לא משתתף במכירת החיסול

פוליטיקאי הולך על עקרונות ולא על כיסאות? אפשר לקוות שהמחמאהלאביגדור ליברמן לא תתפוגג בסיבוב הבא של הפוליטיקה הישראלית, אבל לפחות ברגע זה הוא זכאי לשאפו. ליברמן, שעקב אחר המו"מ הקואליציוני בין בנימין נתניהו ושותפיו החרדים, אומר לבוחריו ולכולנו: איני יכול עוד.

ליברמן, שמתמטית אפשר גם בלעדיו, מוריד את הבסיס הפרלמנטרי של הזיווג בין הימין לחרדים למינימום של 61. הבסיס הצר הזה נתן לו כוח וזכות לנכסים שמעבר לכוחו האלקטורלי האמיתי. אבל משהו נשבר בו. אולי הסלידה האישית מנתניהו, אולי ההתנכלות המכוערת לאורלי לוי־אבקסיס. אפשר להאמין לו שהוא קץ במכירת החיסול של הישגי הממשלה הקודמת לחרדים של הממשלה הבאה. הוא לא רוצה להיות שותף.

אביגדור ליברמן צילום: עמית שעל

ליברמן מנה גם כמה סיבות להחלטתו. למשל, הנסיגה מחוק הלאום ומהרפורמות נגד מערכת המשפט. העקרונות שעליהם עומד ליברמן, צריך להודות, אינם תמיד במיינסטרים הדמוקרטי. גם הלהיטות המוגזמת שלו לעונש מוות מעוררת דאגה.

אבל אפשר גם לשמוח בלי ציניות על האמירה שלו על כך שהעקרונות קודמים לכיסאות. זו גם עדות של פוליטיקאי משופשף על הקואליציה המתרקמת. אם ליברמן נשבר, נראה שהסכמי הליכוד עם שותפיה שברו כמה שיאים של ציניות.

לא להאמין איך קרקס האבסורד הנוכחי מדלג על עננת הבעיות הענקית שמרחפת מעלינו, וממקד את המשא ומתן הקואליציוני במספר הסגנים שיהיו לשר הדתות הבא, ושעיקר הבשורה של הממשלה הבאה היא "תיקון העוול" לחרדים - קרי השבת עטרת הפרזיטיות ליושנה.

משה כחלון, מטהר האוויר היחיד בממשלת נתניהו הרביעית, מקבל מענק חתימה בדמות אוברדראפט של כ־4 מיליארד שקל שילכו לתיקונים האלה.