חטא הגז הקדמון: הטעויות שקיבעו מחיר גבוה

אחת המחלוקות המרכזיות סביב מתווה הגז היא שאלת המחיר. לפי המתווה, המחיר יהיה עד 5.4 דולר ליחידת אנרגיה, בעוד המתנגדים טוענים כי המחיר גבוה מדי והממשלה צריכה לקבוע מחיר נמוך הרבה יותר – ואפילו לרדת עד ל־4 דולר ליחידת אנרגיה.

המחיר שנקוב במתווה הממשלתי נגזר מהחוזה שחתמו ב־2012 חברת החשמל ומשרדי האוצר והאנרגיה מול מאגר תמר. החוזה שנחתם אז קבע כי המדינה תרכוש 42.5 מיליארד מ"ק גז ב־15 שנה במחיר של 5.04 דולר למ"ק, בצמוד למדד המחירים האמריקאי.

ייתכן שבשבוע הקרוב המדינה תשפוך מעט אור על החוזה ההוא, שמטיל צל ענק על מתווה הגז שגובש במשק. הצל כל כך כבד, עד שגורמים במשק האנרגיה מכנים אותו "החטא הקדמון" שגלי ההדף שלו מורגשים עד היום.

מצרים טרפה את הקלפים

החוזה של חברת החשמל זכה לכינוי "החטא הקדמון" בגלל שני משתנים שלו: הראשון הוא מחיר הבסיס שלו, והשני היא שיטת ההצמדה המוזרה שנבחרה עבורו לאורך שנים קדימה.

נתחיל עם מחיר הבסיס. כשחברת החשמל ניהלה את המו"מ הראשוני (ב־2009) מחיר הבסיס היה 4.5 דולר ליחידת אנרגיה. כשהיא הגיעה לחתימה (בסוף 2011) המחיר כבר קפץ ל־5.04 דולר. מה קרה בדרך? המגעים בין הצדדים הוקפאו עם הקמת ועדת ששינסקי ב־2010, ההפיכה במצרים טרפה את הקלפים והביאה לניתוק אספקת הגז שעליו הסתמכה חברת החשמל, וכשהמו"מ עם שותפות תמר התחדש היא כבר היתה מונופול דה־פאקטו. כך יכלה השותפות לדרוש מחיר יותר גבוה ולתרץ את העלייה בשינויים שנדרשים בצנרת הגז.

הצגת מתווה הגז. מימין: איתן ששינסקי, יובל שטייניץ ויוג'ין קנדל צילום: עמית שאבי

לגבי הצמדת המחיר כבר אין הסבר הגיוני. פרט להצמדה למדד המחירים האמריקאי, החוזה גם מוסיף בשמונה השנים הראשונות 1% בכל שנה, וגורע 1% מהשנה התשיעית ועד סוף תקופת החוזה. וכאן מגיעה ההשפעה על כלל המשק: חברת החשמל רוכשת קרוב ל־60% מכמות הגז בארץ. מתווה הגז הממשלתי יקבע את מחיר הגז ביחס לממוצע המחירים במשק, שישקלל את המחיר שמשלמת חברת החשמל. מאחר וזה עולה כל שנה, גם הממוצע במשק עולה.

חברת החשמל ניהלה את המו"מ שלה תחת שתי הנחות. הראשונה היתה שאין לה גז ואם הדבר יוביל למחסור בחשמל האשמה כולה תיפול עליה. שנית, החברה קיבלה ומקבלת עד היום כיסוי תעריפי שנשען בעיקר על עלויות הדלקים שלה, ולכן היא כמעט אדישה להן.

המדינה לא תתקן את הטעות

מה היה קורה אם חוזה חברת החשמל היה מוצמד למחירי הנפט או לכל עוגן אחר? המדינה נתנה לזה תשובה בעצמה. באחת המצגות שמופיעות באתר משרד האוצר נראה שהצמדה למחיר חבית הנפט היתה חותכת את מחיר הגז בחצי, לפחות. זה היה מוביל לקביעת תקרת מחיר נמוכה מאוד למחירי הגז במשק, ועד לרמה שתעריף החשמל היה צריך לרדת בחדות. המדינה השחירה את הנתונים, אבל צורת הגרף לא משאירה מקום לספק גם למי שלא סיים דוקטורט בלימודי כלכלה.

בכיר לשעבר במשרד האנרגיה מעיד היום שהמדינה אולי עשתה טעות, אבל זו חוכמה שבדיעבד: אף אחד לא ידע שמחיר הנפט יצנח, ואם המצב היה הפוך תעריף החשמל היה מזנק ומפיל על הפקידות ביקורת ציבורית. "המדינה היתה בהיסטריה", הוא מסביר את הרקע לחתימת החוזה, כשאספקת הגז ממצרים הופסקה בין לילה. "תעריף החשמל עלה כל יום, ערבויות שהמדינה נתנה לחברת החשמל לגיוס חוב באו על חשבון סקטורים אחרים במשק ולא היה פתרון נראה לעין. חתמו הכי מהר שאפשר בלי לחשוב מה יקרה, וזה מה שיצא בסוף".

המדינה מודעת לבעיה, אבל מעדיפה להתעלם ממנה וכבר הצהירה שלא תפתח חוזים או תנסה לתקן בדיעבד. הניסיון האחרון שנותר לה כדי לשלוט על המחיר הוא לקבע אותו בחודש הבא במחיר נמוך ולקוות שבנקודת הפתיחה של חוזה חברת החשמל בשנת 2021 יהיה מי שימכור לה במחיר יותר נמוך.

מחיר החשמל זינק בין לילה

המגעים לרכישת גז בין חברת החשמל לשותפות תמר התנהלו כאמור בשנת 2009, מה שהוביל לחתימת הסכם עקרונות בדצמבר של אותה שנה לרכישת 2.7 מיליארד מ"ק גז בעלות של כ־10 מיליארד שקל. תמחור העסקה דאז היה מוגדר כיום כהישג אדיר – כ־4.5 דולר ליחידת אנרגיה, זול ביותר מ־20% ממה שחברת החשמל משלמת כיום.

אבל הסכם העקרונות הזה לא הפך לחוזה חתום: ארבעה חודשים לאחר מכן קמה ועדת ששינסקי הראשונה, שאיימה לשנות את משטר המס על חברות הגז; ביוני של אותה שנה הפגנות מחאה כפו על המדינה נסיגה מהתוכנית להקמת צנרת גז שנייה באזור זכרון יעקב.

ואז קרה משהו שאף אחד לא תיכנן: חוסני מובארק הודח, צנרת הגז המצרית פוצצה וחברת החשמל נותרה ללא מקור אנרגיה זול כדי להפעיל את תחנות הכוח. מדובר בנקודה בה תמהיל הגז היה קרוב ל־40% בסל הדלקים של חברת החשמל, כשחלקו של הגז המצרי היה קרוב לחצי.

בכיר במשרד האנרגיה סיפר ל"כלכליסט" שמשרד האוצר היה בהיסטריה: עלויות הדלקים של חברת החשמל זינקו בין לילה ותפסו אותה במציאות בה "אין לה כסף לסנדוויץ'", כדבריו. מנכ"ל משרד האוצר דאז דורון כהן סיפר בדיעבד שכדי לפצות את חברת החשמל היה צורך להעלות את התעריף מיידית בקרוב ל־40%, פעולה שהיתה עלולה למוטט מפעלים ובתי עסק, שלא לדבר על המחאה הציבורית.

המדינה בחרה לייקר את תעריף החשמל, אבל בכמה פעימות, ככה שלא נרגיש: כ־10% באוגוסט 2011, עוד כ־5% בנובמבר 2011, עוד כ־9% באפריל 2012 ועוד כ־5.5% במאי 2013.

בין לבין, שותפות תמר חזרה לנהל מגעים עם חברת החשמל לרכישת גז, אבל הפעם מפוזיציית המונופול. בסביבת חברת החשמל טוענים שמי שרוצה יכול לבדוק את המו"מ, שנוהל תחת עיניו הפקוחות והבוחנות של משרד האוצר. "לא ימצאו שם שום דבר חריג", אומרים שם.

בחברה מזכירים שתי דרישות סף שהיא העמידה למדינה ולא קיבלה: לקבל את מחיר הגז הנמוך ביותר, בכל תנאי ובכל מצב, ולקבל עדיפות בקבלת הגז בצנרת הבודדת שהיתה וקיימת כיום. שתי הדרישות לא התקבלו (את הראשונה חסם הממונה על ההגבלים דיוויד גילה, שטען שמדובר בפגיעה בתחרות). במרץ 2012 אושר החוזה בדירקטוריון חברת החשמל ועבר לאישור שני ושלישי במוסדות המדינה.

אזהרה ערב אישור ההסכם

כך קרה שביוני 2012 התכנסה מליאת רשות החשמל לישיבה מיוחדת, שבמסגרתה היא היתה אמורה לאשר את חוזה הגז הענקי של חברת החשמל. מדובר בחוזה האנרגיה הגדול ביותר שנחתם אי־פעם במשק, שהיקפו המקורי נע בין 16 ל־23 מיליארד דולר (תלוי במימוש אופציית רכישה). באופן מפתיע, יממה לפני הדיון המכריע שלח רו"ח אופיר בוכניק, נציג ציבור במליאה מטעם משרד האנרגיה שכלל לא הגיע לדיון, מסר כי הוא אינו שלם עם הליך בדיקת החוזים של חברת החשמל. הנציג השני של משרד האנרגיה, דורון אהרון, פרסם ערב הדיון מכתב נוקב הטוען כי "החלטה שגויה בכל הקשור להכרה בעלויות הנגזרות מהסכמי הגז שלפנינו, תהיה אות קין במצחה של רשות החשמל למשך יותר מעשור".

מדוע טען זאת אהרון? בדיעבד התברר שמשרד האוצר הזמין חוות דעת על חוזה הגז של חברת החשמל ממשרד

הלוי־דואק. התוצאות היו מחרידות וגרמו לגניזתו: אהרון טען שנתוני הלוי דואק מעידים כי מחיר הגז שהוצג בפני מליאת רשות החשמל יכול לרדת לרף של 3 עד 3.5 דולר ליחידת אנרגיה, ולכן חתימה על ההסכם עלולה להשית על הציבור עודפי תשלום של מיליארדי שקלים.

אבל אף אחד לא רצה להקשיב וחוזה הגז אושר ברוב של 3 מול 1. התומכים היו יו"ר המליאה אורית פרקש, נציג האוצר אודי אדירי ונציגת האוצר. התנגד רק נציג משרד האנרגיה אהרון, כשהנציג השני, בוכניק, לא הגיע כאמור ומשם הנושא עבר לאישור הממשלה.

חוזה הגז שימש את שותפות תמר כערובה ללקיחת הלוואות לפיתוח המאגר, מה שהוביל לתחילת הזרמת הגז במרץ 2013. האוצר, רשות החשמל והממונה על ההגבלים העסקיים התהדרו בדיעבד שהם כופפו את שותפות תמר וכפו עליה ביטול של מנגנון ההתייקרות ב־1% עד לשנה ה־8 והצמדה של 30% בלבד למדד המחירים האמריקאי, אבל זאת רק במקרה וחברת החשמל תרכוש עוד גז.