4 הערות על טרנד הביטוח של הבנקים
דיסקונט היה הראשון להשלים עסקת ביטוח עם המבטחות הזרות, וכעת גם לאומי מצטרף אליו. "כלכליסט" מנתח את הפטנט החדש של הבנקים לגלגול סיכונים ושחרור הון להגדלת יחס ההלימות
"כלכליסט" מנתח את הפטנט החדש של הבנקים לגלגול סיכונים ושחרור הון להגדלת יחס ההלימות.
1. הערבויות הן מנוע הצמיחה החדש
עסקאות הביטוח הופכות למוצר מעניין במיוחד במערכת הבנקאית, וזאת משום שאחד האתגרים הגדולים של הבנקים, אולי אפילו אתגר גדול יותר משר האוצר משה כחלון, הוא כיצד ראוי לנהל את ההון בצורה המיטבית.
הבנקים נדרשים היום לעבות את בסיס ההון העצמי שלהם כך שבמקרים רבים הדבר מהווה מגבלה לצמיחה שלהם. מאחר שמשקל נכסי הסיכון בבאזל 3 בערבויות מכר בדירות שלא נמסרו עומד על שיעור של 50%, העסקה הנוכחית של דיסקונט שחררה 1.6 מיליארד שקל שיכולים כעת לעבוד שוב ולהעניק הלוואות חדשות.
תיק ערבויות חוק המכר של דיסקונט הוא קטן יחסית ואחראי ל־10% מהיקף הכולל במערכת. הפועלים ולאומי, למשל, מחזיקים בתיקים ענקיים של 18 מיליארד שקל כל אחד בעוד במזרחי טפחות מחזיק בתיק של 11.5 מיליארד שקל ואם מכניסים למשוואה גם סוגי ערבויות אחרות, המספר מזנק. לכן העסקאות של דיסקונט ולאומי פותחות פה חלון למגרש גדול בהרבה. הערכות שנשמעו אתמול במערכת הבנקאית הן שגם המבטחות הבינלאומיות פוזלות עתה לערבויות המכר של הבנקים מאחר שעבורן מדובר בשוק חדש שמאפשר צמיחה.
רקפת רוסק עמינח מנכ"לית בנק לאומי צילום: באדיבות יח"צ לאומי
2. הרגולציה נותנת אור ירוק
רעיון עסקת ביטוח ענקית עם מבטחות משנה בינלאומיות התגלגל בחודשים האחרונים בכל המערכת הבנקאית, אלא שהבנקים היו די סקפטיים שהרגולציה תאפשר לכתוב פוליסת ביטוח שתוכר לצורך באזל ולכן תאפשר לשחרר הון. אך המפקח על הבנקים הקודם, דודו זקן, התווה את המסלול הרגולטורי לכך, ובסוף חודש יוני האחרון אף שלח לכל הבנקים הודעה שמעתה הדבר אפשרי.
ההודעה של זקן היתה איתות לבנקים הישראליים שהפיקוח רואה בכך מסלול יעיל ואפקטיבי לניהול הון ולניהול סיכונים. בבנק ישראל מודאגים מהחשיפה הגדולה של הבנקים לשוק הנדל"ן המקומי, ולכן סביר להניח שהם ראו בעין יפה את הרעיון של רכישת הגנה על אותו סגמנט.
3. חשיפה של 20% מונעת סיכון מוסרי
העסקה של דיסקונט מעניינת במיוחד לא רק כי היא חדשנית אלא גם משום שהיא עשויה לאתגר את הרגולטורים, שרוצים להסדיר את תהליך האיגוח.
ועדה בין־משרדית בראשות בנק ישראל ורשות ני"ע פרסמה לפני יותר משנה דו"ח ביניים לתהליך האיגוח, שבבסיסו עומדת העברת סיכונים מהבנקים לגופי הפנסיה והחיסכון. מאז הדיונים מתמקדים בבקרה העיקרית שנדרשת לתהליך האיגוח, והיא הצורך לחייב את הבנק לשמור נתח מסוים מהלוואה שהעניק כשהוא מגלגל אותה הלאה. אלא שהדעות חלוקות לגבי שיעור נתח ההלוואה שיישאר בידי הבנק, שמצד אחד יבטיח שהבנק ימשיך להשקיע בתהליך חיתום ההלוואה ומצד שני יאפשר כדאיות כלכלית, והוא עומד במרכז הדיון. הוועדה הבין־משרדית בראשות בנק ישראל קבעה בדו"ח הביניים ששיעור זה יעמוד על 10%. בשוק נשמעו אז התנגדויות שקבעו כי שיעור כזה יקבור למעשה את כדאיות האיגוח. בארה"ב, בינתיים, שם האיגוח התפוצץ ב־2008 והיה בין הגורמים למשבר הפיננסי הגדול, קבעו ש־5% הם שיעור מספק.
העסקה של דיסקונט והעסקה המתגבשת בלאומי יכולות להציע זווית אחרת, זווית שמשקפת מודל עסקי של החברות הבינלאומיות הגדולות ביותר שפועלות בשוק הסיכונים. על פי מתווה העסקה של דיסקונט ולאומי, החברות הבינלאומיות יבטחו כ־80% מהתיק, כלומר יחזיקו בסיכון של 80% מהתיק וזאת בתנאי שהבנקים ימשיכו להחזיק אצלו את ה־20% הנותרים. העסקה מצביעה על כך שחברות ענק בינלאומיות כמו סוויס רי ומיוניק רי, חברות ביטוח שפועלות בתחום יותר מ־100 שנה, מסכימות לקחת סיכון שמישהו אחר יצר רק אם הוא נשאר עם מינימום של 20% ממנו — כלומר שיעור כפול מזה שנקבע בדו"ח הביניים.
בימים הקרובים צפוי להתפרסם דו"ח האיגוח הסופי, והרגולטורים בהחלט צריכים לשקול היטב עד כמה הם דורשים מהגופים המאגחים להישאר בתוך המשחק. למספר הזה יש חשיבות אדירה מאחר שהוא הכלי המרכזי שנועד למנוע את הסיכון המוסרי שטבוע במכשיר הזה.
4. גם בעסקאות ענק אין ארוחות חינם
בשוק הפיננסי, אולי יותר מכל, אוהבים לחזור על המנטרה "אין ארוחות חינם", ואכן גם ההליכה לעסקה כזו תלויה באסטרטגיה שרואה הבנק לפניו. זאת מאחר שמצד אחד, עסקה כזו משחררת הון שיכול לעבוד שוב ולהביא לצמיחת הבנק, אך מצד שני, על פי הערכות, הפרמיה למבטחות המשנה תנוע בטווח של 50%–70% מההכנסות על האשראי לערבויות מכר. לא בכל הבנקים הטרייד אוף הזה נוטה לצד אחד. אמנם מדובר בכלי יעיל לניהול ההון, אך במקביל גם למכשיר שמביא לאובדן הכנסות על אשראי שכמעט ואין בו כשלים.
