האם צריך להיות מטורף כדי לרוץ לנשיאות ארה"ב?

דני היקר,

אני לא חושב שצריכים להיות מטורפים, אבל בהחלט נחוץ עודף נאה של ביטחון עצמי, תכונה מעניינת כשלעצמה.

ביטחון עודף עלול להיות הרסני לבעליו. דמיין אדם שפותח מסעדה ומשוכנע לחלוטין שיצליח במשימתו. הוא משקיע זמן, כסף ומאמץ, אבל מתעלם מהרבה סכנות, ומהעובדה שבענף הזה רוב הסיכויים נגדו. השאננות מעלה את ההסתברות לכישלון ולכך שכל ההשקעה תרד לטמיון. מצד שני בעלי עודף הביטחון טובים לחברה, ואפשר לראות זאת בריבוי המועמדים לנשיאות ארצות הברית בכלל ובמירוץ הנוכחי בפרט. אנחנו יודעים שרק אחד מהם יצליח. גם הם יודעים זאת. אבל לנו כציבור עדיף שיתמודדו הרבה אנשים, בדיוק כמו שנעדיף שייפתחו כמה שיותר מסעדות, כי כך מוצע לנו טווח רחב יותר של אפשרויות ומגוון.

דונלד טראמפ, המועמד לנשיאות ארה"ב צילום: בלומברג

יתרה מזאת, מה שלנו נראה כמו טירוף של פוליטיקאי יכול בעצם להיות תחושת שליחות עמוקה. דמיין גרף שציר ה־X שלו מייצג סיכונים וציר ה־Y מייצג משמעות. המועמדים לנשיאות מוכנים להשקיע מאמצים ולהתמודד עם הסיכונים והקשיים שנלווים לקמפיין הבחירות תמורת "רווח" גבוה של משמעות - סיפוק אישי ותחושת מימוש - אם יזכו.

ישנם עוד מקצועות רבים, למשל שוטרים, כבאים או אנשי צבא, שגם בהם לתחושת השליחות נלווית הקרבה אישית, ולמרות זאת הם מייצרים פחות משמעות לעומת תפקיד הנשיאות. באחרונה נפגשתי עם קצינים בכירים בצבא האמריקאי – אנשים שמסכנים בכל יום את חייהם, בין היתר במזרח התיכון. היבטים שונים של עבודתם אף קשים יותר לביצוע מאשר התמודדות על משרת הנשיאות. מכאן שהמועמדים לנשיאות ארצות הברית לא מטורפים, וגם לא החברים הקיצוניים ביותר בחברה בכל הנוגע לרצונם לשרת, ולסבול אגב מתן משמעות אישית לפועלם.

שאלות לדן אריאלי: askdan@calcalist.co.il