$
דעות

הזדמנות גז: מאבדים שליטה

תסבוכת הגז המצרי חשפה מוקדם מהצפוי את פלונטר הזהויות שממשלת ישראל כובלת את עצמה אליו בעיניים פקוחות. מתווה הגז ישאיר אותה עם המון אחריות לאינטרסים של דלק ונובל, אבל בלי סמכות מספיקה לדאוג לאינטרס הישראלי

אמיר זיו 07:1608.12.15
כאשר ולדימיר פוטין רוצה להבהיר לאוקראינה שלא כדאי להתעקש על חצי האי קרים, הוא מניח את היד על השיבר של גזפרום. השליטה שלו בחברת הגז הרוסית, שהיא במקרה גם הגדולה בעולם, מאפשרת לו לקדם בקלות אינטרסים של רוסיה. אבל לא צריך להרחיק עד פוטין והמודל השלטוני המטריד שלו. אפשר להסתכל, למשל, על נורווגיה, שמחזיקה בבעלות בחברת הגז הממשלתית סטטאויל וכך יכולה לדאוג לאינטרסים של החברה בד בבד עם דאגה לאינטרסים של נורווגיה. אין דילמה.

 

בישראל זהות האינטרסים הרבה פחות ברורה, וההמחשה לפלונטר שהממשלה כובלת את עצמה אליו הגיעה מוקדם מהצפוי. צריך להודות על כך לראש ממשלת מצרים, שהודיע על הפסקת המגעים לרכישת גז מלווייתן ומתמר בשל פסק דין שחייב חברות מצריות לשלם 1.76 מיליארד דולר לחברת החשמל הישראלית. חברת החשמל היא חברה ממשלתית, ולכן מתבקש שממשלת ישראל תתייצב מאחוריה ותדרוש את פירעון התשלום. מצד שני, גם הגז בלווייתן הוא גז ישראלי, ששווה הון גדול אף יותר, ומתבקש שהממשלה תדאג גם לו. אלא שלא כמו בנורווגיה או ברוסיה, כאן אין זהות אינטרסים. הגז בלווייתן הוא "ישראלי" בעיקר במובן של חלוקת הרווחים ממנו. מתווה הגז מרחיק את הממשלה משליטה אפקטיבית בו. יד על השיבר? בקושי יש לה אצבע.

 

קידוח לווייתן קידוח לווייתן צילום: אלבטרוס צילומי אוויר

 

מרגע חתימת המתווה, לווייתן יישלט על ידי דלק ונובל אנרג'י. פיתוחו יהיה תלוי בעיקר בנכונותן לפתח, המחירים — בוודאי בעסקאות חו"ל – יהיו בשליטתן, וכך גם קצב ההפקה, הלקוחות שייבחרו ותנאי החוזים שייחתמו עמם. הפיקוח והשליטה של הממשלה בכל אלה יהיו מצומצמים, והיא אף כבלה את ידיה עוד יותר כשהתחייבה להימנע משינוי רגולטורי במשך עשור. בנסיבות האלה ברור שלא תהיה לה שליטה אפקטיבית במאגר הגז "הישראלי" הגדול ביותר שהתגלה.

 

לשם המחשה, בואו נניח לרגע שבעוד עשור לווייתן כבר מספק בששון גז לטורקיה, ואילו זו, בהתרסה ארדואנית, מתירה הפלגה של מרמרה 2 לכיוון ישראל. האם הממשלה תוכל להשתמש בשיבר הגז כאמצעי לחץ לקידום האינטרס הישראלי? האם היא תידרש להסכמה של יצחק תשובה לשם כך? של נובל אנרג'י? של ממשלת ארצות הברית. ומה במקרה של הסכם מכירת נשק מירדן — צרכנית גז מתוכננת — לגורמים שישראל חוששת מהם?

 

הממשלה ממשיכה להתנהג כאילו זה שלה

 

ובכל זאת, חרף השליטה המוגבלת, הממשלה ממשיכה להתנהג כאילו מדובר בגז שהוא לגמרי שלה.

 

היא לוקחת על עצמה את האבטחה היקרה של האסדות, היא שוקלת להניח בעצמה ועל חשבונה צינור גז נוסף, היא מסכימה להסתפק באחריות מוגבלת של חברות הגז במקרה של אסון אקולוגי.

 

 

חשוב להדגיש, משאב הטבע בלווייתן הוא אכן בעל משמעות אסטרטגית והמדינה חייבת לשמור עליו ולקדם את פיתוח השדה. אלא שהאחריות הגדולה הזאת צריכה להיות מלווה בסמכות גדולה לא פחות. מן אקסיומה דמוקרטית נשכחת.

 

טשטוש הזהויות המכוון משאיר את הממשלה עם מחויבות עצומה לאינטרסים של דלק ונובל, אבל עם יכולת מוגבלת בלבד לרתום את הכוח העצום שטמון בגז לקידום אינטרסים ישירים של מדינת ישראל. 

בטל שלח
    לכל התגובות
    x