פרשנות
הפקיד שנזכר מאוחר מדי, השר הנבצר ורה"מ הנמהר
3 הערות על האנשים שמאחורי מתווה הגז - הממונה על ההגבלים שהעדיף להתפטר במקום להיאבק, השר שפטר את עצמו מאחריות וראש הממשלה שהשיקול הפוליטי הכתיב גם כאן את צעדי המדיניות שלו
1. דיויד גילה
בשבועות האחרונים עלה דיויד גילה, הממונה על ההגבלים העסקיים לדרגת קדוש בעיני רבים. הרגולטור הבודד שעמד בפרץ, זה שהיה מוכן לשים את המפתחות על השולחן ולוותר על כיסאו הנחשק רק כדי לעצור את מונופול הגז. בשעה זו עומד גילה בפני הקבינט המדיני ביטחוני ומציג לשרים את עמדתו נגד המתווה שגובש. דווקא בעת הזו חשוב להסביר שלמעשה גילה עצמו הביא לסחרור שיכפה על ישראל מתווה טיפול בלתי מספק במונופול הגז.
סוגית הטיפול במונופול הגז היתה מונחת לפתחו של דיויד גילה שלוש שנים. במשך כל התקופה הזו גילה הגן בעצמו ובלהט על מתווה רופס לפירוק המונופול שכלל אך ורק מכירה של המאגרים הקטנים כריש ותנין. במשך תקופה ארוכה התקדם גילה עם המתווה הזה, התקדם והסביר לכל מי שהיה מוכן לשמוע מדוע הוא אופטימלי בנסיבות הקיימות. במשך כל התקופה הזו הרדים דיויד גילה את כל המתנגדים למתווה, ערסל אותם עם הסברים מעולם הרציונליות התחרותית, ואז חזר בו.
דיוויד גילה. מתנגד למתווה אבל לא עושה עם זה כלום צילום: עמית שעל
טוב שדיויד גילה חזר בו מהמתווה הראשוני, הרזה, לפירוק מונופול הגז. מותר ורצוי שרגולטור ישנה את דעתו בהתאם לנתונים שמובאים לפתחו. אלא שאם דיויד גילה באמת משוכנע שהדרך היחידה היא לפרק את המונופול, וכי המתווה שעליו דן הקבינט הוא רע לתחרות ורע לאזרחי ישראל, הרי שהוא לא יכול לפטור את עצמו מאחריות על ידי התפטרות, ולו רק בגלל כשלי העבר שלו עצמו. אם דיויד גילה חושב שמדובר במתווה רע, חובה עליו מתוקף תפקידו להביא את המחלוקת לפתחו של בית הדין להגבלים עסקיים.
ההחלטה להתפטר אך לא לעזוב באופן מיידי, לדבר בגנות המתווה אך לא לנסות לתקוף אותו בבית משפט, היא בבחינת רע מכל הבחינות. גילה, במעשיו ובמחדליו, כופה על מדינת ישראל דיון קריטי בפורום מצומצם בלתי שקוף וללא הליך חקיקה מסודר בכנסת, והוא משאיר למחליפו בתפקיד רשות חלשה בהרבה מבעבר.
2. משה כחלון
שלל תוכניות הדיור שהפיץ בשבועות האחרונים שר האוצר משה כחלון הצליחו להסיט את הדיון מהתחמקותו השערורייתית מעיסוק במונופול הגז. הרבה מלים כבר נכתבו על כחלון בהקשר הזה אבל ראוי להקדיש לנושא עוד כמה, כדי לא לאפשר לשר האוצר לחמוק בכזו חלקלקות מהאחריות הכבדה שהסיר מעצמו.
כחלון, שערב הבחירות חזר והצהיר כי יוכל לטפל בנושאי הגז למרות חברותו עם קובי מימון, טייקון הגז החמקמק, הוא אותו כחלון שיום אחרי הבחירות הודיע כי נבצר ממנו לטפל בנושא, ללא חוות דעת מסודרת של היועץ המשפטי לממשלה שתומכת בהחלטתו, ובסתירה מוחלטת להצהרותיו הקודמות ולהצהרותיה של חברת ישראמקו כי לקובי מימון, חברו של כחלון, אין בכלל אחזקות בחברת הקידוחים.
משה כחלון. לאן נעלם מפרק המונופולים מהבחירות? צילום: עמית שעל
בסיטואציה הזו ונוכח הצהרותיו הקודמות של שר האוצר נדמה שלא מדובר בחשש מניגוד עניינים אלא בחשש מבושת פנים. כחלון, נושא הדגל של פירוק המונופולים, הבין שהוא עומד להפסיד בזירה הזו לראש הממשלה. הפסד משמעותו פרישה מהממשלה. כמה קל לשלוף במקרה הזה את קלף ניגוד העניינים, לא להיות קשור בעיני הציבור להחלטה שלא לפרק את מונופול הגז, לא להתמודד עם הצורך לפרק קואליציה רגע אחרי שהוקמה, ולהמשיך ליהנות מתדמית הלוחם למען התחרות בדיור ובבנקים לטובת כולנו.
3. בנימין נתניהו
רבים שואלים את עצמם מה בער לראש הממשלה, למה דחף בכל הכוח להביא את מתווה הגז להחלטת הקבינט מוקדם ככל האפשר. לשאלה הזו יכולים להיות הרבה הסברים. ייתכן שנתניהו משוכנע באמת כי הגיע הזמן להגיע למתווה סופי, כי חוסר הוודאות בעייתי לכלכלת ישראל וכי צריך, כפי שמקובל לומר, להוציא סוף סוף את הגז מהים. ייתכן שיש להוסיף לכל ההסברים האלה גם את השיקול הפוליטי.
נתניהו רוצה תקציב תלת שנתי וגידול בתקציב הביטחון. בשני הנושאים הללו צריכה להתקבל הכרעה בימים הקרובים על מנת שיהיה אפשר להשלים את הליכי החקיקה ולעמוד בדד-ליין של חוק התקציב. אלא שכל הנושאים הללו כרוכים אחד בשני.
נתניהו התקשר בהסכמים קואליציוניים מופרכים בעלותם הכספית רק כדי להקים קואלציה. כדי להעביר תקציב ולהעלות את תקציב הביטחון הוא צריך לקצץ בהסכמים הקואליציוניים. אלא שכל עוד נתניהו צריך את בנט ודרעי שיתמכו בו בנושא מתווה הגז אין מה לדבר על פתיחת ההסכמים הקואליציוניים וגם לא על תקציב תלת-שנתי שישריין פוליטית את ממשלת נתניהו לשנתיים וחצי לפחות. לכן, עדיף מבחינתו של נתניהו להשיג את הסכמת הקבינט כמה שיותר מהר באיצטלת דחיפות גיאופוליטית כשברקע מנפנפים מקורביו בקלף האיראני, ורק אז להתפנות לסחר מכר הבא עם השרים על יתר העניינים התקציביים שהוא רוצה וצריך להעביר.
נתניהו. פתאום יש משקל ללחץ בינלאומי צילום: קובי גדעון, לע"מ
בכל מקרה, נתניהו הוא המוציא והמביא, הוא האיש שיישא באחריות מלאה ובלעדית לתוצאות החלטת הקבינט על מתווה הגז. כמה מרענן לגלות גם בקדנציה השלישית של נתניהו תכונות חדשות שלא ידענו על קיומן קודם לכן. ראש ממשלה שלא סופר את האמריקאים התחיל לדבר פתאום במונחים של לחץ בינלאומי ויציבות גיאופוליטית. הדחיין הכרוני, האיש ששונא לקבל החלטות, דופק לפתע על השולחן ומקדם בלהט מתווה גז כרצונו.
