המשנה ליועמ"ש על מינוי רוטשטיין למנכ"ל הדסה: "ההחלטה אינה חפה מקשיים"

"החלטה המאשרת את מועמדותו של פרופ' רוטשטיין לתפקיד מנכ"ל בית החולים הדסה אינה חפה מקשיים ועליכם להשתכנע כי נסיבות המינוי הן חריגות באופן המצדיק את ההחלטה", כך כותבת היום המשנה ליועמ"ש, דינה זילבר, למנכ"ל משרד האוצר שי באב"ד ולמנכ"ל היוצא של משרד הבריאות, פרופ' ארנון אפק.

במכתב ארוך ומפורט מבקשת זילבר מהשניים להיפגש עם רוטשטיין ולשמוע ממנו את תגובותיו לגבי הטענות שהועלו נגדו על ידי נציבות שירות המדינה והחשבת הכללית במשרד האוצר, מיכל עבאדי בויאנג'ו על התנהלותו כמנהל בית החולים הממשלתי שיבא. לאחר מכן על שני המנכ"לים – כאשר את אפק יחליף בשבוע הבא משה בר סימן טוב – לספק ליועץ המשפטי נימוקים טובים בעד המינוי, אם יוחלט על ידם לתמוך בו, על מנת שזילבר תוכל לקבוע האם ניתן להגן על המינוי בבג"ץ ולאשר אותו.

המכתב של זילבר הוא לא מכתב שרוטשטיין ישמח לקרוא, שכן מועלים בו שורה ארוכה של טענות וכשלים לכאורה בהתנהלותו של מי שהוא כיום המנהל של בית החולים הגדול בישראל, ומי שהוא המועמד המועדף על סגן שר הבריאות יעקב ליצמן לעבור ולנהל את בית החולים הירושלמי. עם זאת, זילבר מציינת באריכות יחסית גם את עובדת היותו של רוטשטיין מנהל מוערך מאוד ומקצועי כמו גם רומזת לאפשרות כי בסופו של דבר למרות כל חסרונותיו והתנהלותו הפתרון לאשר את המינוי נמצא בכך שמדובר בשעת מצוקה של הדסה ורוטשטיין הוא אולי היחיד שלו גם הכישורים וגם הנכונות לקחת על עצמו את משימת ניהול הדסה בתקופת ההבראה שלו מהקפאת ההליכים שעבר בשנה שעברה.

זאב רוטשטיין. צו 8? צילום: סטודיו לם וליץ

כך אפשר למצוא במכתב ביקורת קשה של זילבר על רוטשטיין, אך גם זילבר עצמה זהירה בניסוחיה, ובסופו של דבר כותבת כי הסיבה שפירטה את הבעיות השונות בהתנהגותו של רוטשטיין אל מול נהלי שירות המדינה היא כי ראוי שמנכ"לי שני המשרדים יקחו זאת בחשבון כשיישקלו האם לתמוך או לא לתמוך במינויו של רוטשטיין לתפקיד מנכ"ל הדסה.

ככלל, זילבר הולכת בין הטיפות כאשר מצד אחד היא אומרת שעל המנכ"לים לשקול את המינוי לבית החולים על פי הסטנדרט הנדרש למינוי בשירות הציבורי, כולל התאמה "ערכית-מהותית" ולא רק ההתאמה של הכישורים עצמם, אך מצד שני מזכירה כי הדסה אינו בית חולים ממשלתי ולכן לא כפוף לחלק גדול מהכללים של שירות המדינה. כלומר שאם הבעיה של רוטשטיין בתפקודו כמנהל שיבא היא בקבלת המרות של תקנון שירות המדינה והוראות החשב הכללי באוצר, שאחראי על נכסי המדינה, אז בהדסה בעיה זו עשויה שלא להיות רלבנטית. למנכ"ל הדסה יש חופש פעולה גדול הרבה יותר בקבלת החלטות כלכליות – אם במינוי מנהלים, קביעת שכרם או בעסקאות מקרקעין שונות – מאשר מנהל של בית חולים ממשלתי. עם זאת זילבר מדגישה כי לאור מצבו של הדסה יש חשיבות לשמירה על כללי מינהל תקין ו"לפעילות בהתאם להנחיות גורמי המדינה הרלוונטיים".

זילבר מפרטת את התובענה המשמעתית שעומדת נגד רוטשטיין בבית הדין של שירות המדינה, בה הוא מואשם כי אישר את קיומה של מרפאה פרטית, קלאס קליניק, בשטח בית החולים ואת עבודתם של צוותים רפואיים במרפאה בשעות הבוקר כאשר הם גם מקבלים משכורת מהכיס הציבורי. מדובר בהאשמה חמורה, אם היא נכונה, ועל כן כותבת זילבר כי אמנם התובענה עוד לא התבררה בבית הדין המשמעתי של עובדי המדינה אך יש לקחת בחשבון את ההשפעה של המינוי על אמון הציבור במערכת הבריאות.

זילבר מזכירה גם את דוח החשכ"לית על אי סדרים לכאורה ברישומי ועסקאות מקרקעין בשיבא כותבת זילבר כי "יש לתת את הדעת מחד לצבר הרב של המקרים המפורטים בדו"ח המתייחסים לאי תקינות המערכת עליה מופקד פרופ' רוטשטיין ולכך שהליקויים שנמצאו משקפים התנהלות כוללת של זלזול בנהלים ובהיבטי מינהל תקין" אך גם מדגישה כי מדובר בליקויים שהחלו בתקופת קודמיו בתפקיד ורוטשטיין נושא באחריות כמנהל אך לא כמי שיזם את רובם. ככלל, זילבר כותבת כי מסכנת הטענות נגד רוטשטיין גם מצד הנציבות, גם מצד החשכ"לית וגם מצד בכירי משרד הבריאות כמו המנכ"ל לשעבר פרופ' רוני גמזו מעידים על אדם שמתקשה לקבל את מרות הרגולטורים עליו. דבר זה הוא בעל חשיבות שכן לדבריה "השאלה המחייבת תשובה היא האם אדם שבניהולו התגלתה בעבר אי עמידה חוזרת ונשנית בהוראות מינהל, מתאים לקבל לניהולו גוף הממומן מכספי ציבור ואשר נדרש לתפקד על פי הסכם כתוב ומפורט, תוך עמידה בכללי מינהל תקין, בתנאים שנקבעו בהסכם ההבראה וכן תוך שיתוף פעולה הדוק עם גורמי המדינה (למשל, עבודה עם חשב מלווה מטעם החשכ"לית)". זילבר מזכירה גם את דוח מבקר המדינה שעסק בעבודות פרטיות של רוטשטיין ומנהל המרכז הרפואי סוראסקי, פרופ' גבי ברבש, לכאורה ללא אישור משרד הבריאות, ואת ניסיונו של רוטשטיין להקים מרפאה פרטית בשיבא. זילבר עוד כותבת כי יש לקחת בחשבון את הפגיעה האפשרית באמון הציבור במערכת הבריאות "בשל המסר הנובע מקידום למרות התנהלות לוקה בפגמים שפורטו לעיל".

אולם בסוף המכתב זילבר מדגישה גם כי בסופו של דבר רוטשטיין הוא מנהל מוערך מאוד וכי בית החולים שהוא עומד בראשו הוא למעשה בין הבודדים "שאינו גרעוני וטוב ביחס למצבם של בתי החולים האחרים, את ניסיונו הרב בתחום, ואת היכרותו המעמיקה עם מערכת הבריאות". זילבר מוסיפה גם כי יש לקחת בחשבון את החיוניות של מינוי רוטשטיין לתפקיד מנכ"ל הדסה ומביאה מדבריו של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק לפיו "לא הרי מועמד שרבים כמותו כהרי מועמד יחיד סגולה, שרק הוא עשוי, בנסיבות מסוימות וחריגות, למלא את המשרה. כמו כן יש להתחשב בשאלה, אם קיים מצב אמיתי של חירום, המחייב גיוס כל הכוחות, לרבות אלה בעלי עבר פלילי, או שמא עניין לנו בפעילות הרגילה של המינהל הציבורי, אשר צריך לשאוב את מעייניו מעובדים ישרי דרך". נקודה זו עשויה לסלול את הנימוק המשפטי למינוי של רוטשטיין לבית החולים הדסה.