לבורסה דרושים אריות, לא חתולים

לפעמים עדיף מאוחר מאשר לעולם לא. הנהלת הבורסה בראשות יוסי ביינארט ואמנון נויבך הבינה, גם אם באיחור, את פוטנציאל הנזק שברישום מניות זרות ולא מוצלחות בבורסה הישראלית. כניסתן של אלה למדדים המובילים עלולה לעלות על התועלת. ההחלטה לאפשר רק לגופים עם זיקה ישראלית להיכנס למדדים המובילים (עד שיוחלט על הרפורמה הכוללת בהם) היא החלטה נכונה. שפויה. כזו שתאפשר לבחון בשום שכל את ההשפעות שעלולות להיווצר כתוצאה מכניסה של חברות זרות למדדים; שתלמד את השוק כיצד לנהוג במקרה שהן יונפקו; שתקבע תשתית רגולטורית מתאימה ובעיקר תמנע כניסה חפוזה ומזיקה כמו זו של מניית מנקיינד.

בבורסה, כפי שכתבנו כאן בימים האחרונים, הבינו שמנקיינד היא לא הבעיה, אבל היא עלולה להיות זו שפותחת לדומותיה דלת לגיוס קל ומהיר של כספים שלא היו משיגות בשום שוק הון בעולם. לכן החליטו לסגור, לפחות בינתיים, את הדלת ולעשות חושבים.

הדרך לגיהינום רצופה במעשים טובים. גם הנהלת הבורסה רצתה בסך הכל להגדיל את הסחירות ולהביא לכאן עוד ועוד חברות מחו"ל. אלא שבמקום שיגיעו לכאן אריות, הגיעו חתולים. מנקיינד היא דוגמה לחברה שלפני כניסתה למדדים ומשם לתיקי החיסכון ארוך הטווח וקצר הטווח של הציבור הישראלי, נדרשת לה תקופת המתנה ובחינה. זה כבר לא יקרה, אבל לפחות את החברות הבאות שחשבו לקפוץ לביקור בישראל ולגייס כסף בטוח ומהיר, זה ירחיק מכאן. עד שייקבעו כללים מסודרים.

יוסי ביינארט צילום: עמית שעל

עד לשעות אחר הצהריים, אז פורסמה הודעת הבורסה, הסיפור המרכזי שבו עסקו פעילי שוק ההון היה בכלל סביב החלטת רשות ניירות ערך. זו דנה בשאלה אם מניות מנקיינד המונפקות ייחשבו כמניות חסומות או שלא. החלטה על מניות חסומות, משמעותה שתעודות הסל לא יוכלו להשתתף בהנפקה ומשום כך ביטולה. אלא שהחלטת הרשות היא שהמניות אכן חסומות בארץ, אך ניתן למוכרן בחו"ל. לכן, לא נסתם הגולל על הנפקת מנקיינד.

אלא שהחלטת הרשות מוזרה מעט. הרי לפני זמן לא רב עשתה חברת ביוטיים מהלך זהה, ואצלה לא עלה עניין החסימה. מדוע החליטו ברשות לנהוג במנקיינד בשונה מביוטיים? ברשות טוענים שהסוגיה טרם עלתה בפניהם. טיעון חלש בלשון המעטה, בעיקר בהתחשב בעובדה שהנפקת מנקיינד ידועה לכל הגורמים, כולל לרשות, זה כמה שבועות. אי־הוודאות שנוצרה ערב ההנפקה היתה מיותרת, בין שמסכימים עם הדרך המוזרה שבה מנקיינד תבצע את ההנפקה ובין שלא.