רואים שקוף

כך למדתי ב"קריסטל יודעת" (CrystalKnows.com), אתר שבלי האקרים, חוקרים פרטיים או איזשהי התערבות אנושית מציג לכם ניתוח אישיות למיליוני אנשים, מוכּרים וזרים. הניתוח נעשה בלי ידיעתם או רשותם, ומבוסס על סריקת הרשת, כריית מידע וניתוח באלגוריתמים מתוחכמים. והתוצאות לרוב מדויקות להטריד. עד כדי כך שחודשיים אחרי השקת גרסת ההרצה של האתר הוא כבר הפך לנושא לוויכוח סוער במדורי טכנולוגיה בעיתונים בעולם וברחבי הרשת.

דאגוסטינו. "המטרה היא תקשורת יותר ברורה". משמאל: צילום מסך מהאתר

זה קל יותר מפייסבוק: נרשמים, מחכים יומיים לאישור הצטרפות (רשמית האתר בתקופת הרצה), ואז מקלידים שם. בתוך כמה שניות יופיע על המסך דו"ח אישיות תמציתי של בעלי השם, שכולל את אפיון קווי האופי שלו והמלצות עשה ואל־תעשה לשיחה מועילה איתו, להתכתבות, עבודה משותפת ואפילו ניסיונות מכירה. הכל ברשימה מסודרת. תמורת מינוי שמתחיל ב־20 דולר לחודש תקבלו גם תוסף לדפדפן שיזהה כשאתם כותבים לאותו אדם, ויציג בזמן אמת הצעות להתאמת המייל לאופיו.

התגובות ל־CrystalKnows נעות בין התלהבות לבהלה. אֶל האנט, כתבת טכנולוגיה ועורכת תוכן גולשים ב"גארדיאן" הבריטי, תיארה אותו כנע בין חדשני למצמרר ("Creepy"). "זה אמנם מנומס להתחשב בבני שיחתך", כתבה, "אבל יש משהו נטול כנות בחיקוי הסגנון החביב עליהם לצרכיך. כשאני מקבלת מייל מאדם שאיני מכירה אני רוצה לקלוט שם משהו עליו - לא על עצמי". לעומתה כתבת "פייננשל טיימס" ננסי קלאוויי דווקא כתבה: "לא מפריע לי שקריסטל מרגלת אחרי. מפריע לי שהיא לא עושה זאת באופן נלהב יותר".

בכניסה לאתר הבנתי את הדילמה. כשהקלדתי את שמי מצאתי התייחסות ישירה לרמת הסדר בשולחן העבודה שלי ולאיך שאני מאבד בקלות את תחושת הזמן כשאני עסוק. ככלל, האתר עוקב בעיקר אחרי בעלי חשבונות ברשת החברתית־עסקית לינקדאין. רוב הקולגות שראו את מפרט האישיות שלהם בקריסטל הגיבו, כמוני, בפעירת עיניים. זה לא הורוסקופ או ציטוט שנשלף מתוצאת גוגל נשכחת. זו אבחנה מותאמת אישית. קריסטל, שמגדירה עצמה "אפליקציה שמטרתה להפוך את התקשורת ליותר בריאה ופורה", ושסיסמת הפרסום שלה היא "השיפור הכי גדול באימייל מאז בודק האיות", היא תצוגת תכלית לקלות הבלתי נסבלת של כל אחד - לא רק גוגל ופייסבוק - לעקוב אחרינו. וגם, מתברר, להבין אותנו.

איך קריסטל עושה זאת? בראיון ל"מוסף כלכליסט" דרוּ דאגוּסטינוֹ, היזם בן ה־26 שיצר את קריסטל, מקמץ במילים על הטכנולוגיה מתחת למכסה המנוע. אבל הוא מבהיר שמדובר בטכנולוגיות קיימות ומידע זמין. "כל המידע שקריסטל מתבססת עליו מגיע ממקורות פומביים, כמו עמודי פרופיל ברשתות חברתיות, בלוגים, מאמרים, וכל מקום שתמצא בו מידע שנכתב בידי האדם שאתה מחפש", הוא אומר, "אנחנו לא קוראים מיילים ולא מנטרים תקשורת פרטית. המנוע שלנו מקבץ את כל המידע הנגיש ברשת, מפעיל עליו את האלגוריתם שפיתחנו, והאלגוריתם כבר ישייך אותך לאחד מתוך 64 סוגי אישיות". את אלגוריתם החטטנות, הלב החי של קריסטל, דאגוסטינו פיתח לאורך השנה החולפת בפרויקט במעבדת החדשנות של אוניברסיטת הרווארד.

איך האלגוריתם מתרגם טוקבקים וציוצי טוויטר לניתוח אישיות וטיפים בכתיבת מייל? דאגוסטינו אומר שהוא מתבסס על שיטות ותיקות ומוכרות לאבחון פסיכולוגי באמצעות שאלונים. הוא מזכיר את שיטת DiSC, שנפוצה כיום במחלקות כוח אדם בארגונים גדולים ומשמשת לאיתור מועמדים לתפקידי ניהול. ממציאה, הפסיכולוג וויליאם מולטון מארסון, הספיק עד מותו ב־1947 גם לסייע בשכלול הפוליגרף. DiSC היתה השיטה הראשונה שמיינה אנשים לפי טיפוסי אישיות, כגון "ההישגי", "החקרן" או "המשכנע".

עוד תורה שקופלה לאלגוריתם של קריסטל היא FFI-NEO, או שיטת "חמש התכונות הגדולות", שהוצגה לראשונה ב־1990 ומאז המשיכה להתפתח. כאן שאלון אמריקאי מסייע להעריך אצל המשיב את התכונות הבאות: מוחצנות, חביבות, עקביות בעבודה, רוחב אופקים וקור רוח. כן שולבו גם תובנות מעוד תורות, ובהן פסיכולוגיית ה־NLP שפותחה בשנות השבעים. הייחוד בקריסטל הוא שהיא לא מציגה שאלונים אלא אוספת מידע מהרשת, ובאמצעות מנוע לניתוח שפה טבעית מתרגמת אותו לבדה לתשובות. הודות לאלגוריתם אנחנו משיבים לשאלוני האישיות בלי לדעת.

"הכל שאלה של הסתברות", דאגוסטינו אומר, "כשהמערכת מגיעה לביטחון של 90% ומעלה שמשתמש מסוים תואם לאחד הטיפוסים אפשר גם להניח די במדויק איך הוא יתנהג במצבים מסוימים. המערכת שלנו יודעת להפוך את הנתונים המספריים עליו למסקנות שאפשר לתאר בשפה אנושית. הניתוח הזה עוזר לאנשים עם אופי שונה להבין זה את זה טוב יותר. התוצאה היא יותר בהירות בשיחות".

את דאגוסטינו קריסטל אוהבת במיוחד. "דרו משכנע, עצמאי, אוהב סיכונים מחושבים ולפעמים מתעלם לגמרי מהמבנים הקיימים". "מובן שאני משוחד כאן, אבל עליי לומר שקריסטל מתארת את האישיות שלי בעבודה יותר מאשר את האופי שלי בחיים האישיים", הוא אומר. ובכל זאת, בפרופיל שלו אין הרבה רמזים למסלול הקריירה שהספיק לעבור: מאז 2010, ובמקביל ללימודי תואר ראשון בשיווק ומולטימדיה באוניברסיטת נורתווסטרן, הוא הספיק להיות מעורב בלא פחות משבעה מיזמים, ובהם שלוש חברות שייסד בעצמו: מדיה פיצה בוקס, שהדפיסה פרסומות לעסקים קטנים על קרטוני פיצה, Attend.com, סטארט־אפ שמפתח אפליקציית ניהול אירועים לארגונים, וכעת קריסטל.

אחד הצדדים המטרידים בקריסטל הוא העובדה שאם יש לך חשבון לינקדאין אין לך מה לעשות. כל אחד יכול להציץ לפרופיל האישיות שלך. ישנה אמנם אפשרות Out-Opt, שלפי בקשה מיוחדת תסיר את המבקש מתוצאות החיפוש של השירות. אבל כדי להשתמש בה אתה צריך לדעת שקריסטל קיימת, ויודעת עליך כל כך הרבה. זו לא גוגל, שאת מרבית המידע עלינו נתנו לה מרצון. זה מתכנת צעיר מנאשוויל, טנסי. ואני תוהה כמה נוספים כמותו ישנם.

"בהחלט ישנם מקרים שבהם חברות מסחריות הולכות רחוק מדי", דאגוסטינו משיב כשאני מזכיר את החשש לפגיעה בפרטיות. "אני לא יכול לדבר בשמן, אבל אני מאמין שקריסטל דווקא עושה דמוקרטיזציה לסוג הניתוח הזה. מאחר שהמידע שלנו פתוח לציבור, הוא גם חשוף לבדיקה וביקורת ציבוריים שלאורך זמן ישפרו את השירות ויהפכו את כל המשחק לשוויוני יותר. כשחברה גדולה מנתחת אנשים ושומרת את המידע בסוד היא לא נותנת דין וחשבון, לא על רמת הדיוק ולא על האתיקה שבשימוש".

אני מקשיב לדאגוסטינו ומדמה לשמוע ברקע את התרסקות מה שנותר מחומת הפרטיות שלי. אבל אולי החומה כבר התרסקה מזמן, וקריסטל היא הפירור שלנו בעולם החדש.