בוגרי הקורס למיון שופטים: "בקורס נוצרת דינמיקה נגד כל דעה עצמאית"

הקורס למיון מועמדים לשיפוט הוא כמו חור שחור: איש אינו יודע מה בדיוק קורה שם, אבל לפי מה שבכל זאת ידוע, שניים מכל שלושה מועמדים שייקלטו אליו לא יסיימו אותו. החלום להיות שופטים יסתיים עבורם במכתב לאקוני שבו יתבשרו שנמצאו לא כשירים לתפקיד. בשבוע שעבר חשף "כלכליסט" את דרישתה של לשכת עורכי הדין בראשות אפי נוה לקבל דריסת רגל בקורס, שמעולם לא הוסדר בחוק ושמנוהל אך ורק על ידי שופטים. כבר לפני שנים ניסתה לשכת עורכי הדין לקבל מהנהלת בתי המשפט נתונים מסודרים בדבר זהותם של עורכי הדין שניגשים לקורס, אך אלה לא הוצגו בפניה.

"זה לא קורס כי לא מלמדים שום דבר"

שלושה עורכי דין שהשתתפו בקורס בשנים האחרונות הסכימו לספר ל"כלכליסט" על המתרחש מאחורי הקלעים של מיון המועמדים, ומה עבר עליהם בחמשת ימי הקורס שחרצו את גורלם. "המילה קורס פשוט אינה נכונה. זה לא קורס. לא מלמדים אותך שום דבר", אומר עורך דין בעל ותק של 15 שנה, שהשתתף בקורס לפני שלוש שנים.

"מדובר בסשנים של 21 משתתפים או של שלוש קבוצות בנות שבעה משתתפים בהנחיית שופט ושבהם עוסקים באיזושהי סוגיה. חוץ מזה, יש משפט מבוים ושיחה כאילו אישית של בערך עשר דקות עם שלושת השופטים שמנחים את הקורס ושיחה של שעה של פסיכולוג.

"זה הקונספט הכללי. נוצרת דינמיקה שרוצה רק תשובות הכי קונפורמיסטיות, הכי מתיישרות. אתה לא יכול להביע שום דעה עצמאית. שאלו אותי למשל: 'אתה עכשיו שופט והעליון מוציא איזשהו פסק דין בתחום שאתה מאוד בקיא בו. בכתב עת אקדמי מציעים לך לכתוב מאמר על הסוגיה הזו שבין היתר מבקרת את בית המשפט העליון'. לתומי אמרתי 'כן, מה הבעיה? זה מאמר אקדמי'. אז אומרים לי 'אוקי, אבל אז מגיעים אליך לדיון ומצטטים את המאמר מולך. מה תעשה?'. אמרתי שברור לי שההלכה של העליון גוברת. אבל התשובות שלי לא מצאו חן בעיניהם. הם רוצים את האנשים הכי אפורים, מערכתיים, בלי חשיבה עצמאית".

לדבריו, עורכי הדין מהשוק הפרטי משמשים סיפור כיסוי בלבד לכלי הסינון הזה. "ההרגשה היא שעורכי הדין הפרטיים הם סוג של עלה תאנה וסטטיסטים למשחק של מי שמגיע מהפרקליטות והעוזרים המשפטיים. אצלנו בקורס היו חמישה עוזרים משפטיים מהעליון. כולם עברו את הקורס וכולם מונו לשיפוט. שופט בעליון מכיר אותם מהעבודה היום־יומית. מה, הוא לא יעביר את העוזר של השופט הקולגה שלו? הרי מחר זה יהיה הפוך והקולגה שלו יהיה המנחה בקורס. כללי ניגוד העניינים לא חלים על השופטים בסיטואציות הללו.

"בקורס אמרנו שאם יש 21 אנשים והסטטיסטקה היא שעד 13 עוברים, אז בטח את העוזרים המשפטיים ישימו בצד. לא הגיוני שכולם יעברו. עברו את הקורס תשעה אנשים ומתוכם חמישה עוזרים מהעליון. אחרי שהקורס נגמר התחושה בדיעבד היתה שהכל מכור, שהכל היה לפי הקרבה".

"כל עוזר משפטי – אשריו וטוב לו"

חיזוק לטענותיו נמצא בדבריה של עורכת דין נוספת שעמה שוחחנו, בעלת ותק של 20 שנה ובעלת משרד, שהשתתפה בקורס לפני שנתיים. "כמעט מהרגע הראשון היתה תחושה שכל עוזר משפטי – אשריו וטוב לו. הוא לא צריך להתאמץ. לא משנה אם הוא טועה, בין אם בידע או בדיבור או אפילו בעברית לא תקנית – הוא לא צריך לעשות כלום", אמרה עורכת הדין.

"די בכך שאחד משלושת המנחים הכיר אותו" (שלושת המנחים הם שני שופטי מחוזי ושופט עליון – ע"ר). "מי שצלח את הקורס שלי היו רק עוזרים משפטיים ועורכי דין מהפרקליטות. אנחנו, עורכי הדין מהמגזר הפרטי, ישבנו שם ואמרנו לעצמנו שאין לנו סיכוי. אני התבלטתי לטובה וכמעט כל המשתתפים החמיאו לי לאורך הקורס והיו משוכנעים שאעבור אותו בהצלחה. לא משנה אילו כישורים הפגנת, איזה ותק יש לך, לראייה, אותו אחד שהיה עוזר משפטי של פיגורה מאוד מוכרת, שדאגה במהלך הקורס גם לקבל דיווחים מה קורה, התמנה חודש לאחר מכן, והיו לו טעויות מהותיות לא רק בידע, אלא גם בחשיבה, ביכולת ניתוח ביכולת ביטוי ובמזג שיפוטי. לא חשבתי לרגע שאצטרך קשרים, אלא שדי בממליצים שלי שמכירים אותי קרוב לעשרים שנה. לי זה גרם שבר מאוד עמוק. נקבע בנוגע אליי שיש לי הופעה מרשימה ויכולת ביטוי, אבל 'בעייתיות ביכולת הכרעה'. אלו היו שלוש מילים שחרצו את גורלי".

ביקורת על השיפוט הזה נמצאה גם בקרב מי שסיים את הקורס בהצלחה. לדברי עורך דין ותיק בפרקליטות שעבר את הקורס, "שאלו אותי על מצב שבו אני צריך לשפוט עצור ביטחוני שמסרב לקבל ייצוג של עו"ד. אתה צריך שיהיו לך תשובות במקום. התחום שלי שונה ובמשך שבוע שלם לא נשאלתי שאלה אחת בתחום שלי. אם אתה טיפה משתהה ומתעכב זה סימן בעיניהם לחוסר החלטיות". טענה נוספת שלו נגעה להתעלמות מההשקעה של המשתתף בקורס: "החלק הכי מדהים זה שאף אחד לא קורא את כל החומרים שצירפת. אומרים לך לצרף פסק דין, מאמרים, כתבי טענות, ואף אחד לא קורא".

איור: יונתן וקסמן

זלזול בשנים של ניסיון מקצועי

לפי טענה נוספת שהשמיעה עורכת הדין, השופטים שהנחו את הקורס מנותקים מהמציאות. "ההרגשה היתה שהם חיים באופוריה, בעולם אחר, בעולם לא מציאותי. באחד הפורומים נשאלנו אם היינו פוסקים הוצאות אישיות לעורך דין שהופיע בפנינו. עניתי שהייתי משתדלת להימנע, אך אם לא היתה לי ברירה ולאחר אזהרה אז במשורה הייתי פוסקת הוצאות כאלה. עוזר משפטי שהיה שם אמר שהוא לא מופתע שאני עונה ככה, כי עורכי דין פרטיים לא אוהבים הוצאות אישיות. לא הבנתי איך הוא מדבר כך. הוא הופיע פעם בבית משפט? הוא יודע מה זה לשלם הוצאות אישיות? ראיתי שהוא מנותק מהמציאות, אבל דווקא התשובה שלו מצאה חן בעיני המנחה.

"מנחה אחר שאל אותי למה להעדיף אותי על פני עוזר משפטי. עניתי שאני באה מהשטח, אני יודעת מהי עבודת רגליים. עוזר משפטי עם כל הכבוד לא ייצג לקוח, לא ביקר בשום רשות אפילו יום אחד. יש לו ניסיון מהיבט אחר, אבל חשוב מאוד שלשופט היושב על כס המשפט יהיה ניסיון בשטח. אבל כבר לפי השאלה הבנתי שלא מתייחסים לעורכי דין פרטיים ככאלה שבאמת יכולים לתרום למערכת השיפוט, בניגוד לאנשי אקדמיה, אנשי פרקליטות ועוזרים משפטיים. הרגשתי הסובייקטיבית התחזקה עם תוצאות הקורס. לא מעריכים את הפרקטיקה, את עורכי הדין שבאים מהשטח עם הניסיון. ממנים שופט צעיר בלי ידע וניסיון, ומעדיפים אותו על פני עורך דין עם ניסיון רב שנים. זה פוגע במערכת המשפט, לא רק בי אישית. כשאני מופיעה בבית המשפט אני מסתכלת בשופט שמופיע מולי ושואלת את עצמי מי מינה אותו, איך הוא כאן אם הוא לא מבין ולו כזית בנושא שלפניו. ביקשתי למשל משופט לפסוק ללקוח שלי הוצאות ריאליות כולל הוצאות על שליחויות, הוא שאל 'מה זה שליחות?'. קיבלתי הוצאות מגוחכות כי השופט לא ידע שכל שליחות עולה 200 שקל ואגרה 650 שקל. הוא לא יודע כי הוא מעולם לא התעסק בזה ומעולם לא ייצג אדם פרטי".

גם עורך הדין קבל על התעלמות המערכת מניסיון מקצועי של שנים: "כשאתה חוזר לוועדת משנה, הפרמטר היחיד הוא אם הצלחת בקורס. כל מה שעשית כעו"ד – כל ההמלצות, כתבי הטענות, המאמרים, פסקי דין שזכית בהם לא שווים כלום. מוחקים לאנשים 20 שנה של עבודה בגלל חמישה ימים של עבודה, שהנטו שלהם הוא בערך שעה ביום עם שבעה או 21 אנשים, כלומר דקות בודדות לבן אדם".

והוא מוסיף שהקורס מאוד מצומצם מבחינת תחומי העיסוק. "מתמקדים בעיקר בתחום האזרחי או הפלילי. אם אתה מגיע מתחום נישה, למשל דיני עבודה או משפחה, אתה נמצא שבוע שלם בסימולציות שבכלל לא בתחום שלך, וזה אמור לקבוע אם אתה כשיר להיות שופט".

תחושת האפליה מתחילה עוד לפני הקליטה לקורס. שני עורכי הדין מספרים שכבר בהמתנה לקורס יש משחקים של הנהלת בתי המשפט. " חיכיתי לקורס שנה וחצי, אבל היו איתי אנשים שתוך חודשיים מרגע שהגישו מועמדות כבר היו בקורס, כולם מהפרקליטות או עוזרים של שופטים", טוען עורך הדין.

טענתו מקבלת חיזוק מעורכת הדין: "לקורס המתנתי במשך שנתיים מאז הגשת המועמדות, וכשהגעתי לשם התברר לי שחלק מהמשתתפים, בעיקר עוזרים משפטיים של שופטים, הגיעו לקורס רק חודשים בודדים לאחר שהגישו מועמדות".

כדי לבדוק אם אין זו ביקורת אופיינית למי שנכשל בקורס, שוחחנו כאמור גם עם עו"ד ותיק בפרקליטות שעבר את הקורס בהצלחה. ראשית, הוא ביקש לחזק את הדרישה של עורכי הדין לקבל דריסת רגל בקורס: "אסור שלשכת עורכי הדין תרפה מהעניין. אני חושב שקודם כל השופטים צריכים להזמין לקורס אנשים מבחוץ שיעירו את הערותיהם. צריך לפתוח את הקופסה השחורה הזו. שיעבירו את הסילבוס של הקורס לכלל חברי הוועדה למינוי שופטים".

טענתו העיקרית של עורך הדין שסיים את הקורס בהצלחה נגעה לתכנים ולאווירה. "התפיסה שמדריכה את הבוחנים אינה מתאימה לתפקיד של שירות לאזרחים", הוא סיפר.

"אדם שנותן שירות צריך לעשות את עבודתו ביעילות, בקיצור ההכרחי, באדיבות. הקורס התעסק בגינונים ובכבוד ואיך מתנסחים בצורה מכובדת כלפי חבריך לשפיטה".

ראש לשכת עורכי הדין אפי נוה ונשיאת העליון מרים נאור צילום: עידן מילמן, עמית שאבי

שופטי העליון מנותקים מהיום־יום

ביקורת נוספת של ותיק הפרקליטות נגעה להרכב השופטים החורצים את גורל המשתתפים. "אם היו נכנסים לזה שלושה שופטי שלום, זה כבר היה נראה אחרת, אבל זה מונח בידיים של העליון, שמנותק מהיום־יום של החיים האלה. הוא מנותק מהיום־יום של ערכאה ראשונה, ולפעמים זה בידיים של שופטים בדימוס שעוד יותר שכחו מה זה לנהל דיון באולם.

"השירות הציבורי מכין אותנו במידות רבות לעבודה השיפוטית ולא רק לקורס. אנחנו יודעים ומחפשים, אין לנו לקוח, אנחנו מחפשים את הנכון והראוי ביום־יום שלנו. לייצג לקוח זו שליחות, אבל זה דבר שמחנך אותך קצת אחרת. אני חושב שלהיות חלק ממערכת זה בהחלט מכשיר אותך למערכת של בית המשפט".