דילמת המינוי של רוטשטיין להדסה
ליצמן רוצה את התוצאות, היועץ המשפטי לממשלה מעוניין גם בדרך.
מינויו של זאב רוטשטיין למנכ"ל הדסה יגיע לבחינתו של היועץ המשפטי לממשלה רק אם יחליטו מנכ"לי האוצר והבריאות לאמץ את המלצת דירקטוריון הדסה למנותו. נגד המינוי ניצבת קובלנה של נציב שירות המדינה הכוללת ארבעה אישומים חמורים למדי על הכשרה בוטה של שר"פ, עבודה פרטית בסמכות וברשות המנכ"ל באמצע יום העבודה בבית החולים הממשלתי.
חוץ מהקובלנה קיים דו"ח חמור של החשכ"לית מיכל עבדי־בויאנג'ו על אי סדרים כספיים בשיבא, אי תיקון ליקויים וכיוצא באלה שמחזקים את דימוי ה"לא עוצר באדום" של רוטשטיין. למשל, בניית מבנה ללא אישור והטלת עלותו בדיעבד על המדינה.
אל מול הקובלנה והדו"ח ניצבים כישורי הניהול המוכחים של רוטשטיין, ה"בולדוזריות" המפורסמת שהדסה המקרטעת ממש משוועת לה. לצידם ניצבים המלצת הדירקטוריון וההתעקשות של סגן שר הבריאות ליצמן ששם את כל משקלו על בלעדיותו של רוטשטיין בישועת הדסה. וצריך להוסיף לכל אלה את העובדה שהפגמים שמונים בו הקובלנה ודוח החשכ"לית אינם כוללים שחיתות כקבלת טובות הנאה אישיות. לאלה בוודאי יהיו משקל.
זאב רוטשטיין צילום: סטודיו לם וליץ ההיסטוריה הארוכה של פסלות מינויים בשירות הציבורי כוללות בדרך כלל סוג של "קלון", גנאי מוסרי שבא לידי ביטוי בהתנהלות חיצונית כמו התבטאות גזענית, דיווח שקרי לערכאה שיפוטית או כל מעורבות מפוקפקת כלשהי שמקבלת משקל יתר כשמדובר בשירות המדינה. אלה לא קיימים אצל רוטשטיין, אבל בהחלט קיימת בו עילה רצינית אחרת: שור מועד ש'שם פס' על רגולטורים ומינהל תקין ומפר באופן שיטתי כל עול והנחייה. במאזניים שישקלו את יתרונותיו וחסרונותיו, יקבל החיסרון הזה משקל כבד.
רוטשטיין, בדומה ללא מעט ראשי ערים שמסתבכים כל אחד בדרכו, הוא סוג של שריף שמביא תוצאות, גם אם בדרך הוא מפר פה ושם כמה כללי מנהל תקין. ליצמן רוצה את התוצאות, היועץ המשפטי לממשלה מעוניין גם בדרך.
