נגמר הקבינט, מה עכשיו

עכשיו, כשישיבת הקבינט המדיני ביטחוני על הגז מאחורינו - הקבינט אישר פה אחד שנושא הגז הוא נושא מדיני ביטחוני ואין מניעה להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקים ולעקוף את הממונה על ההגבלים בדרך לאישור המתווה - זה הזמן להבין מה לפנינו. 

בגלל ששר הכלכלה אריה מכלוף דרעי לא רצה לקחת על עצמו את האחריות (ובכך הפך להיות הבכיר השלישי שלא רוצה לקחת אחריות, אחרי הממונה דיויד גילה ושר האוצר משה כחלון), האחריות תעבור לממשלה כולה (למעט השרים הנגועים בניגוד עניינים - כחלון, שר הרווחה חיים כץ המושקע לעניפה בקידוחי הגז ושר הבינוי יואב גלנט ששימש בתפקיד בשותפיות הגז בעבר).

לפני שההסכם הזה יאושר סופית, על הממשלה לעבור דרך שימוע ציבורי. חלקו ייעשה דרך דיוני צעקות למצלמות בלבד בוועדת הכלכלה, וחלקו ייעשה על ידי מתן אפשרות לציבור להגיש את עמדתו לצוות הממשלתי שבוחן את הסוגיה. רק לאחר שהציבור ישמיע את דברו, העניין יחזור שוב לממשלה, שתצטרך להכריע סופית. אז מה עכשיו?

1. הממשלה מעדיפה להתבטל בפני טייקונים מאשר לריב עם ועדי עובדים

החלק הבסיסי ביותר בשאלה מה צריכה להיות המדיניות הממשלתית בתחום הגז הוכרע כבר מזמן, אידאולוגית. הממשלה בראשות בנימין נתניהו לא מעוניינת להיות שחקן בפני עצמה בשוק הגז, אלא להשאיר את העבודה הזו לחברות הגז הפרטיות. הטיעון שהממשלה חושבת שהשוק הפרטי יודע להרים פרויקטים טוב יותר מאשר גוף ממשלתי כלשהו אינה משכנעת.

הממשלה יודעת להרים פרויקטים אין ספור בעצמה - כבישים, מערכות ביטחוניות ומה לא - וממילא ברוב הזמן עושה זאת על ידי שימוש בקבלני משנה מהשוק הפרטי. זה לא העניין. הממשלה גם יודעת להקים חברות ממשלתיות כשהיא רוצה. בשנתיים האחרונות הקימה הממשלה לפחות שתי חברות ממשלתית חדשות (חברת דירה להשכיר וחברה של משרד הביטחון למעבר צה״ל לנגב). גם זה לא העניין.

העניין הוא שהממשלה קיבלה החלטה אידאולוגית, שאם כבר יש מונופול בשוק הגז, מוטב שיהיה מונופול פרטי מאשר מונופול ממשלתי דוגמת חברת חשמל. למה? בגלל ועדי העובדים. הממשלה, כל ממשלה, לא יודעת להתמודד עם עובדים במונופולים ממשלתיים חזקים. יש להם יותר מדי כוח, ולריב עם עובדים זה הרבה יותר מסובך מאשר לריב עם טייקונים.

אז בינתיים, כל עוד המדינה לא נכנסת לשוק הגז בעצמה, מה שנשאר לציבור הוא לריב על פירורים, כלומר על מחיר הגז, כלומר לריב על כל סנט, כי כל סנט קובע. כל עשרה סנט במחיר הגז הם חצי מיליארד שקל שהציבור יצטרך לשלם במחיר החשמל. זה נכון שכל סנט פחות פירושו גם פחות הכנסות למדינה, אבל יש לי הרגשה שהציבור היה מעדיף לשלם פחות במחיר החשמל, מאשר לקבל יותר הכנסות במסים (הרי לכו תדעו לאן הולכים המסים האלה). לכן האתגר העיקרי, לדעתי, בשלב השימוע הציבורי הוא לגרום לממשלה להוריד עוד את מחיר הגז שנקבע למונופול עד שייכנסו לשוק שחקנים חדשים.

2. לעשות הכל בשביל לעודד תחרות

ואם מדברים על שחקנים חדשים - מיד אחרי שכל הסיפור הזה ייגמר, זה האתגר העיקרי שיוטל על כתפי הממשלה - לעשות הכל בשביל שייכנסו לשוק הגז שחקנים חדשים. בין היתר, אין מנוס כנראה, להכניס את היד לתוך התקציב ולתת מענקים לשחקנים חדשים בשיבל להקים תשתית גז, או לחילופין לחייב את חברות הגז הגדולות להניח את התשתיות האלה בעצמן עבור השחקנים החדשים. מה שזה לא יהיה, הממשלה חייבת לדאוג שיהיו צינורות גז חדשים שיגיעו מהמאגרים אל החוף. וזה, אתגר מאוד לא פשוט, בהתחשב בעובדה שהממשלה לא מצליחה לעמוד בפני הלחץ הציבורי של היישובים לאורך החוף שלא מוכנים שמתקן קליטת גז יקום בשטחם.

בנימין נתניהו. יש לו הרבה דברים לעשות צילום: אמיל סלמן

ומלבד זה, על הממשלה לעשות כל בשביל להזיז כבר את הקמת תשתית צנרת הולכת הגז לאורך המדינה אל המפעלים. בלי שזה יקרה, הביקוש לגז לא יוכל להתרומם כמו שצריך, ובלי שזה יקרה, לא יהיה תמריץ לפיתוח מאגרי גז חדשים ולכן לא תוכל להתפתח תחרות בשוק הגז והמחירים לא יוכלו לרדת. בקיצור, לממשלה יש פה עוד הרבה מה לעשות בעצמה, בלי קשר למונופול הגז עצמו.

3. להתחיל לצפות את העתיד בבקשה

ההתנהלות הממשלתית בשנים האחרונות מוכיחה כי בכל פעם אחרי קבלת החלטות משמעותית בתחום הגז, לרגולטורים הרלוונטיים יש נטייה לחזור להתנמנם עד נקודת הפיצוץ הבאה. אפשר ללמוד מהפעמים האחרונות שבהן זה קרה, ולא לחזור על הטעות הזו. משום שמחיר הנמנום הממשלתי הוא צבירת כוח בידי חברות הגז, עד לנקודה שבה לממשלה אין ברירה אלא להתקפל ולהתמגש ולהתקשקש בתוך עצמה.

הפקידים לא יכולים לקחת עכשיו פסק זמן וללכת לנוח, משום שעד מהרה הם ימצאו את עצמם נשאבים לנושאים אחרים ונושא הגז שוב יופקר. נדרש פה שינוי מבני מבחינה ממשלתית, שיהיה בעל בית אחת לענייני הגז, ושאותו בעל בית יעסוק כל הזמן בניתוח העתיד, בניסיון להבין מה הולכת להיות ההתנגשות הבאה עם חברות הגז. אם הממשלה תוכל לצפות זאת

מראש, היא תוכל למנוע את נקודות הפיצוץ האלה, או לפחות להגיע אליהן מוכנה, עם כוח מיקוח הרבה יותר גדול מול חברות הגז, במקום להיתפס עם הגב לקיר.

יש הרבה נקודות כאלה שאפשר לחשוב עליהן - מה יקרה אם מונופול הגז לא יצליח למכור את מאגרי כריש ותנין לשחקן חדש תוך פרק הזמן שנקבע בהסכם שהממשלה אישרה היום? מה יקרה אם המונופול לא יצליח לעמוד בלוחות הזמנים שנקבוע לו לפיתוח מאגר הגז לוויתן? מה יקרה אם תהיה בעיה בהסכמי הגז מול צרכני הגז בישראל? מה יקרה בסוגיות היצוא, מה יקרה בסוגיות המיסוי? יש פה עוד המון נקודות פיצוץ אפשריות, נא לא לחכות לרגע האחרון, כי אתם פשוט לא טובים בזה כשזה נעשה ברגע האחרון.

4. קצת אומץ לא יזיק

ולבסוף, שמישהו יגדל בבקשה פקידים ופוליטיקאים עם אומץ וישלח אותם לירושלים. כי זה קצת קשה כשנבחרי הציבור ומשרתי הציבור מושכים כתפיהם ונסוגים אחורנית בכל פעם שצריך לקבל החלטה משמעותית. אם אין לכם את האומץ הדרוש לעשות את העבודה שלשמה נשלחתם, פנו בבקשה את הכיסא למישהו אחר. תודה.