מצוקת ההתמחות של הסטודנטים לראיית חשבון

בשנים האחרונות פורסם רבות בנושא המצוקה של סטודנטים לראיית חשבון בארץ בקבלת הסמכה כרואי חשבון. מסלול ההכשרה האקדמי בחשבונאות כולל שלוש שנות לימוד מחמירות לקבלת תואר ראשון, ואז ניתן לבחור באחד מן המסלולים הבאים: לגשת לחמש בחינות מועצה או ללמוד שנה נוספת (אינטנסיבית במיוחד), שמאפשרת למסיימים אותה לגשת רק לשתי בחינות. מי שמצליח לעבור את כל המכשולים הללו עוד צריך לעשות שנתיים של התמחות לשם קבלת ההסמכה.

הבעיה היום של הסטודנטים לחשבונאות איננה רק בקושי של התהליך אלא בעיקר במספר המוגבל של מקומות התמחות.

רק כמחצית ממסיימי הלימודים בחשבונאות יכולים למצוא היום מקום להתמחות. כדי להמחיש את המצוקה סיפרה לי שותפה במשרד רואי חשבון קטן, שהיא פרסמה בפייסבוק דרישה למתמחה, ותוך 10 דקות, לדבריה, שלחו אליה יותר מ-40 קורות חיים.

סטודנטים (ארכיון)

ממה נובעת המצוקה הנ"ל? יש לכך מספר הסברים:

א. המספר הגדול של מוסדות אקדמיים, שנותנים היום תארים בחשבונאות, וכתוצאה מכך הגידול בהיצע של סטודנטים מתמחים בתחום.

ב. הירידה במספר החברות הציבוריות – ולפיכך הירידה בדרישה לביקורת חשבונאית, שזו, על פי מועצת רואי החשבון, הבסיס למקצוע רואי החשבון.

ג. המספר הקטן של מקומות המציעים אפשרות להתמחות – כיום ניתן להתמחות במשרדי רואי חשבון (שאינם רבים) ובמספר קטן של חברות עסקיות, שבהם המתמחה חייב לעסוק בביקורת ולא בחשבות או בניהול כספים.

השאלה הראשונה היא אם כך האם צריכים כל כך הרבה רואי חשבון? התשובה היא חד-משמעית כן. על פי הלשכה לסטטיסטיקה של העבודה (Bureau of labor statistics) בארה"ב, במשך העשור הקרוב הביקוש למקצוע החשבונאות אמור לגדול בקצב מהיר יותר מכל שאר המקצועות במשק.

מקצוע החשבונאות הוא מקצוע רחב ידיים, שמאפשר למתמחים בו לא רק לבקר דו"חות כספיים של חברות, אלא גם לנתח לעומק את ההתנהלות הפיננסית. רואה החשבון יכול לספק מידע קריטי לניהול כל ארגון, ולסייע בקבלת החלטות עיסקיות בארגון. על פי נתונים של ארגון רואי החשבון האמריקאי (AICPA) אפילו בקרב המועסקים במשרדי רואי חשבון אחוז העוסקים בביקורת ובחשבונאות פיננסית נמצא במגמת ירידה, בעוד אחוז העוסקים בתחומים אחרים, כגון ייעוץ פיננסי, במגמת עלייה. מגמה זו קיימת גם במדינת ישראל, שבה מתוך כ-20,000 בעלי רשיון ראיית חשבון, פחות מרבע עובדים במשרדי רואי חשבון (בתפקידי ביקורת וחשבונאות), ויותר משני שליש מועסקים בתחומים אחרים, כגון חשבות וניהול פיננסי.

הבעיה, אם כך, היא בהגדרה ובהדגשים העיקריים של מקצוע החשבונאות, כפי שהם באים לידי ביטוי בדרישות הלימוד וההתמחות של מועצת רואי החשבון. המועצה רואה את עבודת הביקורת, ולא את שאר הפעילויות של מרבית רואי החשבון, כחלק החשוב ביותר וכבסיס של מקצוע החשבונאות. הביקורת החשבונאית היא התהליך של בדיקת הדו"חות הכספיים ומתן חוות דעת לגבי המידה בה הדו"חות משקפים באופן נאות את מצב העסקים של הפירמה. בהתאם להשקפה זו של המועצה נקבעות דרישות הלימודים (שבאות לידי ביטוי במבחני המועצה) וגם דרישות ההתמחות. מכך נובע שהבעיה האמיתית איננה מספר מספיק של מקומות להתמחות. הבעיה היא שהסטודנטים יוצאים לאחר שש שנים (מינימום) של לימודים והתמחות ללא הכישורים הנדרשים כדי לעסוק במה שמרבית רואי החשבון עוסקים בו, שהם נושאים כמו ניתוח והבנת הדו"חות הכספיים, תמחור מוצרים ושירותים, הכנת תקציבים ובקרה, ניהול תזרים מזומנים ומימון.

המסקנה הנובעת מכך היא שעל המקצוע בכלל ועל המועצה בפרט לשנות את ההדגשים. על הלימודים, הבחינות וההתמחות לתגבר את המקצועות שבהם יעסקו רוב רואי החשבון. יש להרחיב את הלימודים של ניתוח דו"חות כספיים והערכות שווי, וכן כל המקצועות של חשבונאות ניהולית: תמחור, קבלת החלטות, תקצוב וניהול תזרים מזומנים.

אבל יותר חשוב מהלימודים זו ההתמחות, זהו השלב שבו הסטודנט לומד ליישם את המודלים אותם למד. כיום רוב מקומות ההתמחות הן במשרדי רואי חשבון, כלומר, התמחות שמתמקדת בעיקר בביקורת, וגם זו לרוב הרמה הנמוכה ביותר של עבודת הביקורת (מה שנקרא "חוטבי עצים ושואבי מים"). מעט החברות העסקיות במשק שעומדות בקריטריונים למתן התמחות, מוגבלות לתקופה של שנה אחת. כלומר, לרוב החברות לא משתלם להשקיע במתמחים לתקופה כל כך קצרה וגם למתמחה לא משתלם להתחיל התמחות ולאחר שנה לעבור שוב את התהליך של חיפוש התמחות חדשה.

הרחבת האפשרויות לעוד חברות במשק ולתקופת התמחות ארוכה יותר תגדיל את מספר מקומות ההתמחות, אבל יותר חשוב מזה תאפשר לסטודנטים לעסוק בתחומים שיכשירו אותם לעבודה שרובם בסופו של דבר יעסקו בה, ניהול פיננסי של חברה.

ד"ר רימונה פלס היא ראש החוג לחשבונאות, המרכז האקדמי למשפט ולעסקים