השיטה של נתניהו: להסתיר מה שאפשר

ראש הממשלה בנימין נתניהו לא רוצה שהציבור יידע מה המליצה ועדת לוקר לגבי תקציב הביטחון. זה ההסבר היחיד להחלטה הפתאומית שלו מאתמול, שלא לפרסם לציבור את המלצות ועדת לוקר אלא לדגור עליהן במשך שבועיים בחשאי. הוא לא רוצה שהציבור יידע והוא לא רוצה להדליק מדורות פוליטיות מיותרות היכן שאפשר להעביר את הכל מתחת לרדאר. למה? כי אפשר.

מילא שתקציב הביטחון עצמו לא שקוף, את זה עוד אפשר להבין איכשהו (אבל בקושי, מכיוון שתקציב משרד הביטחון האמריקאי שקוף כמעט במלואו). אבל ההחלטה של ראש הממשלה מאתמול אינה מסתדרת עם עקרונותיה של מדינה דמוקרטית. ההחלטה הזו אינה מסתדרת עם העובדה שתקציב הביטחון - שיעמוד השנה ככל הנראה על 58 מיליארד שקל - ממומן מכספי הציבור, ועל כן לציבור מגיע לדעת.

מדיניות ההסתרה הזו לא התחילה בדו"ח לוקר. כך היה גם במתווה הגז, שאותו נתניהו הסתיר מהציבור אף שמדובר בכסף ציבורי ואף שהמתווה כבר היה מוכן. קודם כל ניסה נתניהו להשיג את אישור הכנסת להעברת הסמכויות של שר הכלכלה לממשלה הרחבה בשביל לאשר את המתווה. למה? כי אפשר.

אבל זה גם לא התחיל בהסתרת מתווה הגז. בזמן המשא ומתן הקואליציוני, כשנתניהו ישב וחילק לשותפות שלו תקציבים מכל הבא ליד, פקידי האוצר הכינו ניתוח כלכלי של עלות ההסכמים הקואליציוניים (למשל, עלות 0% מע"מ על מוצרי מזון) והצעות לצעדים אלטרנטיביים. אבל ראש הממשלה אסר על הפקידים לפרסם את המסמכים האלה לציבור, אף שמדובר במיליארדי שקלים של כסף ציבורי. למה? כי אפשר.

מימין בנימין נתניהו ויוחנן לוקר אתמול

זה גם לא התחיל בהסתרת המו"מ הקואליציוני. משרד רה"מ הוא מהיחידים שמעולם לא השיבו לבקשות חופש מידע לגבי מלוא ההתקשרויות הכספיות של המשרד עם ספקים שונים, אף שמדובר בכסף ציבורי. למה? כי אפשר. אלה סתם דוגמאות אקראיות מהעת האחרונה.

למה דחוף לראש הממשלה להסתיר את הדו"ח?

מערכת הביטחון נערכת למסקנות ועדת לוקר חוששים מפגיעה בפנסיה ככל הידוע, הדו"ח צפוי להמליץ על כך שתבוטל פנסיית הגישור שאמורה להינתן מטעמה של המדינה לגמלאי מערכת הביטחון מיום פרישתם משירות הקבע בצבא ועד להגיעם לגיל הפרישה הכללי במשק שאול אמסטרדמסקי לכתבה המלאה 

התשובה הרשמית לשאלה הזו, כפי שהופיעה אתמול בהודעה הרשמית שנשלחה ממשרד ראש הממשלה, היא שבמשך שבועיים משרדי האוצר והביטחון ילמדו את הדו"ח ואחר כך יגישו את התייחסויותיהם אליו.

התירוץ הזה תמוה מארץ התמוהים. ועדת לוקר אינה הוועדה הראשונה שמציגה המלצות שהממשלה צריכה לדון בהן אחר כך. כשוועדת ששינסקי 2 סיימה את עבודתה - ועדה שמונתה בידי שר האוצר הקודם יאיר לפיד, שעסקה בעיקר בשאלה האם המדינה נהנית מספיק מהכנסות מאוצרות הטבע שלה - עשר דקות אחרי שהציגה את המלצותיה לשר הן הוצגו לעיתונאים, ובהמשך אותו היום עלו לאתר משרד האוצר.

כשוועדת גורן שבחנה את פעילות אגף השיקום במשרד הביטחון, שמונתה אי שם ב־2009, פרסמה את המלצותיה, היא פרסמה אותן לציבור במסיבת עיתונאים מסודרת. זאת אף שהיה מדובר בהמלצות רגישות מאין כמותן, והיה ברור שהן ידליקו את השיח הציבורי ויעוררו את חמת זעמם של נכי צה"ל. כי ככה זה כשהמנהיגים מבינים שהשיח הציבורי הוא חלק מהחיים במדינה דמוקרטית ולא משהו שצריך לדכא.

בשורה התחתונה, כשוועדה מסיימת את עבודתה היא צריכה לפרסם את המלצותיה לציבור. זה הנוהל התקין. מגוחך שצריך לנמק זאת. והנה, ראש הממשלה החליט לשבור את העניין הזה ולנהוג כמנהג מדינות חשוכות. למה? כי אפשר.

למה נתניהו זקוק לשבועיים של שקט? אולי משום שהפרסום הרשמי והסופי של המלצות ועדת לוקר ישים סוף לחרושת השמועות שמסתובבות כבר חודשים ארוכים במערכת הפוליטית. אולי משום שאז משרדי האוצר והביטחון יוכלו לעלות שניהם להתקפה ולהתחיל לנבוח זה על זה.

במשרד הביטחון יתנגדו לסעיפי הפנסיה של הדו"ח (ראו הרחבה במסגרת), ויגידו שיש כאן פגיעה קשה במשרתי הקבע וביכולת של הצבא למשוך לשורותיו אנשים מוכשרים וטובים. במשרד האוצר ילינו על כך שגובה התקציב גבוה מדי ושאין להם יכולת בקרה מספקת עליו. ובסוף זה עוד יגיע לדיונים בכנסת, כי איזה יו"ר ועדה ירצה להפסיד את ההזדמנות להציג אצלו במגרש את ההצגה הכי טובה בעיר? ומכאן הדרך לבלגן פוליטי קצרה מאוד.

הסולם שבאמצעותו ירד נתניהו מהעץ חוות דעת: תקציב תלת־שנתי לא יעמוד במבחן בג"ץ על פי חוות הדעת של היועץ המשפטי של משרד האוצר עו״ד יואל בריס , בשביל לאשר תקציב תלת־שנתי, נתניהו היה צריך לתקן את חוק יסוד תקציב המדינה כהוראת שעה, דבר שלא בהכרח היה עובר את מבחן בג"ץ שאול אמסטרדמסקי לכתבה המלאה 

בשביל מה ראש הממשלה צריך את כל זה, כשהוא עוד לא כיבה את התבערה של הגז? לא עדיף להכריח את כולם לשבת בשקט במשך שבועיים? אגב, חברי הוועדה עצמם מרגישים מאוד לא נוח עם המצב שנוצר. חלק טוענים כי המצב הזה מבזה את העבודה שהשקיעו בהתנדבות לאורך שנה שלמה. עם זאת, באופן פורמלי, איש מחברי הוועדה לא הסכים אתמול להשיב לשאלות "כלכליסט" לגבי הדו"ח שהוצג לראש הממשלה. כולם הפנו את "כלכליסט" למרכז הוועדה ד"ר שוקי פרידמן, שבשיחה עם "כלכליסט" סירב לענות על כל שאלה והפנה את "כלכליסט" לקבל תשובות מדוברות משרד ראש הממשלה.

ובזמן שהסברים ותשובות רשמיות אין - או שיש אבל הם מצוצים מן האצבע - היה אתמול מי שהסביר שראש הממשלה היה דווקא שמח לפרסם את דו"ח ועדת לוקר ולגמור עם זה כבר, אלא ששר הביטחון משה (בוגי) יעלון ביקש להשאיר את מסקנותיו חסויות לבינתיים. יעלון עצמו המריא אתמול לביקור בן שלושה ימים באיטליה, אבל היה מי שידע לספר שהוא סגר מראש עם ראש הממשלה על כך שדו"ח לוקר יישאר חסוי למשך שבועיים.

אפילו אם ההסבר הזה נכון, הוא לא משנה את השורה התחתונה - ראש הממשלה לא יכול להסתתר מאחורי הרצונות של שר הביטחון שלו, בטח לא במה שנוגע לוועדה שהוא עצמו מינה. עם כל הכבוד ליעלון, זה ראש הממשלה שמנהל אותו, ולא להפך. ולכן האחריות להסתרה היא על נתניהו ועליו בלבד.

בשורה התחתונה, כל הסיפור הזה תלוי עכשיו ברצונו של שר האוצר משה כחלון. גם הוא, שלא מרצונו, הפך להיות שותף לשתיקה ולהסתרה הזו. דו"ח ועדת לוקר מונח על שולחנו. זו בדיוק השעה של כחלון לגלות מנהיגות. הוא לא חייב דבר לראש הממשלה, אבל הוא חייב הכל לציבור. זו השעה שלו לעמוד בפניו, לפרסם את הדו"ח באתר האינטרנט של משרד האוצר ולהסביר לציבור מה הממשלה עומדת לעשות בכספי המסים שלו. זה לא יבוא מנתניהו, זה לא יבוא מהפקידים וזה לא יבוא מחברי הוועדה - זה יכול לבוא רק מכחלון.

איך זה בעצם משתלב בפלונטר התקציבי?

הסיפור הזה של ועדת לוקר לא צף בחלל ריק. הוא רק חוליה בשרשרת החלטות תקציביות שראש הממשלה צריך לקבל, אבל מורח כבר זמן מה, כדי לחמוק ממוקשים פוליטיים. ככה זה בקואליציה של 61 אצבעות - כל החלטה דרמטית עלולה להפוך לפיגוע פוליטי.

ההחלטה הראשונה היתה צריכה להיות לגבי מסגרת התקציב עצמה - האם זה יהיה תקציב דו־שנתי או תקציב תלת־שנתי. נתניהו רצה שהתקציב יהיה לכמה שיותר זמן. מבחינתו אפילו לכל הקדנציה. לא משום שיש לעניין תועלות כלכליות מרשימות, אלא משום שזהו כלי ראשון במעלה שמבטיח הישרדות פוליטית. לו התקציב היה תלת־שנתי, נתניהו היה מקמשיג לעצמו שקט פוליטי עד אמצע 2017. מה רע?

אבל בסופו של דבר, אחרי הרבה פגישות עם פוליטיקאים אחרים ועם הפקידים, נתניהו נכנע. חוות דעת של היועץ המשפטי במשרד האוצר יואל בריס הורידה אותו סופית מן העץ (ראו הרחבה במסגרת). זו ההחלטה הראשונה שהתקבלה ושבאה לידי ביטוי השבוע בכנסת, כשוועדת הכספים, ובהמשך מליאת הכנסת, אישרה שהתקציב יהיה דו־שנתי ויאושר סופית בכנסת באמצע נובמבר.

אבל זו רק ההחלטה הראשונה. משההחלטה הזו התקבלה, צריך לבנות את התקציב עצמו. על פי הלו"ז שאושר השבוע בכנסת, משרד האוצר צריך להניח את הצעת התקציב על שולחן הכנסת עד סוף חודש אוגוסט. בשביל לעשות כן, המשמעות היא שצריך לאשר את התקציב (ואת חוק ההסדרים הנלווה אליו) עד סוף חודש יולי, כלומר בערך בעוד שלושה שבועות.

עד אז נתניהו צריך לקבל שלוש החלטות מכריעות: הראשונה, מה יהיה גובה תקציב הביטחון ל־2015 האבודה ומה יהיה גובה תקציב הביטחון ל־2016. תקציב המדינה כולו אמור לגדול בין 2015 ל־2016 ב־8 מיליארד שקל ומשהו. נתניהו צריך להחליט בראש ובראשונה כמה מתוך הגידול הזה מקבלת מערכת הביטחון. ומערכת הביטחון, כתמיד, רוצה את כל ה־8 מיליארד שקל לעצמה (ואם אפשר, אפילו יותר). זו אחת הסיבות לכך שנתניהו רוצה להסתיר את דו"ח לוקר מעיני הציבור למשך שבועיים - כדי שיוכל לקבל את ההחלטה הזו בשקט, בלי רעש ציבורי. רק אחרי שההחלטה הזו תתקבל, אפשר יהיה לעבור להחלטות הבאות.

ההחלטה הקשה הבאה היא מה לעזאזל עושים עם ההסכמים הקואליציוניים. נתניהו התחייב להסכמים קואליציוניים שעלותם השנתית נאמדת ב־8 מיליארד שקל (אלה רק הערכות. משרד האוצר מעולם לא פרסם את הנתונים הרשמיים). אבל משום שתקציב המדינה כולו אמור לגדול ב־8 מיליארד שקל בלבד, מובן שלא כל הכסף הזה יכול ללכת להסכמים הקואליציוניים. יש עוד איזה כמה דברים לעשות בתקציב המדינה מלבד להשביע את התיאבון הפוליטי של המפלגות.

ההצעה שעומדת כעת על השולחן היא לפרוס לתשלומים את ההסכמים הקואליציוניים. כלומר, לשלם בערך 4 מיליארד שקל בשנה הבאה ועוד 4 מיליארד שקל בשנה שלאחריה. אבל זו רק הצעה. את ההחלטה הסופית נתניהו צריך לקבל. ונתניהו יודע מה משמעות ההחלטה הזו - צריך לריב עם ראשי הסיעות האחרות. עם יעקב ליצמן אף אחד לא רוצה לריב; עם משה גפני, יו"ר ועדת הכספים, ברור שאף אחד לא רוצה לריב; עם נפתלי בנט, חבר הקבינט, אף אחד לא רוצה לריב; ועם אריה דרעי, שכבר תקע סכין בגב בעניין הגז ולכו תדעו מה הוא יעשה בפעם הבאה, אף אחד לא רוצה לריב.

ולבסוף, אחרי שזה ייגמר, צריך להחליט מה קורה עם הגירעון השנה. האם מעלים מסים? האם מקצצים קיצוצים בתקציבי המשרדים? האם מעלים את הגירעון ולעזאזל הדורות הבאים? כל זה מחכה עכשיו לנתניהו. ולכן, ככל שנתניהו יכול לנהל את הדברים הרחק מעיני הציבור, אף שמדובר בכסף ציבורי, מבחינת נתניהו הרי זה מבורך.

על הפקידים ליצור נורמות חקוקות בסלע

במקום שאין בו נורמות של שקיפות הפקידים לא יכולים להסתמך על רצונו הטוב של ראש הממשלה, או לחכות שיקום דור של פוליטיקאים שמכבד את הציבור ומבין שהם פועלים עבורו ולכן צריכים לשתף אותו בתהליכים. או לכל הפחות לשקף את התהליכים.

במקום שבו אין נורמות פוליטיות מתוקנות הפקידים לא יכולים לחמוק מאחריות, ולתלות את האשמה בפוליטיקאים שלא רוצים לחשוף את הנתונים. במקום שבו אין נורמות הפקידים צריכים ליצור אותן. הפקידים צריכים ליצור נורמות חקוקות בסלע, לצד משרד המשפטים והיועץ המשפטי לממשלה. נורמות שקובעות, למשל, שכל מסמכי המשא ומתן הקואליציוני, כולל ההערכות התקציביות של משרד האוצר, הם חומר שצריך להיות חשוף לעיני הציבור. נורמות שקובעות כי כל ועדה ציבורית שמסיימת את עבודתה מפרסמת אוטומטית את הדו"ח שלה לציבור, בלי לחכות להסכמתו של ראש הממשלה או פוליטיקאי אחר.

אין סיבה שאזרחי ארה"ב יוכלו לראות בכל רגע נתון את הלו"ז השבועי של הנשיא שלהם, או את תקציב משרד הביטחון שלהם עד אחרונת הפצצות, ושהציבור הישראלי יישאר באפלה רק כי זה נוח פוליטית לראש הממשלה. הגיע הזמן שהפקידים ייקחו קצת יוזמה לידיים וייצרו נורמות בעצמם.