ויסמן ובירן מציגים: שיטת החליבה

שלשום, כשנחשפו ב"כלכליסט" הסכמי הניהול של בעל השליטה בקבוצת אלון שרגא בירן, הסתבר שיש הרבה מאוד מה להסתיר. בירן והקיבוצים ידעו היטב למה הם רוצים להשאיר את אלון עמוק מתחת לרדאר. במשך שנים נחלבה החברה בדמי ניהול דמיוניים של מעל 12 מיליון שקל בשנה. הוצאות ההנהלה והכלליות של החברה הגיעו ל־30 מיליון שקל בשנה. כמה שכר אפשר לשלם למנכ"ל וכמה סמנכ"לים בחברת אחזקות שאין לה פעילות תפעולית עתירת כוח אדם ומשאבים?

כמה שבחים קצרו ויסמן ובירן כשהזרימו הון לחברה ציבורית נוספת שלהם בשם רוזבאד, שהסתבכה בפעילות נדל"ן הרפתקנית באירופה וששיוועה למזומנים כדי לעמוד בהחזר החוב למחזיקי האג"ח. "מה רוצים מהם? הם רק רצו להחזיר חובות לאותם מוסדיים", ספק שואלים, ספק מיתממים הדוברים שלהם.

מי שחשב שויסמן ובירן הם גיבורים שמנשימים מכיסם את רוזבאד נוכח לדעת שהם לקחו 40 מיליון שקל שלוו ממשקיעים מוסדיים כדי לסייע לחברה אחת והלוו אותו לחברה אחרת בשליטתם, שגם מצבה לא מזהיר. ויסמן ובירן לא החזירו אותה, אבל מחזיקי מניות אחרים שנטלו אף הם הלוואה שכזו החזירו גם החזירו. בירן נשאר עם הכסף ורק בימים האחרונים, עם הגב אל הקיר, כשהיה ברור לו שמגדל הקלפים של אלון עומד להתמוטט עליו, החליט להחזיר את הכסף.

מימין: בירן וויסמן. מי שחשב שהשניים מנשימים מכיסם את רוזבאד, נוכח לדעת שהם לקחו כסף ממשקיעים מוסדיים כדי לסייע לחברה אחת והלוו אותו לחברה אחרת, שגם מצבה לא מזהיר צילום: יובל חן, עמית שעל

קבוצת אלון עכשיו במירוץ לממש נכסים ולפרוע בהם חובות. זו פונקציית המטרה שלה. בשנים הקרובות, לפי ההסכמים מאתמול, היא תמכור את דור אלון, מגה ורבוע נדל"ן, ותחזיר בהם חובות למחזיקי האג"ח והבנקים. מקבוצת ענק עם מחזור של 30–40 מיליארד שקל לא יישאר דבר בתוך שלוש־ארבע שנים. אבל יש סיכוי מחודש שמגה על 5,000 עובדיה תינצל, והקרדיט לכך הוא בעיקר של אביגדור קפלן, שהצליח איכשהו לסגור הסדר לא צפוי עם דחייה משמעותית של תשלומים.