המבקר יכול להשפיע יותר

שוק הדיור, משק הגז, מעונות ראש הממשלה והיום תקציב הביטחון. הגיע הזמן לשים את הזרקור על הפרקטיקה החדשה של מבקר המדינה. את הדו”חות עבי הכרס שנהג המבקר להוציא פעמיים בשנה מחליפים כעת חלקית דו”חות נקודתיים, בנושאים שונים שנמצאים על סדר היום הציבורי ולעולם מתוזמנים לרגע קריטי בשיח האקטואלי בנושא.

ההחלטה לפרסם דו”חות כאלה חשובה, אבל התזמון הכאילו מדויק לרגע מסוים בשיח הציבורי מעורר אי־נוחות, וכמה סימני שאלה ביחס לתפקיד מוסד המבקר. לפני שמעלים את סימני השאלה צריך לומר ביושר – לנו העיתונאים הפרקטיקה הזו מתאימה כמו כפפה ליד, כיוון שהיא מחמשת אותנו בנתונים רלבנטיים ומייצרת סיפורי המשך. אבל האם מדובר גם בפרקטיקה הנכונה? לא בטוח בכלל.

הדו”ח על תקציב הביטחון מחכה כבר חודשיים

קחו לדוגמה את הדו”ח שיפרסם היום המבקר יוסף שפירא על תקציב הביטחון. על פי הדו”ח עבודת הביקורת הסתיימה ביולי 2014, כלומר לפני שנה, וההשלמות הסתיימו במאי 2015. לו היה מפרסם המבקר את הדו”ח ברגע שהסתיימה עבודת הביקורת הוא היה יכול להשפיע על תהליכים במועד היווצרותם. הוא היה יכול למשל לעורר שיח ציבורי שישפיע על התוכנית הרב־שנתית שבנה צה”ל כאלטרנטיבה לדו”ח לוקר והוא היה יכול להוות נייר עבודה עבור ועדת לוקר, שבחנה במקביל את תקציב הביטחון.

מבקר המדינה יוסף שפירא צילום: עמית שאבי

במשרד המבקר היו מודעים לתהליכים שהתרחשו במקביל, אבל בחרו להוציא את הדו”ח בסמיכות להחלטת הממשלה בנושא התקציב היום, כלומר ביקשו להשפיע על ההחלטה הפוליטית בנושא יותר משביקשו להשפיע על התהליכים שקורים בשטח בזמן אמת.

המבקר הוכיח שהוא יודע לעגל פינות

הבעיה עם המבקר היא לא שהוא חובב פרסום, היה לנו מבקר כזה עוד קודם. הבעיה היא שדווקא בגלל שיוסף שפירא פיתח את מוסד המבקר למקום חדשני ויצירתי, דווקא בגלל שהוא מקפיד לקרוא את סדר היום הציבורי, הוא מפספס בניסיון המאולץ להיות כמה שיותר רלבנטי, במקום להשפיע כמה שיותר. מהצד של מבקר המדינה יוכלו לטעון שדו”חות ביקורת עוברים לפעמים גם כמה סבבים של תגובות ושצריך לתת גם זמן לתקשורת ללמוד את החומר. ועדיין, דווקא בדו”ח שפורסם לפני חודש ועסק במשק הגז הוכיח המבקר שהוא יודע לעגל פינות. הדו”ח כבר היה לקראת סגירה, אבל קיבל תנופה פתאומית באופן שאיפשר לו להיות גמור וחתום – איך לא? – בדיוק בתזמון הרלבנטי.

תארו לכם שהבליץ הזה היה מתקיים חודשיים קודם לכן ודו”ח המבקר יכול היה להשפיע על מתווה הגז ועל ועדת קנדל שגיבשה אותו לפני שהגיע למגרש הפוליטי. החריצות הפתאומית מלמדת שגם בתוך המנגנונים המגושמים של מבקר המדינה יש מרווח תמרון, שצריך להיות מתועל לטובת העניין, לא לטובת הפרסום. דו”חות המבקר מצביעים על ליקויים בהתנהלות ולכן ראויים לטיפול ברגע שהבשילו, גם אם מידת החשיפה לה יזכו הדברים פחותה באותה העת.