המשפחתית החדשה של יגואר: חתול רחוב

חם בכביש הצפון. כל כך חם, שגם הטנדרים הצבאיים, פורדים ודודג'ים בצבע ירוק זית נוסעים עם חלונות סגורים. את הכביש הנפלא הזה, שנמצא הרחק מכל מקום יישוב גדול וגם מעיניה של המשטרה בנו הבריטים בשנת 1937. הבריטים בנו, הישראלים שיפצו. ואז גלגלי המשאיות הרסו. ואז הישראלים שיפצו. וחוזר חלילה.

בצד אחד של הכביש, אם ממש מתאמצים לראות, שוכנים מטעי גפנים, אבל הם שייכים ללבנונים. בצד שלנו יש מטעי תפוחים. ויש גם אגסים ומנגו. ויש גם חקלאים נחמדים שמרשים לקטוף. גם את המכונית בנו הבריטים: מדובר ביגואר XE, המכונית ה"עממית" של יגואר. יש מותגי רכב, כמו ב.מ.וו ומרצדס, שבעבורם ייצור של מכונית עממית הוא דבר של מה בכך. במשך שנים עברו המותגים האלה תהליך של מיתוג ומיצוב קפדני שאפשרו להם לבנות מכוניות משפחתיות בעלות ניחוח קליל של יוקרה לצד מכוניות פאר.

המקרה של יגואר הרבה יותר מורכב, כי יגואר היא בראש ובראשונה יוקרה ורק אחר כך יצרנית רכב. ולכן, כל מכונית בעלת ניחוח עממי שתייצר יגואר, תהפוך אוטומטית למקרה מבחן ליכולתה של היצרנית להזריק את אותם גנים בריטיים טהורי גזע גם למכוניות פשוטות.

הנדסת אנוש חכמה

בל נטעה. לפני זמן לא רב ניסתה יגואר לייצר מכונית עממית. ונכשלה. בעשור הקודם היתה מכונית כזו, יגואר עממית. קראו לה X TYPE. אם מישהו בכלל זוכר, היא נכשלה, כי היא התבססה על פלטפורמה שהושאלה מפורד, בשעתה החברה־האם של יגואר, והניחוח העממי והפשוט של פורד דבק בכל חלק של אותה יגואר. XE היא סיפור שונה לחלוטין.

יגואר XE. יודעת לדבר עם הנהג ולטעת בו ביטחון מרשים צילום: נמרוד גליקמן

קודם כל, הפלטפורמה. כאן אין שום חתיכות של פורד אלא פלטפורמה העושה שימוש נרחב באלומיניום. הפלטפורמה הזאת משרתת גם את רכב השטח החדש של יגואר ה־F TYPE ונוסף על כך, XE פשוט נראית נפלא. כל יצרן של מכוניות יוקרה שמייצר מכונית משפחתית יודע היטב שהגנים העיצוביים של הדגמים הבכירים הם שמוכרים את הדגמים העממיים — וה־XE אינה שונה מהם. יתרה על כך, היא נראית נפלא. כולה שרירים, עיקולים וחמוקיים. עזבו אתכם מצבע שמרני. אל תיקחו שחור. תשכחו מאפור. קניתם פעם יגואר אדומה? כי באדום היא נראית הכי טוב.

אל תא הנוסעים של יגואר, כל יגואר, נכנסים בזהירות. לא בגלל האיכות, בגלל הציפייה. במרצדס קל לדעת שתא הנוסעים יהיה קריר, קודר, מחושב. באאודי הוא יהיה טכנולוגי ובלקסוס הוא יהיה הייטקיסטי. ביגואר יש תמיד הפתעות. לפעמים לטובה, כמו המערכת שבוררת הילוכים באמצעות כפתור עגול וגדול שעולה בלחישה מתוך הקונסולה המרכזית ולפעמים לרעה, כשאיכות הגימור אינה מיישרת קו עם הנדסת האנוש ההרפתקנית. גם ב־XE מדובר בחוויה מעורבת.

כך נראה הרכב מבפנים צילום: נמרוד גליקמן

ראשית הטוב: כמו בכל דגמי יגואר מהשנים האחרונות, תא הנוסעים של XE הוא מלאכת מחשבת של הנדסת אנוש חכמה — הכפתור העגול של מערכת ההילוכים שם. וגם מערכת שמע מצוינת. הנדסת האנוש טובה, וגם איכות הגימור ברוב חלקיו של לוח המחוונים (פרט לסביבת ההגה) טובה מאוד. אנשי יגואר הצליחו לייצר מכונית שנראית ומרגישה בפנים כמו אחיותיה הגדולות, בלי להשתמש בשפע של עור וכרום. כשהאיכות הספציפית של יגואר כה חשובה ללקוחות, מדובר בהישג ניכר. עם זאת, יש גם אכזבות. תנוחת הישיבה אינה מושלמת. המושבים נטולי תמיכה צדית מספקת, ובין מושב הנהג והנוסע עוברת מנהרה גדולה, שבה עובר גל ההינע אל הגלגלים האחוריים. המנהרה הזאת גדולה מדי, והנהג וגם הנוסע מחככים את רגליהם בקונסולה המרכזית כל הזמן. אחרי 500 ק"מ, זה נגמר בסימן אדום וכואב בברך.

חזרה לנקודה ההיא בכביש הצפון. בין תפוחים לאגסים יש זמן לחפש חלקים של פורד. ויש ביגואר הזאת חלקים של פורד: המנוע. הוא משרת גם בפורד מונדיאו. מדובר במנוע מיושן למדי, אך ביגואר קשה לחוש בגילו המתקדם. למעשה, מדובר במנוע שתואם את ה־XE להפליא. הוא שופע כוח, מעודן מאוד בפעילותו, והתלונה היחידה נוגעת לתיבת ההילוכים שלצדו: היא אטית מעט בתגובות. וחבל, כי בכבישים מפותלים ה־XE מראה את פרצופה האמיתי.

הפעם ידעו אנשי יגואר היטב אילו חלקים מאחיותיה הגדולות לשמר: את מערכת המתלים וההיגוי. כאן אין ניחוח של פורד. ל־XE יש בורר מצבים: ספורטיבי, רגוע, ספורטיבי קיצוני. אין כל צורך במצבי הקיצון. היגואר מרגישה כל כך בבית בכבישים מפותלים, שכל שימוש יומיומי אחר עושה לה עוול. זה מתחיל בהיגוי: 2.6 סיבובים מנעילה לנעילה. כלומר, ההיגוי מהיר מאוד. כל נגיעה בהגה מסוגלת להשליך את היגואר באכזריות לכיוון אחר. אך למרות זאת, ועם הקיצוניות הזאת, ההיגוי מרגיש גם רגוע, רך ומלא תחושה.

גם עבודת המתלים היא שילוב של נקודות קיצון: מחד גיסא, המתלים של ה־XE נוקשים, הם מעבירים לישבנו של הנהג כל שינוי בפני הכביש, משדרים לחוט השדרה כל עיוות, ולו הקטן שבחבורה, בשלדה שנאבקת להשיג אחיזה על כבישי הצפון הלוהט. ומאידך גיסא, המתלים גם סלחניים. הם יודעים לטפל בבורות. גם בשיבושים קשים. אחרי נחל דישון, כביש הצפון הופך לשביל. נחש קטן של אספלט שיורד לצומת כוח דרך מטעי זיתים. הכביש מסוכן. ל־XE לא אכפת. היא טסה במהירויות מגוחכות ללא כל הפרעה, גם כשהכביש משובש. היא יודעת לדבר עם הנהג, לטעת בו ביטחון מרשים. לא ביטחון חלול של מכונית סוררת שבשבריר שנייה תאבד אחיזה ותתרסק, לא עצבניות מסוכנת הממתינה ללכוד את הנהג ברגע של חולשה ולסחרר אותו לרוחב הכביש. ביטחון אמיתי. מרגיע. בריטי.

סימן שאלה בישראל

בסופו של יום, לפלח השוק שיגואר מעוניינת לפעול בו יש קהל בעיקר באירופה. שלא כמו ישראל, שבה יונדאי, קיה ומאזדה שולטות בציי הרכב, באירופה ב.מ.וו סדרה 3 היא אחת ממכוניות החברה הנפוצות ביותר. בישראל המצב שונה: למכוניות המשפחתיות של יצרני היוקרה יש ניחוח של פרמיום, ולכן לקוחות רבים מעדיפים לרכוש את אחיותיהן הגדולות. צפי המכירות של יגואר ל־XE לשנה הבאה צפוי להיות כמאה מכוניות. מספר צנוע. עם זאת, הרוכשים הפונציאליים צפויים לקבל את אחת המכוניות המעניינות ביותר בקטגוריה.

התנהגות כביש מצוינת

מראה אגרסיבי

פחות אהבנו

תנוחת ישיבה בעייתית.

מושבים לא נוחים

מתחרות

ב.מ.וו סדרה 3, מרצדס C קלאס

לסיכום

לראשונה, יגואר מייצרת מכונית עממית מוצלחת