מתווה הגז חושף: המדינה מתחייבת לא להכניס שינויים ב-10 השנים מפיתוח לוויתן

המדינה לא תוכל להכניס שינויים רגולטוריים במתווה הגז במהלך 10 שנים מהתחלת הפיתוח במאגר לוויתן, כך עולה מחשיפת המתווה שגובש בין המדינה לחברות דלק ונובל אנרג'י והוצג היום לראשונה במסיבת עיתונאים שכינס שר האנרגיה, יובל שטייניץ. 

לצפייה במתווה הגז המלא שהציגה הממשלה לחצו כאן

מדובר במידע שמגיע לראשונה אל הציבור ומשמעותו כי המדינה מתחייבת כלפי חברות הגז שלא לשנות באופן מהותי את הרגולציה על שוק הגז הטבעי במהלך עשור, למעט שינויים רוחביים בתחום המיסוי - כלומר, שינוי מס החברות - שהמדינה תוכל לבצע. על פי הכתוב במתווה, הסיבה לכך היא לאפשר לחברות הגז יציבות רגולטורית, ובמטרה למשוך חברות זרות.

יתר על כן, המדינה כותבת כי מבחינתה השינוי המבני במאגרי הגז כפי שהוא מוצע במבנה (כלומר, לגבי הבעלות על המאגרים) היא מספקת ולכן לא תקדם הצעות חוק בעניין, ואף תתנגד להצעות חוק פרטיות בעניין.  

"מתווה הגז שהגענו אליו הוא לא רק טוב, הוא הטוב ביותר שהיה ניתן להשיג. אולי היה אפשר להשיג מתווה אחר טוב יותר אבל לא בעולמות ריאליים. כפי שהודעתי בשבוע שעבר מתווה משק הגז יוצג לציבור והיום אנחנו עושים את זה. כמי שכיהן כשר אוצר דאגתי להזרמת הכסף מהגז. כשר האנרגיה אני דואג להזרמת הגז מהים. כך אזרחי ישראל יראו את הרווחים מהגז ועכשיו צריך לדאוג שהוא יגיע", פתח שטייניץ את דבריו.

מוקדם יותר אמר מנכ"ל משרד מבקר המדינה, אלי מרזל, בדיון דחוף על דו"ח מבקר המתגבש בימים אלה כי: "לפי הממצאים המסתמנים של דו"ח המבקר על משק הגז, נמצאו ליקויים מהותיים בנושאים הנוגעים לאסדרה, הפוגעים ביכולת לפתח את משק הגז בהיבטים של תחרות, מחיר וזמינות".

מאגר הגז לוויתן. הממשלה מעוניינת להעניק יציבות רגולטורית לחברות הגז צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

למצגת שהציג השר שטייניץ במסיבת העיתונאים לחצו כאן

"שואלים אותי מה החיפזון רק חודשים אחרי שאני בתפקיד? מה שצריך לשאול זה 'למה מאגר הגז הגדול בישראל מתעכב מזה שנים בפיתוח שלו?', וזו השאלה - מדוע מאגר שהתגלה ב-2010 עדיין לא החל בפיתוח שלו. אם נתעכב הנזקים יהיו קשים, גם ביכולת שלנו למנף אותו מדינית או לספק גז במחיר סביר למפעלים בישראל וגם ההכנסות הגדולות מהגז". 

שטייניץ טוען שהמתווה טוב למדינה ולאזרחיה אבל הוא קשה מבחינת החברות. "הן נאלצו לקבל תנאים קשים. אלו תנאים קשים בכל מדינה והוא משיג את כל שלושת המטרות - 100 מיליארד דולר שיגיעו לישראל לבריאות חינוך ורווחה בשנים הקרובות. הוא יפרק את המונופול ויאפשר לספק גז בתנאים סבירים, זאת בצד המנופים המדינים לאזרחי מדינת ישראל", אמר.

לתפיסתו מאגר לוויתן יניב לאזרחי ישראל קרוב ל-70% מהרווחים, זאת במקביל להטלת שלוש מגבלות שלא ניתן למצוא כמותן באף מדינת OECD.

"המגבלה הראשונה היא הייצוא, השנייה היא המחיר והשלישית היא הבעלות. אנחנו המדינה היחידה חוץ מארה"ב שמגבילות ייצוא ואמרנו לחברות הגז שרוב המאגרים ישארו בישראל גם אם המחיר שם בחו"ל יהיה זול יותר".

שטייניץ המשיך: "המגבלה השנייה היא מגבלת המחיר, כאשר בחלק ממדינות הייצוא אין הגבלה שכזו. המגבלה השלישית היא להוציא את החברות ממאגרים שהם מצאו לבד. אנחנו אומרים להם לצאת ממאגרים שהם מצאו. אלו דרישות שדלק ונובל נאלצו להסתדר איתן ואין כמותן בשום מדינה מערבית".

שטייניץ מסביר בהמשך את ההגיון שבהשגת מתווה ממשלתי, לרבות הצורך להקים עוד צינורות הולכה של הגז (כיום יש אחד), פיתוח המשק, ייצוא הגז עם הזיקה הכלכלית לשכנות של ישראל וצרכי המשק. לטענתו, פיתוח לוויתן על בסיס מכירה למשק המקומי אינה ריאלית".

מימין: נתניהו ושטייניץ צילום: אלכס קולומויסקי

לדברי שטייניץ, עיקרי מתווה הגז מאגר לוויתן יפותח עד יולי 2019: דלק תמכור את חלקה במאגר תמר (31.25%) תוך שש שנים; נובל תדלל את חלקה במאגר תמר ב10 אחוז (מ36 כיום ל25 בעתיד) בתוך שש שנים; מאגרי כריש ותנין ימכרו תוך 14 חודש, כאשר הרוכש חייב לתעדף את השוק המקומי; מאגר לוויתן ישאר ללא שינוי מבני אולם בתום 10 שנים מההפעלה המסחרית תיבחן אפשרות לשיווק הגז שם בנפרד, כלומר כל זחקן ביחס לחלקו (כיום דלק 45%, נובל 40%, רציו 15%). 

לדברי שר האנרגיה לאחר יישום המתווה מאגר תמר יקבל שחקן חדש שיחזיק 42% ממנו ואילו כריש ותנין יקבלו עוד שחקן חדש שיספק רק למשק המקומי. מי שקונה את כריש ותנין יחויב בדמי רצינות, כאשר חלק מהמכירה שלו תותר בתמלוג של 9%, כלומר הרוכש יוכל לקנות את כריש ותנין ב"תשלום אחד" או לחילופין לשלם חלק מהסכום בבת אחת והשאר בפריסת תשלומים שלא תעלה על 9%. בעלי מאגרי הגז יציעו חוזים קצרים עם נקודת יציאה באמצע כל חוזה (ללא שינוי מהחלטת רשות החשמל מ-2013).

בעניין המחיר מבהיר שטייניץ שהמחיר של ייצוא הגז הוגבל פעמיים - גם הגבלה פנימית במשק כך שהמחיר הממוצע של החוזים בישראל הוא מחיר התקרה (כיום כ-5.5 דולר ליחידת אנרגיה) ואילו מחיר הייצוא של הגז לא יהיה נמוך יותר ממה שנמכר לשוק המקומי.

שטייניץ טוען שההערכות משרד האנרגיה הן שדילול חלקן של דלק או נובל אנרג'י במאגר תמר יתבצע תוך פחות מ-4 שנים. באופן אירוני, שטייניץ טוען שחברות הגז חייבות יציבות רגולטורית, אמירה שמגיעה לאחר שב-4 השנים האחרונות הממשלה שינתה את הרגולציה 3 פעמים - ועדת ששינסקי 2011, ועדת צמח 2012 ועכשיו עם המתווה הנוכחי. "אם אנחנו פראיירים או ותרנים לחברות הגז איך זה שחברות הגז הולכות למדינות אחרות כמו קנדה, אוסטרליה או לבנון ואלינו אף חברת בינלאומית לא הגיעה? זה אומר דרשני. כנראה שאנחנו לא כאלה פראיירים ויש אצלנו תנאים קשים אבל לפחות מהיום נבטיח יציבות", אמר.

יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה פרופ' יוג'ין קנדל, שהיה בין ראשי גיבוש המתווה, חידד ואמר שחברות הגז מקבלות על עצמן פיקוח מחיר כפול. הראשון הוא שיהיה מחיר תקרה לכל החוזים בשוק, והשני הוא שכל מכירה מקומית תוצמד אוטומטית למחיר הייצוא, כך שככל שמחיר היצוא יהיה נמוך כך גם המחיר המקומי יהיה נמוך. עם זאת, ככל שמחיר הייצוא יהיה גבוה עדיין ישאר מחיר התקרה שנקבע למשק המקומי. "אני משוכנע שימצא לזה פתרון והשכל הישר יעבוד. העיכוב בכנסת הוא פוליטי", אמר.

קנדל. "העיכוב בכנסת הוא פוליטי" צילום: חן גלילי

פרופ' איתן ששינסקי, שעמד בראש הוועדה שהמליצה להעלות את המיסוי על הגז כבר בשנת 2011, חידד את סוגיית המחיר וההגבלות עליו. ההגבלה הראשונה היא שאף חוזה גז חדש לא יעלה על המחיר הממוצה של כלל העסקעות במשק. נכון להיום מדובר על 5.4 דולר ליחידת אנרגיה. ההגבלה השניה היא ריסון עתידי של המחיר, וזאת במסגרת הצמדה של המחיר בישראל לזה שיקבע ללקוח זר: במידה והלקוח הגז ישלם מחיר נמוך, אולי אפילו יותר נמוך ממה שנמכר כיום בישראל, ירד המחיר המקומי ביחס זהה. במקרה בו מחיר הייצוא יהיה גבוה משמעותית מהמחיר המקומי אז תישאר "תקרת המחיר" שהוזכרה קודם.