הצדק החברתי מגיע גם למערכת הביטחון

התגובה של מערכת הביטחון ושליחיה לדו"ח ועדת לוקר שקורא לרפורמות בתקציב הביטחון ובמבנה צה"ל מוכיחה מעבר לכל ספק שהבעיה הגדולה היום במערכת הביטחון היא חוסר ההבנה של הציבור הישראלי והחברה הישראלית שעברה שינוי מהותי מאז שנת 2011.

אין לי את הכלים לשפוט האם מסקנות ועדת לוקר טובות או לא טובות ואין לי את היכולת לנבא מה יקרה לביטחון של כולנו אם יחליטו ליישם את המסקנות או שיחליטו לגנוז אותן. אני מניח שכמוני רוב הציבור לא באמת יכול לשפוט ולהחליט מה נכון היום למערכת הביטחון ולצה"ל. אבל הבעיה היא שהציבור כמו בהרבה דברים אינו רציונאלי ולא שופט מסקנות כאלו ואחרות באופן אובייקטיבי.

חיילים צילום: רויטרס

הציבור שופט באופן הסובייקטיבי ביותר על פי תפיסת המציאות שלו. והמציאות שהציבור רואה, או לפחות תופס, היא ככל הנראה שונה מאד מהמציאות שמערכת הביטחון רואה או תופסת. מאז המחאה החברתית בשנת 2011 הציבור הישראלי השתנה מאד. הוא שוחט פרות קדושות, הוא חושב יותר ויותר על הכיס שלו ושואל הרבה יותר שאלות. אלו שינויים שרובם חיוביים אך לצידם מגיע גם שיפוט מהיר ולפעמים ללא התבססות על העובדות. עד כה מערכת הביטחון הייתה מחוסנת פחות או יותר ומקדש שהציבור לא נוגע בו. הרי לכולם ברור שללא מערכת ביטחון חזקה וצה"ל חזק לא תהיה מדינה.

הויכוח הוא על הדרך לשמר את מערכת הביטחון חזקה מול האיומים. מעבר לכך אם עד לפני עשור או שניים תפיסת הביטחון הייתה צבא חזק שישמור על הגבולות היום אצל הציבור הישראלי, שהפך להיות עורף פגיע, תפיסת הביטחון היא אזרחית יותר הכוללת גם חברה חסינה וחזקה גם נפשית וגם כלכלית. וכאן סובל הציבור מדיסונאנס קוגניטיבי. כי הרי לציבור ברור שצריך צבא חזק ועוד כיפת ברזל אבל הציבור פחות מוכן לשלם על זה אם זה יבוא על חשבון מערכת החינוך ויגדיל את הצפיפות בכיתות, על חשבון מערכת הבריאות או סתם על חשבון רמת החיים. הציבור שלא מצליח לקנות דירה בגלל מחסור בקרקעות רואה מהצד השני צבא שחלק מהבסיסים שלו עדיין יושב על חלק מהקרקעות היקרות ביותר בישראל.

הציבור נמצא כל הזמן בסתירה פנימית. הוא מעריץ את אנשי הקבע והם גיבוריו. מהצד השני הם יוצאים בגיל 45 לפנסיה בעוד כלל הציבור מגדיל כל הזמן את ההפרשות לפנסיה, גיל הפנסיה שלו עולה ומבין שגם שכשיגיע לפנסיה הרבה לא יהיה לו. כשמדברים על יוקר המחייה ועל בעיית הפנסיה שתהיה בעתיד הציבור נהיה פחות סלחן לגיבוריו.

מערכת הביטחון וצה"ל שלחו בשבוע האחרון את מיטב הגנרלים בדימוס להשמיץ את חברי ועדת לוקר ולספר עד כמה הפגיעה בביטחון של כולנו תהיה קשה. הגנרלים מנסים לתת הסברים רציונאליים בעזרת משוואות של כסף=בטחון לציבור שאינו חושב באופן רציונאלי. הציבור מעריך את הגנרלים אבל מצד שני זוכר את ח"כ עמיר פרץ והסיפור של כיפת ברזל. כי הרי שר הביטחון הכי אזרחי שהיה בישראל פעל בניגוד לעצת כל המומחים והחליט על פיתוחה של המערכת שללא ספק הצילה מאות ישראלים אם לא יותר ושינתה את תמונת המאבק בטרור. אז הפעם אותם גנרלים צודקים? אולי תפיסת ביטחון אזרחית יותר ואולי מבט אזרחי יותר בתוך הצבא הוא התשובה הנכונה?. הפגיעה בחברי הוועדה שחלקם מגיעים מהמגזר האזרחי ומהאקדמיה לא מגדילה את האמון במערכת הביטחון היא רק פוגעת בו.

ייתכן מאד כי את דו"ח ועדת לוקר יכניסו למגירה. אבל את הדו"ח הבא או את הדו"ח שאחרי הבא יהיו חייבים ליישם. פעם הציבור היה מתאחד בעיקר סביב נושאים ביטחוניים. היום הציבור מתאחד גם סביב נושאים כלכליים וחברתיים. במסגרת המאבק האזרחי לשינוי פני החברה בישראל ולחלוקה מחדש של ההכנסות הרצון לצדק חברתי יגיע גם לפתחה של מערכת הביטחון. אם זה טוב או לא טוב או האם זה יפגע או לא יפגע בביטחון של כולנו? אלו שאלות שהופכות להיות לא רלוונטית כשהציבור צועק "העם רוצה צדק חברתי".

פרופ' טל שביט הוא מומחה למימון ופסיכולוגיה של משקיעים, סגן הדיקאן, בית הספר למנהל עסקים, המסלול האקדמי המכללה למנהל