים ולעסקים לא היה קל. הדרך לוודא שרגולטורים אינם מוטים מדי לטובת המפוקחים שלהם היא כמובן שקיפות בהחלטות - כל מה שמאושר, נשלל או נקבע על ידי גופים ממשלתיים אמור להיות מפורסם לציבור. אלא שזה לא קורה במשרד הפנים תחת השר הנוכחי או תחת זה שהיה לפניו.

את ריכוז הבקשות של כלל הרשויות ניתן לקבל ממשרד הפנים רק בעזרת חוק חופש המידע, הם לא טורחים לפרסם אותן מיוזמתם. בכל זאת, ניתן למצוא אותן באתרי 257 הרשויות המקומיות שיש בישראל. עם זאת, הבעיה האמיתית היא בנוגע לאישורים שנותן משרד הפנים, שכלל לא מרוכזים ולא מפורסמים לציבור. במשרד טוענים כי זה “מסובך מידי”, אך בשורה התחתונה בישראל של 2015 משרד הפנים לא טורח לעדכן את הציבור בכמה הוא העלה לו את הארנונה.

שומרי הקופה והמלכוד של יאיר לפיד

השלב השני בתהליך אישור הבקשות החריגות עובר במסדרונות האוצר. הצוות של אגף התקציבים שבוחן את הבקשות החריגות אמור לפקח על המלצות משרד הפנים תוך הסתכלות מאקרו כלכלית רחבה שמתייחסת למצב האזרחים והמשק. לאחר מכן המלצותיו עוברות לשר האוצר.

אלא שגם לאוצר יש אינטרס סותר, שכן בסופו של דבר כל שקל שמגיע לרשויות מהארנונה של התושבים הוא שקל שיכול לרדת ממענקי האיזון הניתנים להם מקופת האוצר. מענקי האיזון, שמגיעים מתקציב המדינה, הם הסיוע המרכזי שמקבלות הרשויות המקומיות ומטרתו להשלים את הפער בין ההכנסות שלהן (שמבוססות על ארנונה בעיקר) לבין ההוצאות, שנדרשות לשם אספקת שירותים בסיסיים לתושבים.

בשנים האחרונות הרשויות החלשות נדרשות על ידי האוצר להעלות את הארנונה בשטחן כחלק מתהליכי התייעלות או הבראה. כך למשל, אם מענקי האיזון בשנת 2000 עמדו על 4.4 מיליארד שקל, הרי שעד 2012 הם כבר ירדו ל 2.8 מיליארד שקל - כך על פי מרכז המידע והמחקר של הכנסת.

גם שר האוצר נמצא במלכוד דומה, שכן בעוד שהוא יודע שהעלאת מסים כרוכה בדרך כלל במאבקים פוליטיים וציבוריים רבים, ומצריכה הליכה בויה דולורוזה של מסדרונות הכנסת ושל ערוצי התקשורת - העלאה של ארנונה היא הרבה יותר קלה. כל מה שצריך זו חתימה אחת. סביר להניח שאף אחד לא יתרגש, תשומת הלב התקשורתית השלילית תהיה מינורית אם בכלל, ואין צורך לפגוע בתקציב או להעלות מסים.

שר האוצר לשעבר יאיר לפיד נכנס למילכוד כזה במהלך השנה שעברה: לאחר שהבטיח שלא יעלה מסים ב־2015, הוא נדרש לבחון את הבקשות להעלאות חריגות בארנונה של 2014. הוא אישר את רובן.

הנטייה לעגל מעלה והלחץ על מירי רגב

השחקן השלישי במגרש הארנונה הוא הרשויות המקומיות, שלהן יש אינטרס ברור להעלות את הארנונה. רק לאחרונה החלה לכרסם בקרב הציבור ההבנה כי תשלומי הארנונה עולים בהתמדה ולאט לאט מעלים את יוקר המחיה שעליו כולם מתלוננים. הרשויות שמעלות ארנונה מרוויחות תקציב גדול יותר שמאפשר להן להעניק שירותים, פיתוח ושיפוצים שמעלים את קרנו של ראש הרשות בעיני התושבים. כך למשל, הכנסות עיריית תל אביב מארנונה עמדו ב־2012 על 2.6 מיליארד שקל כאשר כלל ההכנסות שלה עמדו על 5 מיליארד שקל.

ראשי הרשויות המקומיות מהווים קבוצת לחץ לא פשוטה שמולה צריך משרד הפנים להתמודד. רק במהלך 2014 הצליחו ראשי הרשויות להביא לשינוי כיוון של הממשלה בכל הנוגע לתאגידי המים, ויש הטוענים כי בזכות שיתוף הפעולה איתם בוועדת הפנים טיפסה ח”כ מירי רגב אל המקום החמישי ברשימת הליכוד. דוגמה אחת לשיתוף הפעולה - כיו”ר ועדת הפנים אישרה רגב במהלך השנה החולפת מינוי של סגן חמישי בשכר לראשי רשויות.

השחקן רביעי הוא חברות הגבייה - מי שבפועל גובה את חובות הציבור ברשויות המקומיות ונתונות לפיקוח אפסי. אף שאלו פועלות כבר שנים רבות ומשרד הפנים התחייב ב־2005 בפני בג”ץ כי יסדיר את הנושא, רק ב־2014 עלתה הצעת חוק לקריאה ראשונה ולא התקדמה כבר חצי שנה.

1%–3% מהיקף הגבייה של החברות הללו מגיע בסופו של דבר לכיסן. נתון זה לכאורה לא אמור להשפיע על פעילותן, אך מכיוון שהנושא עוד פרוץ, הרשויות המקומיות לא מפקחות והחברות בפועל גם מודדות את הנכסים וגם מסווגות אותם - קשה שלא להצביע על פתח להשפעה על גובה הארנונה.

שטחי הנכסים וסיווגם משפיעים מאוד על גובה הארנונה שבית או עסק נדרשים לשלם, והמצב רחוק מלהיות שחור ולבן - כל שנה עולות מאות תביעות כנגד רשויות מקומיות בגין השטח שיוחס לנכס או בגין הסיווג שניתן לו. לכל רשות יש בין עשרות לעשרות אלפי סיווגים ותתי סיווגים, וקיים חשש שחברה שהרווח שלה נגזר ברמה מסוימת מסיווג הנכס - תעגל סיווגים כלפי מעלה.

הטייס האוטומטי המיושן ומבול הבקשות החריגות

המנגנון שקובע את גובה הארנונה ואת שיעור העלייה השנתי הוא מיושן מאוד ומחוסר כל שקיפות, והרשויות עצמן לא יכולות לגעת בו. הוא גם לא עובר דרך הכנסת או דרך ועדה כלשהי, אלא דורש רק את אישורם של משרד האוצר ומשרד הפנים. מנגנון זה מורכב מצד אחד מ”טייס אוטומטי” שמוסיף אחוזים בודדים למחיר הארנונה בכל שנה ומבוסס על 50% ממדד המחירים לצרכן ו־50% ממדד השכר במגזר הציבורי - הוכחה חותכת לכך שהמנגנון אנכרוניסטי ואינו קשור למציאות של ימינו - והוביל להעלאה כללית של 3.36% בשנת 2014.

מן הצד השני של המנגנון ישנו מבול הבקשות החריגות להעלאה שזורם מן הרשויות בכל שנה, ולמען ההגינות יש להזכיר גם את הבקשות הבודדות שמוגשות להפחתה בארנונה. לדוגמה, 38% מהרשויות ביקשו להעלות את הארנונה באופן חריג ב־2015. בשנה שעברה 52.3% מהרשויות שביקשו להעלות באופן חריג קיבלו אישור לכך.

ממשרד האוצר נמסר בתגובה: “במסגרת הקווים המנחים לשנים 2013–2014 נקבע כי רשויות שבהן התעריף נמוך ביחס לרשויות אחרות (הדומות להן), ניתן יהיה להעלות תעריפים באופן מוגבל. כמו כן, נבחנת העלאת תעריפים ברשויות הנמצאות בתוכנית הבראה ונדרשות להתייעל. במסגרת קביעת הקווים המנחים ואף בעת בחינת הבקשות, משרד האוצר נוקט בגישה שמרנית בכל הנוגע להעלאות ארנונה וזאת על מנת למנוע הכבדת נטל המס”.

מחברת הגבייה מ.ג.ע.ר נמסר: “שיקול הדעת בהפעלת הגבייה מסור לרשות המקומית, להבדיל מביצוען הטכני של חברת הגבייה שתפקידה להוציא לפועל את החלטות הרשות”. מחברת הגבייה מילגם נמסר: “חברות הגבייה פועלות בהתאם לכללים הנקבעים על ידי הרשויות ומשרד הפנים”.

מרכז השלטון המקומי: "צווי הארנונה מושתתים על דיני ההקפאה משנות השמונים ולצערנו אין בסמכותם של ראשי הרשויות לשנותם. התרענו לא פעם על מגוון העיוותים הקיימים בנושא הארנונה והצענו למדינה רפורמה מקיפה שתאפשר גביית ארנונה באופן אחיד ושירותי לכלל הרשויות. בשל תקופת הבחירות הנושא עוכב ואנו מקווים כי הממשלה הבאה תיישם את הרפורמה ותוציאה אל הפועל".