חקר ביצועים: השבוע של דורית סלינגר, אפי נוה ו"רפורמות מהפכניות"

שרים חדשים ונמרצים: "רפורמה" קצת הגזמה

מאז הרכבת הממשלה המייל של העיתונאים מתפוצץ מהודעות על "רפורמות מהפכניות ודרמטיות" שישנו לכולנו את החיים. אבל מהפכות של ממש אין בהודעות האלה. הצעדים הראשונים של השרים מתמקדים בעיקר בשני מישורים: התנעת יוזמות על בסיס החומר שהכינו הפקידים תחת השר הקודם, או טיפול בסוגיות שוליות יחסית שיכולות לזכות בכותרת עסיסית על השיפור שיביאו לחיי האזרחים. אין כל רע בעבודה של שרים שנכנסים למשרד עם שרוולים מופשלים, אבל זה מה שהם אמורים לעשות, מלכתחילה הם נשלחו לשם כדי לשפר את חיי האזרחים. לא כל שיפור ברמת השקיפות לחוסכים או שינוי במס על רכישת דירה הוא "רפורמה". בואו נשמור את המילה הזאת למהלכים שהם באמת מרחיקי לכת. כל השאר, שרים יקרים, הוא פשוט העבודה שלכם.

סופי שולמן

משה כחלון צילום: מוטי קמחי

חברת הלוואות מגייסת: סלינגר לעצור את האיגוח

בנק ישראל עדיין שוקד על גיבוש הכללים שיאפשרו איגוח של משכנתאות, אבל איגוח דומה כבר יצא כאן לדרך. חברת מימון ישיר יצאה השבוע לגיוס של 120 מיליון שקל ממשקיעים מוסדיים כדי לאגח את תיקי ההלוואות שלה. לא מדובר אמנם במשכנתאות אלא בהלוואות צרכניות של עד 30 אלף שקל, אבל כשחברה מאגחת הלוואות שהיא נותנת היא תגלגל פנימה את התיקים הפחות יציבים שלה. במילים אחרות, מדובר במכשיר פיננסי שנועד להעביר את הסיכון מחברת המימון לפנסיה שלנו. רגע לפני שעוד חברות ידחפו לנו את התיקים החלשים שלהן, הממונה דורית סלינגר צריכה להזדרז ולהגדיר למוסדיים מה מותר, מה אסור ואיך לא משכפלים את ההפסדים שנגרמו למשקיעים בארצות הברית ובאירופה לפני שבע שנים.

גולן פרידנפלד

בדרך לתחרות בשוק האשראי: ועדת שטרום צריכה לחשוב אחרת

ועדת שטרום לקידום התחרות בבנקים פרסמה השבוע קול קורא להגשת ניירות עמדה, וודאי תקבל שלל מסמכים כאלה משלל אינטרסנטים שיסבירו בפרוטרוט מדוע הפרדת החברות של כרטיסי האשראי מהבנקים לא תועיל לתחרות. הטענה המרכזית, שעולה בכל פעם שהנושא עולה, היא שחברות הכרטיסים לא באמת יוכלו להתחרות בבנקים על מתן אשראי, כי לאחר ההפרדה עלות גיוס הכסף שלהן תהיה גבוהה יותר. אבל הגיע הזמן לחשוב על העניין אחרת. המערכת הפיננסית הרי לא כוללת רק את הבנקים וחברות הכרטיסים, אלא גופים נוספים שיכולים לתת אשראי, למשל המוסדיים. מרב החסכונות של הציבור נמצאים אצלם, לא בבנקים, אבל אין להם כלים לחלוקת הלוואות לציבור. שיתוף פעולה עם חברות הכרטיסים, שישמשו זרוע תפעולית למתן אשראי מכספי המוסדיים, יכול ליצור את התחרות המבוקשת.

אתי אפללו

דרור שטרום צילום: יותם פרום

מאבקים על ייצוג השומרים: ההסתדרות לפעמים מתבלבלת

מרוב ייצוג עובדים, לפעמים נשכחים העובדים. זה קורה, כמובן, בעיקר במגזרים חלשים. למשל, השומרים. גוף משותף להסתדרות ולחברות השמירה, שנקרא ועדת אכיפה, אמור לפתור את כל הסוגיות הנוגעות לתעסוקה בענף, אבל מתעקש על בלעדיות בתחום. כך, ההסתדרות התנגדה לכך שעובד של אחת מחברות השמירה יגיש תביעה ייצוגית נגד המעסיק שלו, ובימים אלה גם מסרבת לספר לשומרים שמשלמים דמי חבר מה בדיוק עושה ועדת האכיפה, בדיון שמתנהל בבית הדין לעבודה. הוועדה היא כלי חשוב שמאפשר להסתדרות להשיג מהמעסיקים שיתוף פעולה שאולי לא היה מושג אחרת, אבל כשהיא מעוורת את עיני ההסתדרות והופכת אותה ליותר שותפה של המעסיקים ממייצגת העובדים, זו בעיה.

מיקי פלד

אבי ניסנקורן צילום: אוראל כהן

בארצות הברית שוב תורמים: המגזר השלישי עדות להתאוששות

שבע שנים נדרשו למגזר השלישי האמריקאי להתאושש מהמשבר ולקבל שוב תרומות בהיקף שקיבל לפני הטלטלה הכלכלית. הכלכלה מתאוששת, כולם - אזרחים ועסקים - נותנים יותר, והשבוע נודע כי בשנה שעברה תרמו האמריקאים לצדקה כ־358 מיליארד דולר, סכום שהצליח אפילו לעקוף את השיא הקודם, מ־2007. ההתאוששות האטית ביותר, אגב, נרשמה דווקא בתרומות לארגונים דתיים, הנתח הגדול ביותר בתעשיית הצדקה האמריקאית המקומית. זה לקח ישיר מהמשבר: מגייסי התרומות של הארגונים הלא־דתיים נלחמים על כל דולר ופונים לקהל התורמים באופן יעיל וממוקד יותר, והתורמים עצמם חושבים על כל דולר ותורמים באופן יעיל וממוקד יותר, ישירות לגופי הרווחה, החינוך והסביבה, ולא למתווכים הדתיים שבדרך. עוד שלב בשקיעתה של הכנסייה.

תמר טוניק

בחירות בלשכה: עורכי הדין שפל חסר תקדים

יום בחירות אמור להיות יום חג, גם בלשכת עורכי הדין. אלא שבמקום שיאו של תהליך חשוב לעיצוב דמותו של מוסד חשוב, לתיקון הכשלים ולהגדרת חזון ויעדים, קיבלנו קטטה מתמשכת בין דורון ברזילי ואפי נוה על תפקיד ראש הלשכה. הנה מה שכתב למשל אחד מעורכי הדין בעמוד הפייסבוק שלו: "לאחר התלבטות קשה, חיבוטי נפש, לילות רבים של חוסר שינה, החלטתי, לראשונה בחיי, שלא לממש זכות בחירה בבחירות כלשהן, כולל ועד הבית. העושר הרעיוני, תרבות השיח, הנושאים המהותיים שעל הפרק - כולם, לצד חוסר היכולת לבחור בין הטוב לטוב מאוד למעולה - משאירים אותי במשרד". הלשכה נמצאת בשפל תדמיתי אדיר מול הציבור ומול הכנסת כבר לא מעט זמן, אבל כשגם עורכי הדין מתנערים ממנה, מדובר בבעיה עמוקה במיוחד.

משה גורלי

מימין אפי נוה ודורון ברזילי צילום: עידן מילמן, טל שחר

המשחק המיתולוגי חוזר: דום מציאות לפנים

דור צח

סוף עונה לסדרה המשתנה: "משחקי הכס" ריאליטי בלבוש תקופתי

מיליוני בני אדם מנהלים בימים האחרונים את אותה שיחה, שמין "אה?!" גדול, עם לסת עייפה וא' בסגול, תלוי מעליה. העונה החמישית של "משחקי הכס" הסתיימה השבוע בפרק מטריד, בעיקר מבחינה מבנית - כל כולו קפיצה תזזיתית בין הזירות והדמויות. אפשר להאשים את הקצב, ואת העובדה שהתסריט כבר הדביק את קצב כתיבת הספרים של ג'ורג' ר.ר.מרטין. אבל נראה שיש כאן יותר מכך, נראה שיש כאן החלטה עקרונית של המפיקים: נעשה טלוויזיה גרנדיוזית, אלימה, סקסית, יצרית ומשוחקת לעילא, ואת החורים בנרטיב תסגרו אתם ליד הקולר. זה הרגע שבו "משחקי הכס" הפכה מסדרה ייחודית באמת לסוג של תוכנית ריאליטי, עם סף גירוי גבוה ותגמול של "צפה ושכח".

רון גורדון