שעת הנקה לגברים: בשורה או פלסטר?

השבוע עברה בכנסת הצעת חוק חדשה המאפשרת "שעת הורות" גם לגברים. המשמעות היא שמעתה גם אבות יוכלו לצאת מוקדם מהעבודה במשך 4 חודשים לאחר סיום חופשת הלידה, כדי לטפל ולדאוג לילדיהם. הצעת החוק הזו הינה האחרונה מבין שורה של יוזמות שנועדו לעודד גברים להתחלק במשימות ההורות עם האימהות.

אין ספק שכוונת המחוקק היא טובה, אולם השאלה המתבקשת היא האם גברים אכן יבחרו לנצל את הזכויות הללו? הרי גם בימינו, במרבית המקרים, הגבר הוא עדיין המפרנס העיקרי בבית. לכן, במיוחד בתקופה שבה הם הופכים לאבות, גברים עשויים להרגיש לחץ לבסס את הביטחון הכלכלי של התא המשפחתי ולמרות הרצון לצאת מוקדם יותר ולקחת חלק בטיפול בילדים, יבחרו דווקא לבלות שעות נוספות במשרד.

כיום, גם אבות שמעוניינים מאוד לממש את הזכויות החדשות, עלולים להיתקל בקשיים. המדיניות הארגונית ותגובת המעסיק הם שיקולים קריטיים בהקשר זה. אם עובדים, נשים וגברים כאחד, יחשבו שבחירתם לא תתקבל בעין יפה או שהיא תפגע במעמדם במקום העבודה, הם עלולים שלא לממש אותה. לא אחת נתקלנו במקרים בהם ארגונים מכריזים על כך שהם מעניקים לעובדים זכויות מופלגות ואף מתהדרים בכך, אולם במציאות, זכויות אלה נשארות אך ורק "על הנייר", כיוון שבפועל, העובדים לא מרגישים בנוח לממש אותן.

אב ותינוק. האם גברים ירגישו בנוח לצאת יותר מוקדם מהעבודה? צילום: שאטרסטוק

הסוגיה כאן היא לא רק זכויות ההורות של הגברים, אלא הרעיון הכללי של איזון בין החיים הפרטיים של העובד לבין חיי העבודה שלו. לא ברור מדוע המחוקק בחר להגביל את החקיקה רק להורים טריים, שכן, מה יעשו אלו שאינם מטפלים בילדים, אבל יש להם הורים מבוגרים הזקוקים לטיפול ולהשגחה? האם לעובדים הללו לא מגיע לצאת שעה קודם מהעבודה כדי לדאוג לצרכי הוריהם ולבלות איתם זמן יקר? ומה יעשו אחרים שאין להם קטגוריות מוגדרת, אך עדיין זקוקים לזמן עבור עיסוקיהם?

תרבות העבודה בישראל נהיית יותר ויותר תובענית בשנים האחרונות. ההתקדמות הטכנולוגית מאפשרת לנו להיות מקושרים למשרד בכל שעות היממה ולא נדיר שהעבודה "פולשת" גם לזמן הפרטי. מנגד, עיסוק בעניינים אישיים במהלך יום העבודה בדרך כלל אינו מתקבל בסבר פנים יפות. יתרה מכך, עובדים רבים מעידים על תחושת אי נעימות ואפילו אשמה, כאשר הם באים לבקש חופש מהמשרד לצורך טיפול בעניינים אישיים, אפילו כשהם דחופים או חשובים במיוחד ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בזמן יקר עם המשפחה והילדים.

לא כל המעסיקים מודעים לכך שגמישות בשעות העבודה והתייחסות לצרכי העובדים היא קריטית לרווחת העובדים. בשנים האחרונות מתפרסמים נתונים המעידים שיום העבודה בישראל הוא מהארוכים בעולם המערבי. מנגד, פריון העבודה בישראל הוא נמוך בהשוואה למדינות מפותחות אחרות. ניתן לשער, שאחת הסיבות לכך היא שהעובדים מוטרדים משום שהם נאלצים עשות סדר בענייניהם הפרטיים בשעות העבודה, אין הפרדה אמיתית בין שעות עבודה לבין שעות פנאי ואין מספיק שעות התאוששות, שהיא מהותית לחידוש האנרגיה.

חקיקה בלבד אינה יכולה לתת מענה לתופעה הזו. רק שינוי אמיתי ומהותי בתרבות הארגונית וביחס של המעסיקים לסוגיית האיזון בין החיים הפרטיים לבין זמן עבודה, יביא לשינוי המיוחל. על המעסיקים לראות את העובדים לא רק ככוח עבודה, אלא גם כבני אדם, ולתת מקום לצרכים המשתנים שלהם לאורך התקופות השונות בחייהם. מילות המפתח הן הקשבה והתחשבות. הנחת המוצא בכל מקום עבודה צריכה להיות שכל עוד העבודה מתבצעת, צריכה להיות יותר מדרך אחת לבצע אותה. אחרת, מדובר בחוקים שהם לא יותר ממס שפתיים והעובדים לא יכולים באמת ליהנות מהם.

הכותבת היא מנכ"לית נטע – המרכז לפיתוח קריירה