כוח מיקוח אפשרי מול חברות הסליקה

כניסה של סולק רביעי חדש, שמגיע מחוץ לברנז'ה הבנקאית, לתחום שנשלט בידי שלוש חברות וסובל מתחרותיות נמוכה עד לא קיימת, היא חדשות טובות. אלא שרישיון הסליקה שגמא צפויה לקבל לא יחולל תחרות, לפחות לא ב־3–5 שנים הקרובות. הסיבה לכך היא הגישה המסתמנת של בנק ישראל.

כיום מערכת התשלומים (שב"א) שנמצאת בבעלות הבנקים אינה יכולה טכנית לחבר סולק חדש. אחרי לחץ רגולטורי בשב"א מפתחים היום מתג חדש שיוכל לחבר סולקים חדשים. אלא שהמתג דורש גם החלפה של מרבית מסופי התשלום והתוכנות שקיימות היום בבתי עסק — החלפה שעלותה היא מאות עד אלפי שקלים. באירופה מעבר דומה לקח 7–10 שנים. נתון הזמן הוא חשוב משום שסולק חדש בישראל יוכל לסלוק רק בית עסק שהחליף את מסופי התשלום שלו. אם זה ייקח חמש שנים, לדוגמה, התחרות בשוק תיאלץ להמתין את מניין השנים הזה.

כרטיסי אשראי צילום: shutterstock

ללמוד מהעולם: לייצוגיות יש כוח

המעבר למערכת החדשה הוא כורח המציאות שבה ישראל מפגרת מאחור. אפשר לנסות לעודד את המעבר אך עדיין, אין קסם, והתהליך ייקח שנים. מה שכן אפשר לעשות הוא לגלות יצירתיות בדמות רגולציה שרוצה לקדם תחרותיות.

למשל: בבנק ישראל שקלו באחרונה לאפשר אירוח של סולקים חדשים על גבי תשתיות קיימות, אך ככל הנראה ירדו מהרעיון כי חברות כרטיסי האשראי טענו שההיערכות המחשובית הדרושה לכך היא אדירה. נניח שהדבר הוא כך, אז הפיקוח יכול, למשל, לבחור בדרך אחרת שתכניס תחרות לשוק, דרך שנפוצה בעולם וקיימת גם בארץ, אם כי במינון נמוך וסלקטיבי מצד החברות – "מאגד" (ISO): חברה שפונה לבתי עסק קטנים ומבקשת לייצגם מול חברות הסליקה. אם המאגד ייצג עשרות של עסקים, הוא יחזיק ברשותו כוח מיקוח ואז הוא יכול לדרוש מהחברות הסולקות להפחית את העמלה שמשלמים להן העסקים. מדובר בפתרון לתחרות בטווח הקצר עד שהשוק כולו יעבור למערכות החדשות.

החובה של בנק ישראל: לפעול במהירות

אחרי שבנק ישראל תמך בהוצאת חוק נתוני האשראי מחוק ההסדרים, הוא חייב למצוא את הדרך המהירה לקידום התחרות ולעידוד שחקנים חדשים. אם הפיקוח על הבנקים יקבע כללים שלפיהם חברות האשראי יחויבו לקבל את המאגד, הוא יוכל להשיג כבר מחר פרקטיקה דומה לזו שהוא מבקש להשיג ברפורמת האירוח ולפתוח פתח ראשוני ליצירת תחרות בשוק.