3 שבועות בממשלה, עוד מיליארד שקל התחייבויות

אחרי שחתם את המו"מ הקואליציוני רק שעה וחצי לתום 42 הימים הקבועים בחוק, ואחרי שהשביע את ממשלתו כמעט ברגע האחרון, גם את דחיית התקציב הופך בנימין נתניהו למירוץ נגד השעון. לראש הממשלה נותרו רק שלושה שבועות וחצי להעביר את החוק שידחה את הגשת התקציב והוא מאבד זמן יקר.

בשבוע שעבר התקיימה סוף סוף הישיבה הראשונה של ועדת הכספים בנושא, אולם לאחריה פנה נתניהו ליו"ר משה גפני וביקש שיעצור את הדיונים. נכון לעכשיו, גם השבוע הוועדה לא אמורה לדון בחוק או להצביע עליו לקראת קריאה שנייה ושלישית בכנסת.

נתניהו מעכב את קידום החוק כי הוא מנסה לדחוף לתקציב תלת־שנתי, מנובמבר 2015 עד דצמבר 2017. שר האוצר משה כחלון לא מרוצה מהיוזמה הזו, שכל כולה ניסיון לשריין לנתניהו יציבות פוליטית. היוזמה זוכה לביקורת קואליציונית מקיר לקיר, אבל עד כה רק שר הכלכלה אריה דרעי הביע זאת בפומבי: "בלתי אפשרי להעריך היום מה יהיו המדדים הכלכליים לשנתיים וחצי הקרובות בתחומים כמו צמיחה, אבטלה או גביית המסים. תקציב כזה יהיה רע מאוד למשק ואתנגד לכך".

בינתיים, באגף התקציבים מנסים להניע את מלאכת גיבוש התקציב. אלא שפקידי האגף עדיין לא יודעים כמה כסף הממשלה רוצה להוציא בשנה הבאה או מה יהיה גובה הגירעון. אז מה עושים בינתיים? ממלאים טבלאות אקסל בכל מיני מספרים ובהם ההבטחות התקציביות שהממשלה הזו לקחה על עצמה. והיא הספיקה לקחת הרבה התחייבויות בשלושה שבועות.

מה יודעים במשרד האוצר?

ראשית, ישנם ההסכמים הקואליציוניים. אגף התקציבים מעולם לא חשף לציבור את הערכתו הרשמית לעלותם, ולא ברור לגמרי אם האגף בכלל יודע כמה הם יעלו. על פי חישוב "כלכליסט" עם חתימת ההסכמים, עלותם הכוללת אמורה להגיע לכ־6.5 מיליארד שקל. רוב הסכום הזה הוא שנתי, בעיקר בגלל העלאת קצבאות הילדים. ובכל זאת, סביר מאוד להניח שחלק מההבטחות שניתנו בהסכמים האלה לא יקוימו, או שחלקן משקפות כספים שכבר נמצאים בבסיס התקציב. על פי הערכות מעודכנות מתוך משרד האוצר, העלות של ההסכמים הקואליציוניים תהיה נמוכה יותר במיליארד או שניים ממה שהוערך. כמה בדיוק? משרד האוצר לא מוכן לפרסם.

כמו כן, בשלושת השבועות הראשונים לקיומה הספיקה הממשלה לקבל עוד החלטות תקציביות שמסתכמות ל־1.1 מיליארד שקל. כך למשל, היא הבטיחה תקציב של 100 מיליון שקל (החל בשנה הבאה ובפריסה על פני חמש שנים) לעידוד ביקורים בכותל המערבי. בנוסף, בשבוע שעבר אישרה הממשלה עוד תוכנית חומש, והפעם לפיתוח המגזרים הדרוזי והצ'רקסי, בעלות כוללת של 2.2 מיליארד שקל. שר האוצר משה כחלון חתם על הסכם מול עיריית חיפה, שמטרתו להוציא לדרך פרויקט לשיקוע חלק מקו הרכבת שעובר בעיר ולהקים מעליו כ־7,000 יחידות דיור. עלות הפרויקט — 1.3 מיליארד שקל. וזו רק רשימה חלקית (ראו פירוט בטבלה).

ועוד לא דיברנו על הביטחון

כל המספרים האלה הם לפני הכסף שיובטח למערכת הביטחון במסגרת ההמלצות המתקרבות של ועדת לוקר לבחינת תקציב הביטחון, ולפני החריגה התקציבית של הממשלה בשנה הבאה, שכבר ידועה מאמצע השנה שעברה — חריגה שנובעת מהבטחות קודמות, כמו הסכמי שכר שנחתמו ופרויקטי תשתית שיצאו לדרך.

באוצר בינתיים לא מוכנים לחשוף את המספרים שלהם לציבור, אף שאגף התקציבים כבר פיתח את מערכות המחשב הנדרשות כדי שתהיה לו היכולת להסתכל כמה שנים קדימה ולהגיד אם הממשלה עומדת במסגרות שלה.

כל עוד אגף התקציבים לא חושף את המספרים, כל מה שנשאר הוא להסתמך על מספרי העבר ועל מה שמספרים גורמים שונים בירושלים. בשבועות האחרונים גורמים שונים במשרדי הממשלה התחילו לפזר התראות ש"התקציב הולך להיות קשה".

יעלון ונתניהו צילום: אריאל חרמוני משרד הביטחון

אבל זה לא הכרחי. אם להסתמך על נתונים עדכניים ששחרר האוצר לאחרונה על קצב ביצוע התקציב לשנת 2015 ועל ביצוע התקציב לשנת 2014, אפשר לשרטט את התמונה הבאה: הגירעון בשנה הנוכחית יהיה נמוך יחסית, בין היתר מכיוון שכמעט עד סוף השנה משרדי הממשלה יפעלו על סמך תקציב המשכי, שנגזר מתקציב 2014. סיבה נוספת לגירעון הנמוך היא שהגבייה ממסים תהיה ככל הנראה גבוהה מן התחזית. עד סוף חודש מאי, למשל, היקף הגבייה גבוה ב־3.4 מיליארד שקל מהתחזית המקורית. אם המספר הזה יישמר עד סוף השנה, אלה כבר כ־0.3% שיורדים מהגירעון.

מלבדם, העובדה שנתיבי ישראל (לשעבר מעצ) לא מצליחה להוציא את כל התקציב שלה מייצרת עודפים בתקציב המדינה. בשנה שעברה לא הצליחה החברה להוציא מיליארד שקל מהתקציב שלה, שעומד על יותר מ־5 מיליארד שקל בשנה. בנוסף, בשנים האחרונות הממשלה חוסכת כמיליארד שקל בשנה בתשלומי ריבית על החובות שלה, מכיוון שמלכתחילה התחזיות שלה היו גבוהות יותר מהמציאות.

כל אלה יספיקו עד נקודה מסוימת. אם הממשלה תמשיך לקבל החלטות תקציביות בלי גבול מבלי להצביע על המקורות שלהן, בסופו של דבר תקציב 2016, או 2017, עלול להיות רווי קיצוצים. אחרת, לממשלה לא יהיה מנוס מלהגדיל שוב את יעד הגירעון (כל מספר בין 2.5% ל־3% מהתוצר לשנת 2016 זוכה בשלב זה), או לשנות שוב את הכלל שמגדיר כיצד ההוצאות השנתיות שלה גדלות, או שניהם.