הסכם עובדי הקבלן: הישג נאה אך חלקי
ההסכם שהושג אתמול הוא צעד בכיוון הנכון, אך נכשל בהגדרת גבולות ההפרטה
- השביתה בוטלה: 10,000 עובדי קבלן יקלטו בהעסקה ישירה עפ"י ההסכם עם ההסתדרות
- ההסתדרות מפגינה בתל אביב: "אם לא נגיע להסכם לגבי עובדי קבלן - נשבית את המשק"
- ההסתדרות נערכת להפגנה: כחלון הציע לקלוט רק 2,000 עובדי קבלן
מוקדם לדבר על מגמה הפוכה למיקור החוץ
עם זאת, ההסכם לא יביא בשורה לרוב עובדי הקבלן במשק, ואפילו לא ל־100 אלף עובדי השמירה והניקיון שמועסקים במגזר הציבורי, שייוותרו במעמד של עובדי קבלן. אך אין זה נכון לבחון את ההסכם רק לפי הפרמטר הזה, שכן מה שהתרחש כאן הוא ששר האוצר הסכים להרחיב את ליבת המועסקים של השירות הציבורי. כלומר מעתה המגזר הציבורי יספק גם שירותי ניקיון בבתי החולים וחיסונים לתלמידי בתי הספר.
אחרי שנים ארוכות של הוצאת כמה שיותר שירותים ממשלתיים למיקור חוץ, בהובלת אגף התקציבים באוצר, נראה שמשהו השתנה. מוקדם לדבר על מגמה הפוכה, אבל בהחלט ניתן לראות כאן עצירה של המטוטלת והחזרתה לאחור באופן שישמש מעתה אבן בוחן לכל ניסיון של מיקור חוץ לשירות ממשלתי.
ככה לא יוצרים אבן בוחן
זו הנקודה החשובה ובה טמונים הצלחתו וכישלונו של ניסנקורן, שהתיימר ליצור הסכם שיעצב מחדש את גבולות ההפרטה. בשביל זה הוא היה צריך להחזיר את השירות לתוך המדינה, למשל בצורה של הלאמה כמו במקרה של אחיות בית הספר או לקיחת אחריות על השירות כמו במקרה של עובדי הניקיון בבתי החולים - ואת זה הוא עשה באופן חלקי, שכן העובדים הסוציאליים בעמותות שבמיקור־חוץ לא ייכללו בהסכם, לדוגמה.
בנוסף הוא היה צריך להתעקש על מיגור תופעת עובדי הקבלן במגזר הציבורי, כדי למנוע ממנהלים למצוא דרכים עקלקלות לגיוס עובדים ללא כאב הראש של ועד וקביעות, וכדי למנוע מהמדינה לקחת אחריות באמצעות פיקציה של אי־העסקה ישירה באמצעות קבלת שירותים מחברות קבלן בעוד היא זו ששולטת "באופן גמור על ביצוע העבודה" של המועסק, כפי שנכתב בפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה בשנה שעברה.
ללא שני התנאים האלו, ההסכם לא יוכל להפוך למורה דרך. לכן לא מן הנמנע כי בעוד כך וכך שנים שוב נמצא את עצמנו באותה הנקודה באותו המשא ומתן.