עד שתמר יימכר הוא עלול לאבד שליש מהגז שבו
מאגר תמר יימכר כשכבר לא יוכל להתחרות בלווייתן, דלק ונובל יוכלו לחזור לתמר אחרי שימכרו אותו אם יימצא בו נפט, והליך המכירה של כריש ותנין עלול להימשך לנצח. "כלכליסט" מגיש את הסעיפים הכי תמוהים של מתווה הגז ואת הדרכים לתקן אותם
עיון בסעיפי מתווה הגז שפורסמו פומבית לציבור מגלים מספר נושאים עקרוניים שהמדינה פספסה בדרכה לייצר תחרות במשק. ואולי זה בכלל לא מפתיע: הטיוטה שפורסמה להערות הציבור מכונה "טיוטת המתווה בעניין הגדלת כמות הגז הטבעי המופקת משדה הגז הטבעי תמר ופיתוח מהיר של שדות הגז הטבעי לווייתן, כריש ותנין ושדות גז טבעי נוספים". המילה תחרות אינה מוזכרת בה כלל, אולי כי אין כוונה לייצר כזאת.
- מבקר המדינה: לעכב את ההחלטה על מתווה הגז עד פרסום דו"ח הביקורת
- מתווה הגז חושף: המדינה מתחייבת לא להכניס שינויים ב-10 השנים מפיתוח לוויתן
- המתווה צפוי לעבור בכנסת; נתניהו: "אני לא מתכוון לקבל מדינה בעלטה"
מעבר לכך, הדרך של הפקידות הממשלתית לייצר תחרות במשק הגז הולידה כמה סתירות מהותיות דווקא בסעיפים שמכונים 'אבני היסוד של המתווה', כגון לוחות הזמנים למכירת המאגרים או תמחור הגז.
רגע לפני שהציבור מנסה להשפיע על החלטות הפוליטיקאים, "כלכליסט" מנתח את הסעיפים הכי מוזרים ומפוספסים במתווה הגז ההולך ומתגבש - כאלו שניתן וצריך לתקן לפני שסוגרים חוזה רשמי מול הדואופול של דלק ונובל אנרג'י.
תמר יימכר ב־2021
כשיהיה קטן מכדי להציב תחרות ללווייתן העצום
משרדי הממשלה התגאו אתמול בכך שבעוד שש שנים יהיו למשק לפחות שלושה ספקי גז: תמר, כריש ותנין ולווייתן. זו התקופה שמשרדי הממשלה קצבו למכירת חלקה של דלק (31.25%) במאגר תמר ודילול חלקה של נובל שם (מ־36% כיום ל־25% בעתיד).
הבעיה העיקרית של הסעיף הזה היא לוחות הזמנים הארוכים למכירה, ובעיקר השאלה מה יישאר שם ביום שיבוא רוכש חדש. מאגר תמר מכיל כיום על פי ההערכות כ־285 מיליארד מ"ק (ללא תמר SW, מאגר קטן נוסף שצמוד לתמר, ובניכוי ההפקה שבוצעה מאז שהחל לעבוד). בדיקת דו"חות החברות שמחזיקות בו, לרבות כלל החוזים שקיימים או מתוכננים במשק (חברת החשמל, יצוא למצרים וירדן), מעלה שביום המכירה יישארו במאגר 165 עד 175 מיליארד מ"ק של גז. אפשר להגדיר זאת כך - אם היום תמר מכיל כחצי מלווייתן, בתחילת העשור הבא הוא יהיה שליש ממנו.
יצחק תשובה בקידוח תמר צילום: משה בנימין נכון שמי שרוכש את המאגר יקבל עמו גם רצף לקוחות פוטנציאליים, אבל קשה להכריז שבתחילת העשור הבא מי שירכוש את חלקה של דלק או נובל בתמר יוכל להתמודד עם מאגר לווייתן שיכיל אז על פי ההערכות כ־600 מיליארד מ"ק. זה פשוט לא כוחות. אם מוסיפים לעובדה שהגבלת המחיר שמתוכננת כבר תיעלם עד אז, המדינה שוב עלולה למצוא את עצמה עם מישהו שדורס את השוק.
המלצה: לקצר משמעותית את לוחות הזמנים למכירת תמר גם אם הם לא עולים בקנה אחד עם פרק הזמן שהוקצב לחברות אחרות במסגרת חוק הריכוזיות. אפשרות אחרת היא להתנות את המכירה למצרי (UFG) במכירת האחזקות בתמר.
אפשר להוריד במחיר
השאלה אם המדינה מעוניינת
כשוועדת ששינסקי ישבה לפני ארבע שנים וחישבה את המיסוי שיוטל על בעלי מאגר תמר, היא תמחרה את התשואה שם סביב 18%, תחת ההנחה שמחיר הגז הוא 4.5 דולר ליחידת אנרגיה. "חוק ששינסקי" אושר במרץ 2011, בדיוק כשצנרת הגז המצרית החלה להיעלם. השורה התחתונה: דלק, נובל וישראמקו קיבלו לידיהן כפרי בשל שני חוזי ענק של המשק שהיו אצל המצרים והתגלגלו אליהן - אחד של החברה לישראל והשני של תחנת הכוח דוראד.
שווי שני החוזים כ־8 מיליארד דולר, כך שמאגר תמר הפך ללא קשר לאיכות הניהול של העומדים בראשו לבעל תזרים מזומנים משופר ביחס למה שהיה לו במסגרת דיוני ועדת ששינסקי. מבלי להיכנס לחישובי וויכוחי תשואה, כדי לשמור על רמה של 18% אפשר וניתן להוריד את מחיר הגז, אולי אפילו ב־15% ביחס לרף שנקבע עכשיו (5.4 דולר ליחידת אנרגיה).
עיון בפרוטוקולים של הצוות הבין ממשלתי מעלה שיש מי שחשב על זה - רשות החשמל, שמנטרת את חוזי תחנות הכוח הפרטיות וחברת החשמל, המליצה על מחיר קבוע של 4.9 דולר ליחידת אנרגיה, או טווח של 4.2 עד 6 דולר. בכל מקרה זה יותר זול מהמחיר של היום.
המלצה: אפשר לכווץ את המחיר. נכון שהמדינה תרוויח פחות מס, אבל תעריף החשמל יירד והמהלך יספק לאביגדור ליברמן וליאיר לפיד סולם שבעזרתו יוכלו לרדת מהעץ ולאשר אותו בכנסת. השאלה היא אם לממשלה יש את הנחישות לקדם את זה המונופול ישוב לתמר אם במקרה יימצא שם נפט.
אחד הסעיפים התמוהים הוא הדרישה של דלק ונובל לחזור למאגר תמר אחרי שימכרו אותו, וזאת במידה ויימצא שם נפט. זה בעצם לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה - כלומר להשאיר את נובל ודלק בקיאות בכל פרטי המכירה והתפעול של מאגר תמר גם בעתיד.
בדיקת "כלכליסט" מעלה שהתנאי הזה אומץ על ידי המדינה לאחר שחברות הגז טענו שכל המתווה הזה והדיונים הארוכים לתוך הלילה מתייחסים רק לעניין הגז. ומה לעניין הנפט? כרגע אין הפקה של נפט ממאגרים בלב הים, ונובל ודלק בוודאי לא יכולות להחשב כמונופול. לפיכך, אם ימצאו בנכס הישן שלהן נפט, הן זכאיות לפיצוי.
המלצה: לנתק את הקשר בין הדברים. לא ייתכן שמי שיקנה את חלקן של דלק ונובל בתמר יקבל אותן שוב במאגר ובנתונים המסחריים שלו בדלת האחורית. במידה ויש מאגר נפט - חזוי או רשמי – במאגר תמר, אזי שדלק ונובל יתכבדו ויתמחרו אותו בהליך המכירה ללקוח חדש. יצאתן משם? אין דרך חזרה.
מכירה בלי דדליין
השעון של מכירת כריש ותנין יתאפס כל פעם שהמו"מ ייכשל
סעיף מוזר נוסף שהמדינה דווקא התגאתה בהשגתו היה האפשרות למכור את מאגרי הגז הקטנים כריש ותנין תוך 14 חודשים. למרות ההישג שפקידי המדינה מייחסים לעצמם, התנאי שהתווסף אליו עלול להפוך את לו"ז המכירה ללא רלבנטי. לפי המדינה ,אם המכירה תיכשל מאיזשהי סיבה, שעון הזמנים למכירת כריש ותנין מתאפס פחות חודשיים. כך למשל, אם וודסייד האוסטרלית חוזרת לפה (מסיבה כלשהי) ומנהלת מו"מ לרכישת המאגרים ששוב מתפוצץ בדקה ה־90, השעון מתאפס מחדש. נובל ודלק יכולות לחזור על התרגיל הזה שוב ושוב עד למכירת המאגרים בדיוק כשלווייתן יתחבר לחוף וישלוט בכל המשק, כלומר אפילו בסוף העשור. נזכיר שפיתוח כריש ותנין יארך כ־3 שנים לאחר המכירה ללקוח, כלומר שאלו יצטרפו כספקים רק לקראת סוף העשור.
המלצה: אם כבר משאירים את הלו"ז המקורי, לא לאפס את השעון אם המו"מ למכירה נכשל. דלק ונובל יודעות שבחודש ה־15 המאגרים עוברים לידי נאמן שימכור באיזה מחיר שנראה לו, וזה הדבר האחרון שהן רוצות.
תמלוגים לא ברורים
הוויכוח על שיעור המס נותר ללא פתרון
אחד הדברים שחסרים במתווה הוא הוויכוח העתידי בין שותפות תמר למדינה על גובה התמלוגים שהן צריכות לשלם. יש שיאמרו שבכלל לא מדובר בסוגייה - חוק הנפט קובע תמלוג של 12.5% מפי הבאר, כלומר מהמכירות. אבל דיווחים של החברות השונות מלמדים ששותפות תמר משלמת למדינה רק 11.5%, זאת בשל ויכוח על הכרה בעלויות שונות.
המלצה: אם המדינה כבר ויתרה לשותפות על כל כך הרבה דברים, שתסיים את הוויכוח הישן על גובה התמלוג ותחייב את תמר לשלם את הנקוב בחוק - 12.5%. זה אולי נראה מעט, אבל באפריל 2014 שלח רו"ח שמעון כהן ממשרד התשתיות מייל זועם לנובל ודלק, שבו כתב: "אנו עדים לניסיונות חוזרים ונשנים לביצוע תכנוני מס אגרסיביים במטרה להביא להפחתה ניכרת בסכומי התמלוגים שמשולמים על ידיכם". מדובר בפער שעלול להגיע, לאורך כל החוזים, למאות מיליוני שקלים, וחבל לוותר עליו מראש.
