בנק ישראל מפוצץ את בועת הבטחות הבחירות

הסקירה הפיסקלית שפרסם אתמול בנק ישראל לא משאירה מקום לספק — אם מדינת ישראל לא רוצה למצוא את עצמה בתוך כמה שנים בתהום כלכלית היא תצטרך להעלות מסים ולקצץ בהוצאות באופן דרמטי. לפי בנק ישראל, הממשלות פיזרו הבטחות ללא כיסוי לאורך השנים ויצרו עודף התחייבויות בהיקף של 10 מיליארד שקל שיחייבו קיצוץ הדרגתי של 2–2.5 מיליארד שקל בכל שנה מ־2016 ועד 2019. בנוסף מצביעים כלכלני הבנק על פער של 8 מיליארד שקל שיצטרך להגיע מהעלאות מסים — 6 מיליארד ב־2016 והיתר באופן הדרגתי בשנים 2017–2019.

משמעות הנתונים הללו היא שללא תהליך מסודר והדרגתי של הקטנת ההוצאות והגדלת ההכנסות שיתחיל כבר עכשיו, עד 2019 תביא אותנו הממשלה הבאה, או זו שאחריה, למצב של קיצוצים דרסטיים והעלאות מסים חדות. אופציה חלופית היא שנגיע ליחס חוב־תוצר גבוה מ־70%, כלומר 10% מעל התוכנית המקורית שנועדה לשמור על דירוג האשראי של ישראל ולאפשר לה את הגמישות הדרושה למדינה שמתמודדת עם מבצעים צבאיים כל שנתיים בממוצע.

דעתו של בנק ישראל אינה מפתיעה את הפוליטיקאים מכל קצווי הקשת הפוליטית, אף שהמועמדים לשר האוצר מהמחנה הציוני וכולנו מנואל טרכטנברג ומשה כחלון, שר האוצר הקודם יאיר לפיד אמרו שוב ושוב שאינם מתכוונים להעלות מסים. שר הכלכלה בנט הגדיל ואמר שיש להוריד מסים, המצע של ליברמן כלל לא מתייחס למיסוי ואילו הליכוד — מלבד העובדה שלא טרח לפרסם מצע — אף פנה לכיוון הנגדי כשראש הממשלה בנימין נתניהו הודיע שיוריד את המע"מ על מוצרי מזון בסיסיים.

אבל הבטחות יש. אף מפלגה לא ציינה האם וכמה צריך לקצץ בתקציב הנוכחי, אלא רק על מה היא רוצה להוציא עוד כסף. אמנם חלק מהמפלגות - בעיקר המחנה הציוני וכחלון, אך גם לפיד, שמציג את תקציב 2015 בתור התוכנית הכלכלית שלו - ניסו להראות לנו מה המקורות התקציביים של התוכניות שלהם, אך אלו די רחוקים מהמציאות. רובם נסמכים על מילת הקסם החדשה "הון שחור", שכל פוליטיקאי בורח אליה להסביר איך יממן את הבטחותיו.

בפועל כל תהליך ההתייעלות של רשות המסים, שהכרחי למלחמה שלה בהון השחור, תקוע יותר מעשור. נוסף על כך, אף אחד, כולל רשות המסים, לא יודע להעריך כמה הון שחור יש.

נגידת בנק ישראל קרנית פלוג צילום: עמית שעל

באוצר מסכימים עם בנק ישראל באופן נדיר - אם לא על הנתונים המדויקים, לפחות על הלך הרוח. וזאת אף שבתוכנית לתקציב 2015 לא מעט כלכלנים סברו שהאוצר מקל על עצמו ונותן תחזיות אופטימיות מדי לשנים הבאות.

השאלה היא אם יצליחו לשכנע בכך את שר האוצר הבא. התאמות כאלה אינן עניין חריג והן נעשות בכל שנה, אבל האופן שבו ייעשו - אם בצורה הדרגתית שתקל על הציבור, או בבת אחת - הוא שיקבע כיצד יושפעו האזרחים. בסוף הרבה יותר קל להודיע ששר האוצר השאיר בור בתקציב.