כוחה של הקבוצה: כיצד כותבים צוואות של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים?

הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים נאלצים להתמודד עם שאלות קשות בבואם לכתוב צוואה מתוך מחשבה על עתיד ילדיהם. סדרת מפגשים קבוצתיים בנושא הוכיחה שכדאי לדבר על הדברים בקול רם.

כתיבת צוואה נתפסת על ידי רבים מאיתנו כאקט משמעותי ומלחיץ, שאולי אף מרמז על "סוף הדרך". רבים מדחיקים ודוחים את הצורך במתן הוראות באשר למה שייעשה ברכושם לאחר אריכות ימים ושנים, כאשר חס וחלילה ילכו לעולמם.

מורכב ומדאיג יותר מצבם של הורים שילדיהם הם בעלי צרכים מיוחדים. הורים אלה משקיעים מאמצים רבים ביותר כדי לגדל, לחנך, לטפח ולהגן על זכויות ילדיהם. אחת השאלות המטרידות הורים כאלה היא מה יקרה לאחר שילכו לעולמם. מי "ייכנס לנעליהם"? מתי? איך?

לשאול את השאלות החשובות

הסיוע להורים כאלה בגיבוש ובכתיבת צוואה הוא בעל חשיבות עצומה, שכן השאלות הכרוכות בכך חשובות מאד. האם ידע לנהל את הכספים שאנו מותירים אחרינו? האם ידע לשמור על דירה שלמענה עמלנו כל חיינו? האם יהיה מי שידאג לו? ועוד.

כתיבת צוואה במקרים כאלה מחייבת חשיבה מקדימה של ההורים תוך בחינה פרטנית של חיי המשפחה, זיהוי ומיפוי הכשלים האפשריים, ומתן מענה הולם במידת האפשר לרמת המוגבלויות ולהתפתחויות האפשריות.

לדוגמא, לפני זמן מה סיפרו לי זוג הורים שכתבו צוואה וסוף-סוף הם מרגישים "מסודרים". להורים אלה בת יחידה כבת 36, שאובחנה כפגועת נפש ומתגוררת עמם כל חייה. היא אינה עובדת לפרנסתה ונעזרת בהם בכל מישורי החיים.

ההורים כתבו בצוואתם כי בתום אריכות ימים ושנים, לאחר פטירתם הם מצווים את כל רכושם לבתם.

במקרה זה, למרות שלושים ושש שנותיה, בתם אינה מסוגלת לנהל ענייניה באופן עצמאי. האם לאחר שילכו ההורים לעולמם תצליח לעשות זאת? האם תחושת האובדן תכביד או תקל עליה לנהל את ענייניה באופן עצמאי?

כתיבת צוואה (אילוסטרציה) צילום: שאטרסטוק

הקבוצה עוזרת להתגבר על הקשיים

לאחרונה נערך ניסוי על ידי משרדנו, במהלכו קויימו מספר פגישות עם קבוצות הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים על מנת לאפשר להם להעלות את השאלות המטרידות אותם. קיימנו דיאלוג מרתק. המפגשים אפשרו להורים להקשיב לשאלות האחרים ולהעלות שאלות משלהם, ולכל אלה ניתנו תשובות כלליות וכן הצעות לפתרונות אפשריים לסיטואציות ולמצבים השונים, בהתאם לרמות המוגבלות השונות.

הגנה על זכויות הילדים

אחת המטרות החשובות בעת כתיבת צוואה היא ההגנה על זכויות היורשים, במיוחד יורשים בעלי צרכים מיוחדים. מכאן עולות שאלות רבות. לדוגמא, האם כדאי להעביר בית או נכס אחר לבעלותו של הילד בעל הצרכים המיוחדים? מה תהיינה ההשלכות בעניין זכויות אחרות שלו?

האם אפשר לבטוח בילד בעל צרכים מיוחדים שלא יעביר את הבעלות בתור "מתנה" או "תרומה" לאחר? וכיצד לטפל בעניין הכספים? האם להעביר לחשבון הבנק שלו את כל כספי הירושה על מנת שישמשו אותו במהלך כל חייו, או שמא עדיף להגביל את סכומי הכספים שיעמדו לרשותו ולהפקידם בידי גורם אחר, כדי להבטיח שיעמדו לרשות היורש ב"יום שחור"?

מה לגבי בני משפחה אחרים?

כיצד להתייחס לאחים ולאחיות? מה תפקידם בהמשך הטיפול בילד בעל הצרכים המיוחדים לאחר פטירת ההורים? האם "להפיל" עליהם את הטיפול?

האם לשתף את הילדים האחרים בעת כתיבת הצוואה? האם לשתף את הילד בעל הצרכים המיוחדים? אם כן, כיצד לעשות זאת?

במקרה שהילד או הילדה ימצאו בן או בת זוג, כיצד להתמודד עם ההשלכות במישורים השונים?

אם הילד בעל הצרכים המיוחדים ילך לעולמו – האם ניתן לקבוע מראש מה יעשה ברכוש שקיבל בירושה? ואם יהיה אב לילדים קטינים – כיצד נבטיח הגנה על זכויותיהם?

"תפירת צוואה לפי מידה"

לכל משפחה יש צרכים אחרים, ועל כן חשוב לאפשר למצווה להרגיש שהצוואה שכתב משקפת נאמנה את רצונו.

בשאלה של דאגה לקורת גג לילד בעל הצרכים המיוחדים, ניתן למשל להוריש נכס לכל הילדים בחלקים שווים, ויחד עם זאת לצוות שהנכס ישמש למגוריו של הילד בעל הצרכים המיוחדים למשך כל חייו. אם יעלה צורך להתאים לו מגורים אחרים, ניתן יהיה למכור או להשכיר את הבית על מנת לממן את ההוצאות שתידרשנה.

לאחר שהילד הספציפי ילך לעולמו, יחלקו היורשים האחרים או צאצאיהם בנכס או בשוויו בחלקים שווים. כך נבטיח גם את עתידו של הילד וגם את גורלו של הנכס.

הדרך האופטימלית: שילוב בין מפגש קבוצתי לפרטני

מצד אחד, הקבוצה מגנה על ההורים ותורמת רעיונות ומאפשרת לקיים דיון בקול רם בשאלות שעד אותו רגע היו שאלות "שקטות" ומטרידות. ומצד שני, ההבנות והביטחון שההורים מקבלים במפגשים הקבוצתיים מסייעים להם בהמשך במפגשים אישיים כאשר הם עורכים את צוואתם.

אני מוצאת כי השילוב בין מפגש קבוצתי למפגש פרטני מאפשר להורים אלו מענה נכון וטוב.

*עו"ד ד"ר אורה בר-גיל ממשרד עו"ד בכר - בר-גיל, עוסקת בירושות וצוואות ודיני משפחה