בלעדי לכלכליסט
אישור ששינסקי 2: כחלון שלף את המכתב שאילץ את נתניהו להתקפל
"אעניק לך... את הגיבוי והתמיכה המלאים הנדרשים לביצוע תפקידך כשר אוצר. אתמוך בתוכנית להוזלת מחירי הדיור וברפורמות שיובילו להוזלת יוקר המחיה" - שר האוצר איים בפירוק הקואליציה והזכיר לרה”מ את המכתב שבו התחייב לתת לו גיבוי מלא. כך נאלץ נתניהו לנטוש את ניסיונותיו להקל על כיל, בינתיים
- אחרי המהומה בוועדת הכספים: מסקנות ששינסקי 2 אושרו פה אחד
- אמיר לוי: "לא מתכוונים לשנות את המלצות ששינסקי 2"
- ועדת הכספים רוצה להקים קרן מכספי כיל לתעסוקה בנגב
12 שנים מאוחר יותר, כשמשה כחלון דרש וקיבל מנתניהו את תיק האוצר, הוא לקח את אותו מכתב התחייבות היסטורי, והפעם העביר את נתניהו לצד החותם.
שלשום, כחלון שלף את המכתב הזה, מטאפורית, דרש מנתניהו את הגיבוי המובטח. כך הוא הצליח לחסום את הפשרה שקידם מנכ”ל משרד ראש הממשלה, אלי גרונר, למתן הקלות על המיסוי שנקבע לחברת כיל והביא אתמול לאישור המלצות ועדת ששינסקי המקוריות בוועדת הכספים.
בדרך, הוא איים לפרק את הקואליציה, מה שגרם לחברים אחרים בממשלה לפנות אליו בהיסטריה, אך לבסוף נתניהו התקפל, מיסוי היתר של כיל יוצא לדרך וההטבות שלשכת ראש הממשלה שקלה לתת לחברה נשארות במגירה, לפחות בינתיים. כשמסתכלים על מסע הלחצים שהפעילה כיל - באמצעות בעל השליטה עידן עופר אבל בעיקר באמצעות יו”ר החברה ניר גלעד - על פקידי ציבור וחברי כנסת ובראשם על ראש הממשלה, התוצאה הזו נראית כמעט בלתי סבירה.
מבחינתו של כחלון מדובר בסך הכל במימוש של ההתחייבות, זה השטר שמחזיק אותו בקואליציה והוא מתכוון לשלוף אותו בכל פעם שנתניהו ינסה להרוס לו מהלך. המכתב הזה הוא מה שימנע ממנו לגמור כמו לפיד. הוא בכלל לא צריך לאיים על נתניהו בפירוק החבילה, אלא רק להזכיר לו את המכתב.
מבחינת כחלון, המשפט שעליו חתם נתניהו, “אתמוך ברפורמות שבדעתך להוביל לשם הוזלת יוקר המחייה”, הוא גם המפתח לבלימת עסקת הסלולר בין סלקום לגולן טלקום. המכתב הזה אינו רק המפתח של כחלון לשלמות הממשלה אלא גם המפתח לשיקום תדמיתו הציבורית, בעיקר אחרי סיבוב הפרסה שעשה בעניין הגז ואחרי ההסכמה בשתיקה להפקדת עתיד שוק התקשורת ורפורמת הסלולר בידי נתניהו. את המחיר תשלם כיל, כחלון לא היה יכול להרשות לעצמו אפילו מראית עין של כניעה לטייקון.
אלא שכלל לא בטוח שאישור ההמלצות אתמול הוא סוף פסוק. נתניהו נכנע בינתיים לכחלון, והחברה אמורה לשלם עוד כחצי מיליארד שקל בשנה על מה שהוגדר רווחי היתר שלה. זה לא אומר שבהמשך נתניהו לא ינסה להעניק לכיל הטבות אחרות, אולי בכובעו כשר הכלכלה, במיוחד כשהחברה מנפנפת בעצירת תוכנית השקעות של 6 מיליארד שקל בנגב ובמיוחד כשיש לו על הראש ראשי רשויות של הליכוד בדרום וחברי מרכז שדורשים להקל על החברה.
גם במשרד האוצר יש לא מעט גורמים בכירים שחושבים שצריך למצוא מסלול שיקל על כיל בעתיד, כך שהחברה תשלם עוד מסים אבל תקבל הטבות שיקטינו את התמריץ לצאת מישראל. לזה אולי גם כחלון יסכים בעתיד, לאחר שאת תמונת הניצחון כבר השיג אתמול.
אי אפשר שלא להתייחס למסע הלחצים האדיר שהפעילה כיל בחודשים האחרונים. לכאורה, כל עוד עסקו בכיריה בהצגת נתונים יבשה לפקידי הממשלה ולחברי הכנסת - אין כל פסול בפגישות כאלה. כולנו היינו רוצים שמקבלי ההחלטות יקבל החלטות מושכלות על בסיס כל המידע והשיקולים.
אלא שזו בדיוק הבעיה: לכיל יש את הנגישות למוקדי הכוח ומשאבים בלתי מוגבלים לקיים עשרות פגישות עם הבכירים ביותר. יש לה את מיטב המומחים הכלכליים, את יועצי התקשורת, את ראשי הערים מהדרום ואת ניר גלעד החשב הכללי לשעבר שמפקח על כל האופרציה. מול כל המערך הזה, אין מי שייצג את האינטרס הציבורי, ודאי שלא באותה האינטנסיביות.
לכן, צריך להפוך את הפגישות הללו לשקופות על פי חוק. מראש, לא בגלל שעיתונאי חשף פגישה או השיג חומר לפי חוק חופש מידע. חשיפת המידע עשויה לבלום את הפעלת הלחצים ולהביא לאיזון טוב יותר את האינטרסים השונים, גם במקרים שבהם כחלון לא ירצה לשלוף את נשק יום הדין.