איך לגרום לבעלי להעריך אותי על עבודות הבית?
פרופסור יקר, כשבעלי חוזר מהמשרד ומוצא בית שאינו בכאוס מוחלט הוא לרוב לא מביע הערכה על הזמן והמאמץ שהשקעתי. כנראה כי הוא המפרנס בבית, וחושב שניקיונות הם חובתי. האם כפיות טובה כגון זו תיעלם אם נשים יתחילו לגבות תשלום על עבודות הבית? ואם כן, איך מתחילים?עליזה
עליזה היקרה,
אני עוסק כבר זמן מה בקשר בין כלכלה ומערכות יחסים, ולא מצליח לחשוב על שום תרחיש שבו תשלומים בין בני זוג יכולים להיגמר טוב. אבל מה שכן אפשר לעשות זה לוודא שאי־שוויון בשכר לא מיתרגם לאי־שוויון בכוח ובחשיבות בתוך המשפחה.
אחד הדברים הכי טובים בכסף (וגם הכי גרועים בו) הוא שקל למדוד אותו. לכן התרומה הפיננסית של כל אחד מבני הזוג למשק הבית היא תמיד הברורה ביותר, אבל ההבדלים בתרומה הזאת זוכים לדגש ולמעמד מוגזמים.
דמייני לעצמך מערכת יחסים משפחתית שבה א' מרוויח יותר מ־ב', אבל מצד שני ב' עושה הכל בבית. בתרחיש כזה אפשר לכמת בקלות את התרומה של א' למערכת היחסים, הוא המפרנס, בעוד שהתרומה של ב', ניקיונות, טיפול בענייני הבית, גידול הילדים, התמודדות עם ביורוקרטיה, תשלום חשבונות וכך הלאה, לא ניתנת למדידה מדויקת.
אם בני הזוג יתמקדו בדברים שקל למדוד, התרומה של א' תיתפס כמשמעותית יותר, וא' יכול להרגיש שמגיע לו יותר, ואולי גם יתחיל לדרוש את המגיע לו. וזה יקרה גם אם בפועל הוא תורם פחות לרווחה הכללית של המשפחה.
אין פתרון קסם לבעיה הזאת, אבל יש צעד טוב אחד שאפשר לעשות, והוא לעמעם את האי־שוויון הכספי: לפתוח חשבון בנק משותף לכל ההכנסות וההוצאות השוטפות, ונוסף עליו לפתוח שני חשבונות נפרדים, אחד לכל בן זוג, ושם לחלק באופן שווה את החסכונות המשפחתיים.
החשבונאות הזאת לא משנה דבר מבחינה חוקית, אבל מבחינה פסיכולוגית היא משמשת הצהרה חשובה לגבי השוויון בתרומה בבית. היא מחלישה את הקשר בין התרומה הפיננסית לבין הכוח וה"חשיבות" במשפחה, ומחליפה אותה בתפיסה הוליסטית יותר של התרומה הזוגית.
שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il