רפורמה? היתרי בנייה מעכבים את חיבור המפעלים לגז טבעי

ראש הממשלה בנימין נתניהו בחר לחתום על מתווה הגז ביום חמישי האחרון באזור התעשייה נאות חובב בנוכחות נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש, כסמל לחיבורה הקרב של התעשייה בישראל לגז הטבעי המיוחל. אלא שבפועל לא נתניהו ולא ברוש דיברו על כך שחיבור המפעלים עוד רחוק מאוד, למרות רפורמה שאושרה לאחרונה.

חוק ההסדרים שאושר בחודש שעבר כלל בתוכו רפורמה, שבה מתהדר גם שר האוצר משה כחלון, ובה שורה של הוראות שאמורות להפוך את החיבור לפשוט יותר. אך בפני חיבור התעשיינים לגז בפועל עומד מכשול מהותי נוסף, בדמות מתן היתרי הבנייה להנחת הצינור שיאפשר את החיבור.

בנימין נתניהו חותם על מתווה הגז עם שרגא ברוש יו"ר התאחדות התעשיינים והשר יובל שטייניץ צילום: Kobi Gideon / GPO

בימים אלו מנהלת התאחדות התעשיינים קרב מאחורי הקלעים, במטרה לכלול בתקנות הנלוות לרפורמה גם פטור מקבלת היתר בנייה לצורך חיבור המפעל לגז או הקלות בהליך.

לאחרונה אף פנו אנשי ההתאחדות למשרד המשפטים ולמשרדו של היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין כדי שיבדוק את הנושא ויסייע.

כמו כן נפגשו אנשי ההתאחדות עם המשנה של וינשטיין, ארז קמיניץ, ועם נציגים של מינהל התכנון והשלטון המקומי.

במסגרת הרפורמה אמנם בוטל הצורך לקבל היתר בנייה להנחת צינור גז בשטחים שאינם שטחי המפעל, אך כדי לעשות זאת בתחומי המפעל יש צורך בקבלת היתר בנייה סטנדרטי.

היתר בנייה — מסע ייסורים ארוך

ההליך הבירוקרטי לקבלת היתר בנייה יכול לארוך חודשים ארוכים ואף שנים. כמו כן, לדברי התעשיינים הגשת הבקשה לקבלת היתר פותחת תיבת פנדורה, שכן מרגע שההיתר מוגש לוועדת התכנון ברשות המקומית הרבלנטית, הוועדה מעלה על כף המאזניים את כל ההיסטוריה של המבקש: היא בודקת אם היו חריגות בנייה, בודקת אם המפעל עומד בתנאי רישיון העסק שלו וכו' — מה שהופך את ההליך למסע ייסורים ארוך.

בחברות החלוקה שעוסקות בהנחת הצנרת ושעמן שוחח "כלכליסט" מספרים כי אף על פי שלא תמיד המפעלים חולקים עמן את הסיבות לכך שהם לא יכולים או רוצים להתחבר לגז הטבעי — הם מעריכים כי שיעור המפעלים שהגישו בקשות לחיבור ומציינים את היתרי הבנייה כאחד החסמים המרכזים עומד על כ־15%–20%.

המסע הזה הוא גם יקר וארוך. משך הזמן שדרוש כדי להסב מפעל לשימוש בגז טבעי הוא שנתיים ועלות ההסבה היא כ־2 מיליון שקל.

ההוצאה הזאת היא אמנם הוצאה חד־פעמית, אך עבור מפעלים קטנים ובינוניים מדובר בהוצאה גדולה שאינה בהכרח משתלמת.

על כך יש להוסיף כי המפעלים חיכו שנים ארוכות לרפורמה שתקל עליהם להתחבר לגז הטבעי, אשר החל לזרום ממאגר ים תטיס לפני 11 שנה וממאגר תמר ב־2012 — ובזמן הזה מחיר המזוט, שכשהגז החל לזרום היה גבוה באופן משמעותי ממנו, ירד וכעת עומד על 6.5 דולר ליחידת אנרגיה. זאת בהשוואה לכ־7–9 דולר ליחידת אנרגיה של גז.

לכן התוכנית של הממשלה לחבר כ־450 מפעלים לגז טבעי עד 2020 נראית מעט דמיונית. עד היום חוברו לגז הטבעי רק 11 מתוך כ־1,000 מפעלים.

ברוש ציין את הנושא בדיוני ועדת הכלכלה לקראת אישור הרפורמה כחסם משמעותי: "זה לוקח חודשים". משרד האוצר, מינהל התכנון והמשרד להגנת הסביבה תומכים בעמדתו.

אך ברוש שכח לציין דבר אחר — הוא תומך בהסרת החסם הבירוקרטי לא רק משום שהוא מייצג את התעשיינים, אלא משום שהוא בעליה של חברת עושרד העוסקת בחיבור מפעלים לגז טבעי. החברה מספקת שירותי בדיקת היתכנות לחיבור המפעלים לגז, טיפול בקבלת ההיתרים הדרושים מהמדינה והסבת המפעל לשימוש בגז טבעי בפועל.

"הפטור אינו עולה בקנה אחד עם הדין"

למרות כל זאת, משרד המשפטים לא ממהר להתגייס לטובת שינוי המצב, ובתגובה לפניית "כלכליסט" מסר כי "במשרד התקיימה לאחרונה ישיבה שעניינה חיבור מפעלים לגז טבעי, ומענה לסוגיות משפטיות שהתעוררו בהיבטים התכנוניים של מהלך חשוב זה. בין היתר נבדק אם ניתן לתת פטור מהיתר בנייה או לייעל את הליכי הוצאתו. במצב העניינים הנוכחי הפטור אינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין".

אך עם זאת, בימים האחרונים נקבע כי תתקיים פגישה בין נציגי התאחדות התעשיינים לאנשי משרד המשפטים ובה הם ידונו בנושא. מועד קיום הפגישה המדויק טרם נקבע.