המאבק החברתי של ניסנקורן עובר דרך בעלי השכר הגבוה
יו"ר ההסתדרות מאיים בהשבתת המגזר הציבורי בשבוע הבא אם האוצר לא יסכים לתוספת שכר של 11%. למה השימוש שלו בדו"ח העוני חוטא לבעלי השכר הנמוך ואיזו מניפולציה הוא עורך במספר העובדים: כלכליסט קורא בין שורות טיעוניו
11:5117.12.15
1. הטענה: העובדים לא גומרים את החודש
המצב בפועל: לא מדויק. 41% מהעובדים משתכרים פחות מהשכר הממוצע במשק אבל לא להם ניסנקורן דואג
זו הטענה המרכזית של יו"ר ההסתדרות. בכנס אתמול של בית נבחרי ההסתדרות הוא עשה מאמצים גדולים במיוחד כדי להפוך את המאבק מול האוצר למאבק חברתי, כמו זה של העלאת שכר המינימום, שיפור התנאים של עובדי הקבלן ועוד. ככה זה נשמע מפיו: "כולנו ראינו את דו"ח העוני. אנשים לא גומרים את החודש. זהו מאבק לא פחות חשוב ולא פחות חברתי".
אבי ניסנקורן בהפגנה (ארכיון) צילום: ישראל יוסף בעיתוי אומלל משהו מבחינת ניסנקורן, ממש במקביל לנאומו בתל אביב, פירסם האוצר בירושלים את דו"ח הממונה על השכר במגזר הציבורי. בקרב המגזר הציבורי הלא ממשלתי כ־41% מהם השתכרו פחות מהשכר הממוצע במשק (לפעמים בשל חלקיות משרה), ושם השכר הממוצע עמד על 6,364 שקל בחודש ברוטו. כלומר לכל היותר ניתן לטעון שיש במגזר הציבורי עובדים שלא גומרים את החודש, אך אלו הם בוודאי לא כל המגזר. אלא שניסנקורן לא מוכן לקבל את דרישת האוצר לתוספת שכר דיפרנציאלית, כזו שתיטיב יותר עם בעלי השכר הנמוך מאשר עם בעלי השכר הגבוה ודורש תוספת שכר דומה לכל דרגות השכר.
2. הטענה: העלויות הן גדולות כי מדובר במיליון עובדים
המצב בפועל: לא מדויק. מספר העובדים הוא פחות ממחצית ולכן העלות גדולה מאוד
גם ניסנקורן מבין שהמשמעות של הדרישות שלו לתקציב המדינה – תוספת שכר של 11% – היא שבתוך חמש שנים יגדלו הוצאות השכר של המדינה ב־12 מיליארד שקל בשנה (כל אחוז תוספת הוא כ־1.1 מיליארד שקל בהוצאות שכר). לכן הוא עושה מאמצים לא קטנים להסביר את המספרים הגדולים הללו. לדוגמה, שמדובר על כמיליון עובדים ולכן מדובר על תוספת של כאלף שקל בחודש לברוטו שתתפרס על פני חמש שנים.
אלא שה־12 מיליארד שקל לא מתחלקים על פני מיליון עובדים אלא על פני כ־450 אלף עובדי המגזר הציבורי שניסנקורן מייצג, כלומר בחישוב גס מדובר על תוספת של 2,600 שקל בחודש לעובד. בנוסף לזה יש עוד כ־500 אלף עובדים שיושפעו בעתיד גם כן מהמשא ומתן כמו מורים ולכן בסופו של דבר ההוצאה התקציבית תהיה גדולה יותר.
3. הטענה: תוספת שכר לעובדי המגזר הציבורי תשפיע גם על עובדי המגזר הפרטי
המצב בפועל: ניסנקורן צודק. מחקרים הראו שהעלאת שכר במגזר הציבורי משפיעה על השכר בפרטי
האמצעי השלישי להצדקת דרישת השכר לעובדי המגזר הציבורי הוא לומר לכלל הציבור שגם הוא ירגיש בסופו של דבר את מה שיראו עובדי המגזר הציבורי בתלוש השכר. ניסנקורן הדגיש אתמול כמה פעמים שהעובדים במגזר הפרטי ייהנו גם הם מהעלאת השכר לעובדי המגזר הציבורי כי השכר בשני המגזרים משפיע זה על זה.
בכך ניסנקורן צודק במידה מסוימת. שורה של מחקרים, ביניהם של בנק ישראל שהתפרסם בשנה שעברה ושל הביטוח הלאומי משנת 2004, מצאו קשר ארוך טווח בין עלויות במגזר הציבורי ועליות שכר בפרטי. מאמצע שנות התשעים ועד תחילת שנות האלפיים עלה השכר במגזר הציבורי ב־16% והמעסיקים הפרטיים שנדרשו להתחרות על עובדיהם העלו את השכר הממוצע ב־23%.
4. הטענה: מדד המחירים לצרכן לא מתאר את המציאות
המצב בפועל: תלוי את מי שואלים
על פי גורמים המעורבים בשיחות בין ההסתדרות לאוצר, הסיבה שניסנקורן דורש תוספת שכר כה גדולה למרות שהאינפלציה במשק היא זניחה, וב־24 החודשים האחרונים אפילו שלילית, היא שמדד המחירים לצרכן לא באמת מספר את המציאות. זוהי טענה מוכרת של רבים בציבור, שלא מבינים איך המחירים המאמירים בסופר לא מתורגמים גם למדד שמפרסמת פעם בחודש הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. במקרה הזה רק אם המחיר האמיתי של המוצרים בעגלת הקניות עלה ביותר מ־2% לשנה במקום לרדת יש משהו בטיעון הזה של ניסנקורן. בנוסף, הוא לא מציע מדד אחר להשוות את תוספת השכר אליו.
