למה ויתר כחלון על הרחבת בסיס המס דווקא בזמן האטה

חוק ההסדרים עבר קיצוץ משמעותי בשבועות האחרונים לקראת גיבוש סופי אך ניכר שהסעיפים היקרים ביותר ללבו של האוצר משה כחלון – דיור ובנקים, נשארו בפנים. את הרפורמות המורכבות והחשובות שנותרו בחוץ, בעיקר אלו שתפקידן להרחיב את המלחמה בהון שחור ובפרצות המס, יצטרך כחלון להעביר במסלול חקיקה רגילה, מטלה כמעט בלתי אפשרית בקואליציה ובה 61 ח"כים בלבד.

יו"ר הכנסת יולי אדלשטיין אילץ את כחלון ביום שלישי להתפשר ולהוציא סעיפים רבים מהחוק, שעובר בכנסת במקשה אחת. זאת ספק מחשש מוצדק ליכולת העבודה של הכנסת מול חוק הסדרים גדול מדי, וספק בשל לחצים של קבוצות אינטרס.

הפספוס המרכזי של כחלון בהתפשרות הזו הוא ההחלטה להקריב תיקוני חקיקה כמו הטלת חובה על דיווח של הבנקים על חשבונות עסקיים והרחבת שיתוף הפעולה בין הרשות לאיסור להלבנת הון ורשות המסים על ידי הגדרת עבירות מס חמורות כ"עברות מקור".

הצעות אלו יכלו למנוע מצבים אבוסרדיים, כמו זה שעלה בחקירת הכספים שהחזיק לכאורה אהוד ברק בחשבונות בחו"ל. הרשות לאיסור הלבנת הון העבירה מידע בפרשה זו ליחידה הארצית לחקירות הונאה, אך רשות המסים עצמה לא יכלה לקחת חלק בחקירה על פי חוק. אבסורד דומה עלה גם בחקירה נגד פואד בן אליעזר.

גורמים בסביבת שר האוצר טוענים שכבר בשבוע הבא יחל כחלון לקדם את תיקוני החקיקה בתחום המס שיצאו מחוק ההסדרים.

הרפורמות יכלו להילחם באי השוויון ללא תופעות לוואי

סגירת פרצות המס היא הצעד החשוב ביותר שיכול היה להכלל בחוק בכל הנוגע לצמצום פערים ואי שוויון. זאת משום שצעדים אלו מרחיבים את בסיס המס ומונעים את הצורך בהגדלת הכנסות המדינה על ידי העלאת נטל המס על הציבור. בכך, הם פוגעים רק במעלימי המס ולא במעמד הביניים במדינה וגם לא במעמד הגבוה, כל עוד הוא משלם מסים.

פרצות החוק בעולם המס מאפשרות לעשירים לשלם יותר מהמעמדות שמתחתם באמצעות העסקת מומחי מס שמתחמנים את המערכת. הצעה אחת שיכלה לסגור פרצה כזו התייחסה לאפשרות לשנות לסירוגין את הגדרתה של חברה ל"חברת בית" ששקופה לצורכי מס.

פרצת מס מרכזית נוספת שיכלה להפטר דרך חוק ההסדרים קשורה לחברות הארנק. היום מצליחים מנהלים בכירים, לשלם שיעור מס הנמוך ממס ההכנסה המקסימלי (50%) באמצעות חברות הארנק שמקבלות את שכר המנהל, ושומרות על ההון שלו כך שהוא נאלץ לשלם רק מס חברות של 26.5%. הצעה לטיפול בפרצה עלתה בחוק ההסדרים, אך הנושא נפל לפני שהוגש לממשלה.

ההון השחור בישראל מוערך בכ־200 מיליארד שקל

ברוב המקרים, העימותים על קיומה של רפורמה בתוך חוק ההסדרים תלויים בנפגע המרכזי ממנה. כך למשל המתיחות שעולה בניסיונות לפתוח שווקים לתחרות אל מול הרצון למנוע קריסה של יצרנים מקומיים, כמו ההחלטה של אדלשטיין וכחלון להוציא מחוק ההסדרים את רפורמת הצאן כדי לנסות למנוע פגיעה ביצרנים הקיימים. אלא שבכל הנוגע למלחמה בהון השחור, הצד השני הם לא יצרנים קטנים ועצמאים או בעלי דירות אלא עבריינים, ומי שמתעקש לעכב את המלחמה בהם צריך לתת דין ודברים לציבור.

חשיבות המאבק מקבלת משנה תוקף לאור נתוני הבנק העולמי שהעריך ב־2010 את היקף ההון השחור בארץ בכ־200 מיליארד שקל. על פי מומחי מס, הנזק שסופג המשק על פרצות המס מוערך במיליארדי שקלים.

עבירות המס החמורות של ארגוני הפשיעה הגדולים גורמים להפסד הכנסות של מיליארדי שקלים בשנה. אך אין גם שום צידוק להקל על העלמת מס מצד עברייני המס הקטנים כמו טכנאי המזגנים, השרברב או המורה הפרטי שלא מדווחים על הכנסותיהם. אם חברי הכנסת רוצים לסייע לעוסקים קטנים אלו, יש דרכים רבות לעשות זאת מבלי לעבור על החוק.

אפשר להבין את מי שמתנגד לסגירת הפרצות בחוק ואפילו את מי שמתנגד להחמרת המלחמה בהון השחור. זאת לא רק בשם טיעוני רווחיות צרים אלא גם במלחמה עבור שמירה על זכויות הפרט, שעלולות להפגע בשל חובת הדיווח של הבנקים על חשבונות עסקיים. מה שאי אפשר להבין זה מדוע יו"ר הכנסת התעקש להוציא את הסעיפים הללו מחוק ההסדרים כשהמחיר למשק כה גבוה.

מנגד, ההחלטה של כחלון להקריב את פרק המיסוי דווקא ברורה. השר האוצר יודע שהוא יוכל להציג לציבור את הורדת מחירי הדיור (אם תצליח) את רפורמת הקורנפלקס או את הגדלת התחרותיות בבנקים כניצחונות יפים. מצד שני סביר להניח שכחלון כי מרבית הציבור לא יתעניין במלחמה בהון השחור או בסגירת פרצות המס, שאינם נושאים סקסים במיוחד, למרות שהם מצוים במצע של מפלגת כולנו.

רשות המסים, ככל הנראה, תנסה לקדם את אותם מהלכים בחקיקה רגילה. אך אם לשפוט לפי הצלחתה עד כה, הסיכוי שהכנסת תחליט להלחם באמת באי השוויון ולפעול לצמצום פערים בדרך הקשה, הסיכויים שנזכה לראות הצלחות בשנים הקרובות לא גבוהים במיוחד.