המבקר שכח מי נבחר לרסן את מונופול הגז

קל וגם נכון להאשים את הדרג המקצועי, הרגולטורים והפקידים, על שלוש וחצי השנים הארוכות שלקחו להם לגבש את המתווה. אבל השאלה שאת התשובה לה לא תמצאו בדו"ח, היא איפה היו נבחרי הציבור שמעליהם.

שר האנרגיה והתשתיות לשעבר סילבן שלום, שר הכלכלה לשעבר נפתלי בנט ושר האוצר לשעבר יאיר לפיד היו אמורים להיות הראשונים להתריע שחייבים טיפול מהיר ויעיל במונופול האימתני שבידיו המפתחות ליוקר מחיה, לאספקת גז סדירה, להכנסות המדינה ממסים ולצמיחת המשק.

מקוממת בעיקר החלטת המבקר שלא להזכיר את ראש הממשלה בנימין נתניהו שנבחר בשנים הרלבנטיות להיות הממונה על האינטרס הציבורי.

כשזה מגיע למו"מ בנושאים מדיניים־ביטחוניים נתניהו ידוע בקשיחותו: לא מנהלים מגעים תחת איומים, לא נכנעים לכוחניות, לא נסחטים. והנה בנושא כלכלי, שנתניהו וחבריו קבעו שיש בו שיקולים מדיניים־ביטחוניים, הוביל את המדינה למו"מ מנקודת חולשה שהוביל למתווה מחורר.

זה לא שהיזמים שקדחו ומצאו גז הם אויבי המדינה חלילה. אבל הם גוף עם כוח כלכלי אדיר שהמדינה, ובראשה נתניהו, הייתה צריכה לרסן.

בנט. נעדר בשעת האמת, לא נזכר בדו"ח צילום: אוראל כהן

הסקירה היתה צריכה לחזור ארבע שנים אחורה

נקודת הזמן שממנה החל המבקר לבחון בדו"ח את ההתנהלות רשות הגבלים היא 2011. אבל אם מדברים על הכשלים שהובילו לגיבוש המתווה מעמדת חולשה, היה ראוי לחזור לנקודה שבה הכל התחיל - 2007. זו השנה בה החלו להיווצר האחזקות הצולבות של נובל אנרג'י ודלק במאגרי הגז תמר ולווייתן.

רק ארבע שנים לאחר מכן התעוררו ברשות והחליטו שהכניסה לרישיונות האלה היא למעשה הסדר כובל שלא קיבל פטור כנדרש בחוק.

אם כבר ב־2007 היו פועלים ברשות בנושא, ייתכן והיום דלק ונובל היו מחזיקות כל אחת במאגר נפרד והייתה מתפתחת תחרות על חוזים.

זאת כמובן חוכמה בדיעבד: את הגז במאגר תמר מצאו שנתיים לאחר אותה שנה גורלית, בתחילת 2009, ואת הגז בלווייתן כמעט שנתיים אחרי זה, בדצמבר 2010.

לפני שנמצא הגז הרשות, שאז בראשות רונית קן, הייתה הרבה פחות מוטרדת מתחרות עתידית. בנוסף, הרשות לא רצתה לחסום אפשרות שעוד חברות יגיעו לישראל לחפש גז.

עם זאת, מרגולטור תחרותי מצופה לזהות בעיה לפני שהיא מתרחשת, ולא אחרי. כי בדיעבד הרבה יותר קשה לשנות את המצב הקיים.

קן. לא פעלה בנושא האחזקות הצולבות צילום: אוראל כהן

הביקורת על גילה מוצדקת, המסקנה בנושא עקומה

דו"ח המבקר מותח ביקורת על ראש רשות ההגבלים דיוויד גילה בשתי נקודות עיקריות. הראשונה היא הזמן הרב שחלף מרגע שזימן את החברות לשימוע בטרם הכרזה על הסדר כובל (ספטמבר 2011) ועד הרגע שהחליט לסגת מהסדר (דצמבר 2014). השנייה, החלטתו לחזור בו מההסדר מבלי שנעשתה עבודת מטה מסודרת.

ברמה המינהלית, שאותה בוחן המבקר, הוא צודק. שלוש שנים להתלבט ואז לפוצץ את ההסכם זה לא סביר וגורם נזק ופגיעה באמון של החברות והציבור במוסדות המדינה. גילה בהחלט פעל בצורה מאוד עקומה בנושא.

אבל מה שעקום פה זה שגילה אמור היה לזהות מוקדם יותר שרשות ההגבלים, העוסקת בתחרות, לא צריכה לקחת לבדה החלטות שיש להן השלכות גם בתחומים אחרים. גילה היה צריך לפוצץ את המגעים במהרה ולאלץ את שאר משרדי הממשלה להצטרף אליו לניסוח מתווה כולל.