כבל שלח לנתניהו את הדו"ח של ועדת הכלכלה על מתווה הגז: "לא ראוי להפעיל את סעיף 52"

"לדעת רוב חברי הוועדה, לא התקיימו התנאים המצדיקים שימוש בסעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים. אנו סבורים, כי הפגיעה בערכים המוגנים בחוק ההגבלים העסקיים ובתחרות כתוצאה מיישום המתווה גדולה מדי, ולעומת זאת לא השתכנענו כי אכן קיימים שיקולי ביטחון או מדיניות חוץ כבדי משקל" - כך מסכמת ועדת הכלכלה את הדיון במתווה הגז כפי שהוא גובש שם בחודשיים האחרונים.

הסיכום נשלח היום (ג') כטיוטה לא רשמית לרה"מ נתניהו, כאשר כל אחד מ-13 חברי ועדת הכלכלה קיבל לידיו עותק מהדו"ח כדי לצרף אליו הערות אישיות. ההערות ייכתבו עד מחר (ד') בבוקר, אז יאסוף יו"ר ועדת הכלכלה איתן כבל את כל ההערות וישלח אותן באופן רשמי לנתניהו. אז, ורק אז, תסיים ועדת הכלכלה באופן רשמי את חובת ההיוועצות שהייתה עימה בעניין מתווה הגז.  

נתניהו בוועדת הכלכלה, בעת הדיון על מתווה הגז צילום: עומר מסינגר

בין היתר, כותב כבל לנתניהו במכתבו כי "אין במתווה 'פיצוי' מספק לכך שאותן חברות (חברות הגז - ל"ג) מהוות מונופול ושיש ביניהן הסדרים כובלים: התברר כי נתונים לא מעטים ששימשו... כהנחות יסוד בסיסיות למתווה אינם מדויקים, בלשון המעטה. כך למשל, הכנסות המדינה מהיטל רווחי נפט, מסים ותמלוגים המכונים יחדיו Government Take הצפויות לא יהיו בשיעור של 60% אלא כפי שהבהירה נגידת בנק ישראל יעמדו על 47%-52% ולא יגיעו לכדי 1,000 מיליארד שקל, כפי שנטען תחילה, אלא לשיעור נמוך בהרבה, כ-280 מיליארד שקל ואיננו מקלים ראש בסכום נכבד זה". 

בהתייחס לשאלת התחרות אומר כבל ש"חמור מזה, בתשובה לשאלה של ח״כ איילת נחמיאס ורבין וח"כ יוסי יונה, חשף ראש הממשלה ושר הכלכלה, את המניע האמיתי להפעלת סעיף 52 לחוק, והסביר כי לאחר שהממונה על ההגבלים התפטר, הדרך היחידה שנותרה בפני הממשלה כדי לאשר את המתווה הייתה באמצעות הפעלת סעיף 52.

כך אמר ראש הממשלה: "...ולכן ההחלטה להפעיל את הסעיף הזה נבעה קודם כל ממצב שנוצר, מצב שנכפה עלינו על ידי התפטרותו של הממונה על ההגבלים". 

ומה לגבי שאלת הייצוא למצרים? כאן תוקף כבל וכותב ש"חשוב לציין, כי בעיצומם של הדיונים בוועדה, הסתיים הליך הבוררות החסוי (בין חברת החשמל הישראלית לבין שתי חברות הגז המצריות) וכפי שדווח (לרבות על ידי חברת חשמל) נקבע בו כי על חברות הגז המצריות לשלם מיליארד ושמונה מאות מיליון דולר לחברת החשמל הישראלית.

"בעקבות כך הודיע שר הנפט המצרי על השעיית רכישת הגז מישראל. לא יבשה הדיו על הודעה זו וממשלת טורקיה הודיעה כי עד שישראל לא תשלם פיצויים ולא יסתיים המצור על עזה, היא לא תדבר על עסקת גז עם ישראל. הודעות אלה לא רק מטילות צל כבד, אלא למעשה מפריכות ומפרקות את הטיעון המרכזי של הממשלה בדבר הצורך כבד המשקל והדחוף לייצא גז למדינות אלה, גם במחיר של פגיעה בתחרות. נציגי הממשלה לא הביאו בפני הוועדה חוות דעת מעודכנות לאור שינוי הנסיבות".

"החשש מחרם על ישראל מחייב להשאיר כמות נכבדה של גז"

כבל מסכם את מכתבו ואומר ש"לצערי הרב, נוצרה תחושה שלא התפוגגה במהלך ההיוועצות לפיה נציגי הממשלה מעדיפים את העתיד של הדור הנוכחי על חשבון הדורות הבאים. לדעתנו, דווקא מדינת ישראל שנמצאת במאבק מתמשך מול חלק משכנותיה, כשארגוני טרור כמו דאע״ש ודומיו הולכים ותופסים אחיזה באזור ואל זה נלווה החשש מהחרמה בינלאומית של מוצרים מישראל, מחייבת אותנו להשאיר כמות נכבדה של גז על מנת שלא נמצא את עצמנו נהנים בהווה וממשכנים את העתיד"

לפיכך, המסקנה הבלתי נמנעת של כבל היא ש"מכל הסיבות שפורטו למעלה ובמסגרת חובת ההיוועצות עם ועדת הכלכלה, אנו סבורים שלא נכון ולא ראוי ששר הכלכלה יעשה שימוש בסעיף 52 על מנת לאמץ את המתווה שהוצג לפנינו, זאת מאחר ולא שוכנענו שקיימים נימוקים כבדי משקל, מהותיים ואמיתיים של ביטחון המדינה או יחסי החוץ שלה המצדיקים עקיפה של הוראות חוק ההגבלים העסקיים והמצדיקים הוראות המגבילות את סמכויות הממשלה, ובעקיפין גם פוגעות בריבונות הכנסת. המלצתנו לראש הממשלה ושר הכלכלה לחשב מסלול מחדש. המתווה הזה אינו נכון ואינו ראוי ואין מקום להפעיל את סמכותו לפי סעיף 52, עד כדי שאף אם המתווה המוצע יאושר, נראה ששר הכלכלה והכנסת הבאה, יאלצו לבטלו. מתווה שאינו נשען על התפיסה של "זה נהנה וזה לא חסר", אלא מחזק את הגישה של "זה נהנה ועוד יותר נהנה" – דינו להיפסל"

השורה שמסיימת את המכתב היא ש"לעניות דעתנו, יש לבטל לאלתר את המתווה ולפעול בדרך המלך, שמשמעותה היא נקיטת הליך סדור לפי חוק ההגבלים העסקיים או חקיקה"