איך תתמודדו עם הוועדים הגדולים?

שאלנו את ראשי המפלגות הגדולות שהסכימו להשתתף בפרויקט “כלכליסט” כיצד הם מתכוונים להתמודד עם הוועדים הגדולים בניסיון לקדם רפורמות במונופולים הגדולים ואולי על הדרך להוריד ולו במעט את יוקר המחיה.

לצפייה בכל השאלות שנשאלו המועמדים לחצו כאן

התשובות של המועמדים נעות על סקאלה שבקצה אחד שלה נמצאים אלה שמשוויצים עד כמה אין להם שום מחויבות לשום ועדים ולשום חברי מרכז והנה הנה הם באים לפרק את המונופולים הגדולים (נפתלי בנט, משה כחלון ויאיר לפיד), ובקצה השני שלה נמצאים מי שמביעים עמדה מעין מתנצלת על כך שהם בעד העבודה המאורגנת, אבל מדגישים שהם נגד ועדים שמנצלים את הכוח שלהם בצורה עבריינית (יצחק הרצוג וזהבה גלאון).

בקיצור, לפחות על פי התשובות שלהם אפשר היה לחשוב שהמתמודדים נחלקים לשני מחנות - אלה שבאו לריב עם ההסתדרות, ואלה שבאו להתחבק איתה.

בפועל, המציאות כמובן מורכבת יותר. אמנם שניים מראשי המפלגות לקחו קרדיט על כך שרבו עם ועד עובדי אל על ופתחו את השמים לתחרות (אם ישראל כץ היה בתמונה, גם הוא היה לוקח קרדיט - וסביר להניח שדי בצדק), ובנט התגאה ששבר את מונופול המלט (למעשה, זה היה בכלל משרד האוצר), אבל בפועל גם הממשלה היוצאת לא באמת הצליחה לשבור פה מונופולים גדולים, כמו קודמותיה.

שתי העדויות הטובות ביותר לכך הן הניסיון להגביר את התחרות בנמלי הים, שנעשה לא על ידי ניהול הנמלים הקיימים (כלומר, התנגשות עם הוועדים) אלא על ידי הבאת תחרות מבחוץ, הקמת רציפים חדשים ופרטיים מבלי שיש בהכרח כדאיות כלכלית לכך.

העדות השנייה היא חוסר ההצלחה להחיל רפורמה בחברת החשמל, למרות כמה ניסיונות במהלך הקדנציה האחרונה.

ראשי המפלגות מדברים כלכלה

בשורה התחתונה, נדמה שגם ראשי המפלגות שבאו לריב עם ההסתדרות לא באמת צפויים לצאת למלחמה בה כל כך מהר. אחד הצעדים הראשונים של שר האוצר הקודם לפיד היה לחתום עם יו”ר ההסתדרות דאז עופר עיני על הסכם שדוחה תוספת שכר במגזר הציבורי בתמורה לתוספת שכר גדולה יותר.

כנראה שהטיפול ביוקר המחיה ימשיך להיות טיפול ארוך, סיזיפי, ולרוב לא יניב תוצאות משמעותיות. לפחות לא בגזרת המונופולים. או שאנחנו סתם סקפטיים.