ביטחון עצמי גבוה

בורסת תל אביב שווה 2 מיליארד שקל. לא ברור אם זה יותר משעשע או עצוב. מספרים שעמדו מאחורי הערכות שווי היו מאז ומעולם נתון הפכפך. לא בכדי רשות ני"ע עוקבת בשבע עיניים אחר הערכות שווי מנופחות שמפרסמות חברות ציבוריות בבורסה, ודורשת מהן לא פעם הבהרות ונתונים נוספים כדי להצדיק את תג המחיר שהן סימנו.  

מעניין יהיה לראות אם גם להערכת השווי שמקבלת הבורסה, תדרוש הרשות הבהרות והסברים. זאת במיוחד לאור העובדה שגם גורמים בתוך הנהלת הבורסה הופתעו מתג המחיר הגבוה שנופק לבורסה בהנחה שתופרט, וחלקם ציינו בחצי חיוך כי היו חותמים עכשיו על שווי הנמוך בחצי.

הערכת שווי, עם כל הכבוד למתודולוגיה שלה, לא מחליפה סחר בין קונה מרצון למוכר מרצון, וספק אם ניתן לדמיין משקיע שיהיה מוכן לשלם סכום על נתח מהבורסה הישראלית שנגזר משווי של 2 מיליארד שקל. גם לאחר הפרטתה. מה שארנסט אנד יאנג בסך הכל עשו בהערכת השווי שלהם לבורסה זה לנרמל את הכנסות הבורסה בישראל בתרחיש של הפרטה בהתאם לגודל ולהיקפי המסחר הצפויים ביחס לבורסות בעולם ומכאן גזרו את השווי. הנחת המוצא היתה שהוצאות הבורסה לא ישתנו לאחר ההפרטה, כלומר שגם בבורסה מבינים שאפשרות לשפר רווחיות בצד קיצוץ ההוצאות אינו ריאלי מול ועד עובדים כה חזק.

אלא שבארנסט אנד יאנג לא התייחסו גם לשלל נתונים ייחודיים של ישראל לפני שהלכו ונרמלו שוויים מול בורסות בעולם. כך, למשל, לא הובא בחשבון שהמשק הישראלי הוא משק קטן, שהוא בשלב זה לא נמצא בחבירה ובקשרי גומלין עם בורסות אחרות, שמדובר בבורסה שממוקמת במקום נידח ביחס לעולם ובמיוחד – שכל תהליכי קבלת ההחלטות בבורסה כפופות לחקיקה, מה שהופך את ההתנהלות למאוד מסורבלת ובירוקרטית.

צילום: בלומברג