מה הגשם יודע עלינו?

עם בוא הסתיו נזכרים פה שגם הגשם הוא אופציה. החל בתפילת מוסף של שמיני עצרת המתפללים מוסיפים את המילים "משיב הרוח ומוריד הגשם" לתפילת העמידה, והם שבים וחוזרים על כך עד תפילת מוסף ביום הראשון של פסח. ומדי מטר הם מחייכים, כי שוועתם פתחה את שערי השמים.

הגשם נעדר מחיינו רוב ימות השנה, אבל מעסיק אותנו רבות. ההבנה המדעית שצברנו על השיטות למדידה, העצמה או מציאת תחליפים לגשם לא הצליחה להמעיט מעוצמתו ומהמסתורין שבו. החידושים בתחום ההתפלה חיסלו את תשדירי השירות המאיימים כי הכנרת נעלמת; טכנולוגיות השקיה בטפטוף והזרעת עננים מסייעות לחקלאות בשנים קשות, ובכל זאת הם לא כרסמו בראשוניות של גשמי הסער הטבעיים. תופעת הגשם היא מההבדלים המרכזיים בין כוכב הלכת שלנו לשכניו, שבהם אין מים נוזליים. המים שזורמים מיליוני שנים במערכת האקולוגית הסגורה של הפלנטה שלנו כוננו את החיים, השקו את הדינוזאורים ואחריהם את אבותינו, והם שירטיבו את צאצאינו.

נוזל החיים, שמביא עלינו נזלת ושיעול, מחלטר כתפאורה רומנטית ומפרנס חזאים, זוכה עתה לביוגרפיה – "Rain: A Natural and Cultural History" ("גשם: היסטוריה טבעית ותרבותית") – מאת כתבת איכות הסביבה הוותיקה סינתיה בארנט.

גשם. תחליפים טכנולוגיים לא הצליחו להמעיט בעוצמתו ומהמסתורין שבו צילום: shutterstock

ממיתוס המבול, שמופיע בפרשת נח ובסיפורי מיתולוגיה דומים מאוד מרחבי העולם, ועד למשקעים שהזיהום הסביבתי צבע את מימיהם בגוונים זרחניים מפחידים, הגשם הוא כוח מניע בטבע שלנו ושחקן מרכזי בתרבות. הוא המטרונום הקוצב את חיינו. זמינותו מכתיבה את מחזור העונות, המונסונים והחמסינים, היורה והמלקוש. שיטפונות ובצורות חורצים את גורלותיהם של יחידים ושל אימפריות. הגשם מפרה את הסהר הפורה, וסביר להניח שהוא היה מהגורמים המשפיעים ביותר על נדודי האדם ואבותיו בעידנים פרהיסטוריים. סיפור הבריאה היהודי נפתח בהפרדה בין המים לשמים ובין המים ש"מתחת לרקיע" לאלה שמעליו. הפעוטות שנטבחו בטקסי קורבן האדם האצטקיים שבמקסיקו הקדומה הוגשו כמנחה לאל הגשם טלאלוק, ובלבד שלא יסתיר את פניו. בשפת ההינדי הגשם קרוי "וריש", שם ששורשיו נעוצים גם במילים "כוח" ו"עוצמה". אנתרופולוגים מוצאים קשר ישיר בין צמיחת האמונה באל אחד לחולות הצחיחים של אזורנו ולתחושת התלות שיוצרים החיים על סִפה התמידי של בצורת מאיימת. גם לאגדת חוני המעגל יש מקבילות רבות בתרבויות נכר.

וכפי שהוא ניצב במרכז התפילות, הגשם ממלא מקום מרכזי גם במדע - מסלול חיוני בהתפתחות החשיבה המדעית קשור בו. המסלול הזה מתחיל בספרו של אריסטו "מטאורולוגיקה" וממשיך בלוחות השנה הקדמוניים, המדויקים להפליא, ובמערכות למדידה ותיעוד של משקעים ברמה הלאומית.

אחד הגילויים שמציין הספר לא נוגע לתופעת הגשם עצמה, אלא לעצם המחשבה עליה: נראה שאם לוקחים נושא נישתי - גשם, חלודה, נייר או אפילו תולדותיה של ברכת השלום - ואז הופכים בו ומעמיקים בו, מה שהיה נדמה כנישה מתגלה כצוהר להתוודע דרכו, באופן רענן, למדע, להיסטוריה ולתרבות בכללותם, ואז גם ליהנות הרבה יותר מאחרונת האפליקציות לחיזוי מזג האוויר.

טוב, היא תעזור לנו להישאר יבשים.

לאתר של פרופ' שיזף רפאלי: www.shezaf.rafaeli.net