פרשנות
תקציב המראה של החברה הישראלית
בתקציב יש כמה דברים יפים שהציבור רוצה, אבל אין בו חזון וחשיבה לטווח ארוך שהציבור צריך
תקציב המדינה ל־2015–2016 הוא לא תקציב רע. למעשה הוא תקציב ממש לא רע. הוא לא שמרני מדי ברמה הפיסקאלית, אבל הוא גם לא חסר אחריות. יש בו רפורמות במידה, ואפילו יש בו הסכם היסטורי בין משרד האוצר למשרד הביטחון - לפחות ברמת הכותרות ששני השרים יכולים להתגאות בהן.
אם היה צריך להצמיד ציון לתקציב הזה, הוא בוודאי היה מקבל משהו בין כמעט טוב לטוב, שזה בסך הכל נחמד.
התקציב הוא בבואה די מושלמת של החברה הישראלית בעת הזו ושל טעמיה. כיום החברה הישראלית קצת יותר ימנית מבחינה פוליטית, ולכן מעדיפה להסיט הצידה את המבט כשמיליוני שקלים זורמים כבר בהסכמים הקואליציוניים להתנחלויות.
אנחנו עדיין חוששים מאוד מאיומים ביטחוניים ולכן לא דוחפים מספיק להתייעלות אמיתית ומקיפה בצה"ל.
בנימין נתניהו ומשה בוגי יעלון בדיון אתמול בכנסת צילום: עומר מסינגר אנחנו קצת מכסתחים ודחיינים, ולכן אפשר להבטיח למשרד הביטחון עוד 3 מיליארד שקל בהמשך השנה מבלי שיש לכך מקורות תקציביים, ומבלי שתקום סערה ציבורית על עוד הבטחה שניתנת ללא כיסוי, אחת מיני רבות שהממשלה הזאת מפזרת.
אנחנו עוד מלקקים את הפצעים מפרשות שחיתות רבות מספור (מישהו עוד זוכר את פאינה קירשנבאום?), אבל עוד לא גיבשנו בגרות חברתית שתבעט במוקדי כוח פוליטיים שמאפשרים זאת. לכן לא נסבול פוליטיקאים שלוקחים לכיסם, אבל נאדיר ח"כים שלוקחים מיליונים מהאוצר לקבוצות התמיכה שלהם על חשבון הכלל - וזאת רק תמורת הרמת אצבע בעד התקציב. הרי בקואליציה של 61 ח"כים, כל אצבע מקבלת משקל הרה גורל.
ובעיקר, אנחנו ממש לא מוכנים לסבול את המחשבה שאנחנו פראיירים, ולכן אפשר לקנות אותנו עם כמה תופינים בתחום יוקר המחיה כמו רפורמת הקורנפלקס.
השאלה אם זה מספיק
בתקציב הזה יש באמת כמה דברים יפים כמו חיבור מפעלים לגז טבעי; מיסוי רווחי יתר של חברת כיל, שנהנית מרווחים גדולים בזכות משאבי הטבע ששייכים לכולנו; יש תוספת למערכת הבריאות ואפילו לרווחה. ויש גם כמה רפורמות בתחום יוקר המחיה.
לא בטוח שזה מספיק, כי המשק הישראלי נמצא בהאטה, ובתקציב הזה אין מספיק חזון ואין צעדים אקטיביים שיעודדו צמיחה. למעשה, הוא כמעט לא מתעסק בנושאים ארוכי טווח כמו פריון ושילוב אוכלוסיות שונות בשוק התעסוקה. אין בו כמעט תוכניות מקוריות בתחום היצוא וההייטק, והוא גם לא מקצה לכך מספיק תקציבים.
התקציב הזה פופולרי כי אין בו העלאות מסים. אבל גם אין בו, למעט קבלת ההמלצות של ועדת ששינסקי 2, מלחמות במוקדי כוח כמו ועדים חזקים או במעלימי מס גדולים. כלומר, פטורים מעוותים ממס ימשיכו להינתן, והתקציבים החברתיים יגדלו פחות ממה שהיו צריכים לגדול כי זה יקר לשמר קואליציה של 61 חברים.
התקציב הזה נותן לציבור בדיוק את מה שהוא רוצה. לא בטוח שבראייה ארוכת טווח הוא נותן לו את מה שהוא צריך, וזאת רק עוד הוכחה שאומץ וחזון בדרך כלל לא הולכים ביחד עם פופולריות פוליטית.
