למה אנחנו מתעקשים להשמין?
פרופסור יקר, אנשים כיום מודעים הרבה יותר לסכנות של השמנת יתר – אנחנו אפילו שומעים שהחלה מלחמה ציבורית נגד התופעה. אך עדיין אנחנו ממשיכים לאכול ולאכול. אני בהחלט ממשיך לאכול, ואיני יודע כיצד להשתנות. מה הבעיה שלנו? דרור
דרור היקר,
אנחנו לא מתמקדים בדברים הנכונים. אנחנו נלחמים בתופעת השמנת היתר באמצעות חינוך והזרמת מידע תזונתי, זאת בהתבסס על ההנחה שידע יעודד אותנו לקבל החלטות טובות יותר. אך זו לא הדרך שבה אנשים פועלים.
בניסוי שערכה עמיתתי לשעבר מאוניברסיטת דיוק, ג'נט שוורץ, ביקר הצוות שלנו במסעדת מזון מהיר סינית כדי לבדוק מה תהיה ההשפעה של הוספת המידע התזונתי ומספר הקלוריות של המנות על הסועדים. בחלק מהימים הצמדנו את המידע לכל מנה, ובימים אחרים הסתרנו אותו. ההשפעה מתברר היתה אפסית. הידיעה שחלק מהמנות היו בריאות הרבה פחות מאחרות לא השפיעה כלל על הלקוחות.
השף הבריטי ג'יימי אוליבר העלה לאחרונה טענה דומה. הוא הראה לילדים את כל חלקי התרנגולת המגעילים שמרכיבים את חטיפי העוף האהובים עליהם (צ'יקן נאגטס) – עצמות, גידים, עור ועוד חלקים גרועים אף יותר – וטחן את הבלילה הדוחה הזאת, שאחר כך הוא טיגן וציפה בפירורי לחם. למרות זאת, לאחר שהוציא את הנאגטס מהמחבת הילדים בכל זאת רצו לאכול אותם.
אם אנחנו שוכחים בכזו מהירות מה אנחנו אוכלים, איזו תקווה יש לתומכים באכילה בריאה? לכן אני מאמין שכדי לשנות את הרגלי האכילה, עלינו לנטוש את הגישה החינוכית הכושלת. למשל, במקום למכור משקאות מוגזים בבקבוקים של 1.5 ליטר, שאמנם כוללים פירוט קלורי בתקווה שאנשים יבחרו באפשרות בריאה יותר, פשוט נקטין מראש את גודל הבקבוק.
שאלות לדן אריאלי askdan@calcalist.co.il