מרד הסטודנטים לכלכלה עדיין לא הביא לתוצאות
הדרישה של הסטודנטים הישראלים חברה לגל גואה של סטודנטים לכלכלה ברחבי העולם שדורשים לעדכן את תוכניות הלימוד ולחבר אותן למציאות
כתבות נוספות בפרויקט
האוניברסיטה של החיים הדיגיטליים
הקריאות המהפכניות אמנם טלטלו את הברנז'ה האקדמית, שנחלקה בשאלה אם יש מקום לחרוג מהתיאוריות הכלכליות הקלאסיות בתוכנית הלימודים, אולם מבדיקת "כלכליסט" עולה כי השיח המתעורר לא הוביל לשינוי בפועל בתוכניות הלימוד.
בחינת מערכת השעות של קורסי החובה והבחירה לתואר ראשון בחוגים באוניברסיטה העברית ובאוניברסיטת תל אביב מעלה כי לא בוצעו שינויים מהותיים, אם בוצעו, בהשוואה לשנת הלימודים הקודמת. גם גורמים בסגל האוניברסיטאות מודים בכך.
פרופ' אריאל רובינשטיין צילום: עמית שעל
יוני בן בסט, ממובילי פורום הסטודנטים לשינוי תוכניות הלימוד וסטודנט שנה ג' לכלכלה באוניברסיטת חיפה, מבטיח שהפורום יקים השנה "צוות שיקדם הכנסה של קורסים בהיסטוריה כלכלית ותולדות המחשבה הכלכלית באוניברסיטאות השונות. אנחנו כבר שומעים קולות שאין תקציב ואין מרצים. אמנם יש בזה גרעין של אמת, אבל זה גם בקלות יכול להיות עניין של סדר עדיפויות. אנחנו עושים מהלך שאת התוצאות שלו נרצה לראות בעוד שנה, עם תוספת של עוד קורס חובה בתחומים האלה".
השינוי מתרחש, אבל לאט
אם כן, מערכת השעות לתואר ראשון תישען גם השנה על לימודי מתמטיקה נרחבים בשנתיים הראשונות, ובשנה ג' אפשר לקחת קורסי בחירה, ובהם כאלו שמרחיבים את האופקים לתיאוריות של כלכלית פוליטית, הקשר בין פסיכולוגיה לכלכלה וסוגיות במקרו־כלכלה — קורס שבאוניברסיטה העברית מלמד פרופ' נתן זוסמן, מנהל מחלקת המחקר בבנק ישראל.
בחוג באוניברסיטת תל אביב קורסי הבחירה מהווים כ־8% מהשעות שלומדים בתואר, אך מבחר הקורסים שאינם עוסקים במודלים מתמטיים גדול יחסית וכולל, בין היתר, היסטוריה כלכלית וסוגיות משפטיות בכלכלה.
בחינת חומרי הלימוד לאורך השנים מלמדת שהם נשארו די סטטיים במשך תקופה ארוכה וכוללים בעיקר תכנים תיאורטיים יחסית בדגש על מתמטיקה. מדובר בתופעה שמאפיינת את לימודי הכלכלה בעולם המערבי כולו, ולא רק בישראל. את ההתכנסות הזאת לסוג אחד של מחקר כלכלי נהוג לכנות "הזרם המרכזי בכלכלה" או "כלכלה ניאו־קלאסית". בזרם המרכזי יש כמה אסכולות, אך הבסיס המחקרי דומה: שווקים שחותרים לשיווי משקל, ובהם חברות עסקיות ואנשים פרטיים שמתנהגים באופן רציונלי או לפחות כזה שאפשר לכמת. עד השתלטותו הסופית של הזרם המרכזי בכלכלה על השיח האקדמי בשנות השישים, היו עוד כמה זרמים כמו כלכלה מוסדית, כלכלה אוסטרית ואפילו כלכלה מרקסיסטית.
"לימודים זה לא שימושי"
רבים מהסטודנטים לכלכלה דורשים להפוך את חומר הלימוד לפלורליסטי מהקיים. רוב המרצים מסכימים עם הצורך - איש איש והשינוי שהוא רואה לנכון. אך יש גם כאלו שחושבים שהסטודנטים טועים מהיסוד.
אחד מהם הוא פרופ' אריאל רובינשטיין מאוניברסיטת תל אביב, מומחה בעל שם עולמי לתורת המשחקים. בראיון ל"מוסף כלכליסט" במאי הוא אמר כי "בעיניי, המטרה בלימודי הכלכלה איננה מטרה שימושית. זה מה שאני מנסה להבהיר לסטודנטים. באף אחד מהדברים שאני מלמד - מיקרו־כלכלה, תורת המשחקים או קבלת החלטות - אני לא מכיר תובנה על העולם שיכולה להועיל לסטודנטים. תיאוריה כלכלית היא אוסף סיפורים או אגדות. האם האגדות שאתה קורא הן מועילות? יכול להיות שכן, יכול להיות שלא".
