הממשלה הלעומתית ביותר

מי היה מאמין שתתגעגעו לאביגדור ליברמן במשרד החוץ? טוב, אולי לא ממש תתגעגעו. אבל, בהשוואה לציפי חוטובלי, סגנית שר החוץ, "ראש הממשלה הבטיח שלא יהיה שר מעליי", ליברמן לפחות הבין את החשיבות של היחסים החיוניים עם הממשל האמריקאי. חוטובלי בטוחה שהיחסים עם ארה"ב "מעולים". היא תסביר לג'ון קרי ולשרי החוץ של אירופה איפה הם טועים. אם אורח ממין זכר יושיט יד, היא תיאלץ לחרוג ממנהגה "לשמור נגיעה".

המינוי של חוטובלי למשרד החוץ הוא לא חריג בממשלת נתניהו הרביעית. יש אמנם כמה שרים שמתיישבים בטבעיות בלשכותיהם - בוגי יעלון במשרד הביטחון, משה כחלון באוצר, יעקב ליצמן בבריאות. אבל רוב השרים נראים כמי שנקלעו שלא בטובתם לעניינים רחוקים מלבם, מנוכרים למשרד שעליהם הופקדו, ולפעמים ממש עוינים אותם. ביחד, זו לא ממשלה לאומית, אלא לעומתית.

מתחת לכל הציפיות

הציפיות מהממשלה החדשה לא היו גבוהות, אבל נתניהו הצליח לצלול מתחתיהן. יש אנשים טובים בליכוד אבל ראש הממשלה בחר להרחיק אותם, או להשפיל אותם, או גם וגם. סילבן שלום שרצה לחזור למשרד החוץ קיבל על אפו ועל חמתו ועל עלבונו את משרד הפנים המקוצץ עם פרס ניחומים של תואר ריק, "המשנה לראש הממשלה". מה הסיכוי ששלום ישקיע את האנרגיה שנשארה לו ממשרד האנרגיה בשאריות שנזרקו לו? מה הסיכוי לרפורמות הדרושות במשרד הפנים?

אריה דרעי שחלם לחזור למשרד הפנים נאלץ לוותר על הנוסטלגיה ולקבל משרד חשוב שאיננו חשוב בעיניו. משרד הכלכלה זה לא בדיוק המקום שבו השר יכול להיטיב עם בוחריו. תעשייה? יצוא? אלה לא הנושאים שבהם דרעי התמחה עד כה, אבל היי, בואו נהיה אופטימיים - ככל הידוע, הוא לפחות לא מתעב את התעשיינים.

בנימין נתניהו בהשבעת הממשלה

מה שאי אפשר לומר על שר התקשורת והשר במשרד התקשורת. בנימין נתניהו ואופיר אקוניס מתעבים תקשורת חופשית והם לא מסתירים את כוונותיהם. נתניהו דאג לשמור לעצמו ולסוסו את המעצבנים האלה, וחישק את שותפיו לתמוך בכל מהלך נגד התקשורת שיעלה במוחו.

איילת שקד לא תהיה שרת המשפטים הראשונה בלי השכלה משפטית. אבל, לפי התבטאויותיה הרבות נגד בית המשפט העליון ונגד היועץ המשפטי לממשלה, זה מינוי עוין לעצמאות החוק והמשפט. הבטחותיו של נתניהו במערכת הבחירות לא לפגוע בבית המשפט העליון שוות כנראה כמו הבטחות אחרות שלו.

נפתלי בנט עוין את הערכים הליברליים של החינוך החילוני, הזרם המרכזי של משרד החינוך עד להודעה חדשה. הוא מפד"לניק בלי הסובלנות שהיתה לאבותיו. מירי רגב היתה יכולה אולי להיות שרת רווחה טובה - זה מה שהיא רצתה. במקום רווחה היא קיבלה את התרבות. לפי ההצהרה הראשונה שלה, מוסדות התרבות המקבלים תמיכה מהמדינה "יצטרכו להיות מאוזנים ואם אצטרך לצנזר - אצנזר". שרת התרבות בזה לתרבות. שר המדע והחלל דני דנון נשמע כמו אוקסימורון. ורק בנימין זאב בגין מתאים לתפקידו - שר בלי תיק לענייני שום דבר ולא כלום.

מה חטאו המשרדים?

כבר היו בממשלות ישראל שרים לא ראויים, שרים שלא התאימו לתפקידיהם, ואפילו שרים שהיו עוינים למשרדיהם, אבל מעולם לא היתה כאן ממשלה לעומתית כמו ממשלת נתניהו הרביעית. השרים לא יכו אלה את אלה, לפי מיטב המסורת, אלא את המשרדים שלהם. הממשלה הלעומתית הזו היא אוטואימונית. היא לא תתקוף את איראן אלא את עצמה ואת אזרחיה. על תהליך שלום אין טעם לחלום, כמובן, אבל גם לסדר היום הכלכלי-חברתי אין תוחלת.

זו הממשלה ה־34 של מדינת ישראל ב־67 שנותיה. אכן ממוצע של פחות משנתיים לממשלה הוא קטלני למשילות. נתניהו צודק - יש בעיה בשיטה - אבל הבעיה הגדולה יותר היא בשיטיון שתקף את המעון ברחוב בלפור.