הצד הרווחי של המטבע

בשנים האחרונות בוגרי יחידה ספציפית בחיל המודיעין, ששמה אסור בפרסום, נשאבים בדממה לחברת טכנולוגיה בפרופיל נמוך, שמשרדיה ממוקמים בבניין אפרפר בלוד. מי שיעלה אל הקומה החמישית בבניין המבודד, שאת קומותיו התחתונות מאכלסים עובדי המכון הגיאו־פיזי, יוכל להבחין מבעד לדלת השקופה של משרדי החברה בציור קיר ענקי שעליו מוטבעת המילה הארמית "איסתרא" (מטבע).

לחברת הטכנולוגיה הזאת קוראים איסתרא מחקר, והיא בעצם הלב הפועם של אופרציה עסקית בינלאומית בתחום האלגו־טריידינג — מסחר בורסאי מבוסס אלגוריתמים, שמתאפיין בדרך כלל בתדירות גבוהה בזכות השימוש במחשבי־על (High Frequency Trading, או בקיצור HFT).

במשרדים המרווחים של איסתרא מחקר יושבים ארבעת היזמים הישראלים שייסדו את החברה, לצד כ־50 אלגוריתמאים ומתכנתים, כמעט כולם גברים בשנות השלושים לחייהם, רבים מהם בעלי תארים מתקדמים במתמטיקה, מדעי המחשב, סטטיסטיקה והנדסה. חלק גדול מאותה דבוקה טכנולוגית מגיע כאמור מאותו בית גידול: יחידה צה"לית מסווגת, שידועה בכך שהיא מאתרת את בוגרי התיכון בעלי האוריינטציה המתמטית המובהקת ביותר ומכשירה אותם לפעילות טכנולוגית־מודיעינית.

הכניסה למשרדי איסתרא בלוד. הלב הפועם של האופרציה הבינלאומית צילום: עמית שעל

מרחק כמעט 10,000 ק"מ משם, בקומה גבוהה בבניין הלמסלי שבפארק אווניו, אחד המגדלים המפוארים במנהטן, מצויה השלוחה הקטנה יותר של חברת האם של איסתרא מחקר. שמה הוא Istra llc, והיא הגוף שהלכה למעשה נזקפים לזכותו רווחי הקבוצה, כחלק מתכנון עסקי מתוחכם וחובק עולם.

איסתרא לא זכתה עד כה לכיסוי עיתונאי, והחברה מקפידה בקנאות על איפול בכל הקשור לנתוניה העסקיים וזהות בעלי המניות שלה, כפי שיתואר בהמשך. עם זאת, להבדיל מחברות אלגו־טריידינג אחרות, דוגמת פיינל, אשר במשך שנים נמנעו מלהחזיק אתר אינטרנט, לאיסתרא יש אתר מפורט שמטרתו למשוך מועמדים פוטנציאליים לעבודה. ברשת גם ניתן לצפות בסרטון יו־טיוב שבו אומר מנכ"ל החברה ואחד ממייסדיה, מיכאל לוין (43), כי הוא צופה שאיסתרא תיהפך בתוך כמה שנים לאחת מחברות המסחר המובילות בעולם.

ההצהרה הזאת נשמעת אולי מעט שאפתנית, בעיקר לנוכח העובדה שבישראל קמו בשנים האחרונות יותר ממאה חברות אלגו־טריידינג, שרובן המוחלט נחל כישלון חרוץ. אבל איסתרא, לעומת 95% מהחברות הישראליות שפעילות בתחום, אכן נהפכה בשנים האחרונות לאחד הסודות המצליחים והמסקרנים של עולם הפיננסים והטכנולוגיה המקומי. גורם שמכיר היטב את פעילותה מגדיר אותה "מכונה להדפסת כסף", ולפי הערכות ומידע מוצלב שהגיע ל"מוסף כלכליסט" מכמה גורמים, מאז הקמתה רשמה החברה רווחים ממסחר בבורסות שמתקרבים לרבע מיליארד דולר. לפי עדויות, את השנים 2013–2014 היא סיימה ברווחי מסחר מצטברים של יותר מ־100 מיליון דולר, ואת 2015 לבדה היא עשויה לסיים — לפי הערכות — עם רווח מסחר שנע סביב ה־100 מיליון דולר (רווחי מסחר מוגדרים הכנסות שנוצרו מכלל העסקאות שביצעה החברה, בניכוי עלויות הנכסים הנרכשים, אך לפני ניכוי הוצאות שוטפות דוגמת עמלות סליקה, הוצאות מחשוב ומשכורות).

עובדי איסתרא בטיול שטח, בהרמת כוסית ובמשרד, בתמונות מתוך אתר החברה. למרות התדמית הפתוחה שהחברה מבקשת לשדר, מדובר בחברה חשאית לא פחות מפיינל

המספרים האלה מציבים את איסתרא בלבו של מועדון מצומצם של חברות אלגו־טריידינג ישראליות שפועלות בהצלחה בשוקי ההון בעולם. בראש החץ של החברות הללו ניצבת פיינל מהרצליה, שרווחי המסחר השנתיים שלה נעים סביב 350 מיליון דולר, והיא נבנתה בדמותו של אלגוריתמאי־על ששמו ניר קלקשטיין (שבו עסקה באחרונה הכתבה "מדעי 'המוח'" ב"מוסף כלכליסט").

הקרב על המוחות

כמו פיינל, גם איסתרא סוחרת בנכסים פיננסיים מגוונים, לרבות מניות, איגרות חוב, חוזים עתידיים על מדדים, סחורות ומט"ח, כל זאת על בסיס אלגוריתמים שמוטמעים במחשבים רבי־עוצמה. האלגוריתמים, שהם סדרה של הוראות חישוביות, משקללים עשרות נתונים דוגמת ריביות, מחירי סחורות, מניות ומטבעות, ומזקקים מהם את המשתנים הרלבנטיים ביותר לניבוי מחירי הנכסים. בסיום התהליך האלגוריתמים פולטים פתרון מתמטי, שבעצם מצליח לנבא בהסתברות גבוהה כיצד ייראו מחירי הנכסים בטווח של שניות קדימה. האלגוריתמים של איסתרא מוטמעים במחשבים שמצויים בחוות שרתים שסמוכות לבורסות שונות ברחבי העולם, ופולטים הוראות קנייה ומכירה בבורסות בקצב של עשרות הוראות בשנייה. בחלק גדול מהמקרים מזהה איסתרא פערי ארביטראז' (פער במחירי נכס בבורסות שונות) שעתידים להיסגר בתוך זמן קצר, ופועלת כדי לגרוף לכיסה את המרווח.

אף שהן פועלות באותם שווקים, נדמה כי התחרות העיקרית בין פיינל לאיסתרא אינה על מחירי המניות בבורסות העולם, אלא על כוח האדם המקומי — זה שגדל בחממות המודיעין הצבאיות או בפקולטות למדעים באוניברסיטאות הישראליות, והמבריקים ביותר שבהם מבוקשים מאוד על ידי חברות האלגו־טריידינג.

המוניטין שרכשה לעצמה כמעין יחידת עלית סודית הוא הכוח העיקרי של פיינל בגיוס אלגוריתמאים, בעוד יתרונה של איסתרא מתבטא ביכולתה לשלוף את המועמדים המוכשרים ביותר מהיחידה הצבאית המסווגת שבה שירתו המייסדים. איסתרא גם נוקטת אסטרטגיה שמטרתה למצב אותה כחברה שכיף לעבוד בה. כך, אתר האינטרנט שלה מלא בתמונות מטיולים משותפים ומהרמות כוסית חגיגיות, והמלל מסביר עד כמה היא חברה פתוחה ובעלת מבנה שטוח. לוין אף מתאר בסרטון את הקשר הממושך בין המייסדים למשקיעים ואת העובדה ש"כולם חברים טובים", אולי מתוך רמיזה לפיינל, שלה יצא שם של חברה מפולגת עם תרבות ארגונית שיתופית פחות.

מיכאל לוין. מכריו מתארים אותו כאדם אנליטי, חשאי וכריזמטי צילום: youtube

עם זאת, למרות התדמית הפתוחה שאיסתרא מנסה לשדר, מדובר בחברה חשאית לא פחות מפיינל, ואולי אף יותר. בעוד פיינל היא חברה ישראלית לכל דבר, שכל עובדי הפיתוח שלה ישראלים וכך גם חברי הדירקטוריון ובעלי המניות, איסתרא היא חברה עם קודים אמריקאיים מובהקים — עובדה המשפיעה על אלמנטים ארגוניים בה. כך, למשל, דירקטוריון החברה, הפועל מארצות הברית, שולט בהחלטות הקשורות אליה ומכתיב מדיניות סודיות כמעט צבאית. המדיניות הזאת כוללת אי־חשיפת פרטים עסקיים שבפיינל מעולם לא ניסו להסתיר, דוגמת רשימת בעלי המניות של החברה, רשימת נציגי הדירקטוריון והיקף חלוקת האחזקה בחברה בין תושבים מקומיים לזרים.

שמות בארמית, כסף בדולרים

איסתרא הוקמה ב־2008 על ידי קבוצה של ארבעה יזמים, שהמרכזיים שבהם הם מיכאל לוין (43) ושלמה אהל (39). אהל הוא מתמטיקאי, מוסמך אוניברסיטת בן גוריון, שמכהן כמנהל מחלקת המחקר של החברה. לוין, בעל תואר שני במדעי המחשב שמכריו מתארים כאדם אנליטי, חשאי וכריזמטי, הוא ירושלמי חובש כיפה שעלה מארצות הברית כנער. את שירותו הצבאי עשה ביחידה מתמטית מסווגת במודיעין, שם פגש באהל, טיפוס כחוש ומבריק מבאר שבע. לימים הקים לוין עם שני יזמים נוספים, זיו קדם ויאיר הלר, את חברת קשיא (קושיה, בארמית), שפיתחה טכנולוגיה לשמירת מידע של ארגונים באמצעות אחסון מרחוק (Remote Storage). מיד לאחר הגיוס הראשון הצטרף אהל לקשיא ונהפך לאחת הדמויות המרכזיות בה. הסטארט־אפ נמכר ב־2006 לענקית האחסון EMC ב־153 מיליון דולר.

פיטר מולר, מייסד צ'וקסטרים, קרן הגידור שהשקיעה באיסתרא צילום: berklee.edu

לאחר המכירה עברו לוין ואהל, כמו גם רבים מעובדי קשיא, לעבוד תחת EMC (קדם הקים סטארט־אפ אחר, והלר החליט לפרוש מעולם ההייטק ולהקדיש עצמו לכתיבת מחזה). כעבור שנה וחצי עזבו לוין ואהל את EMC והקימו את איסתרא עם אחיו של לוין, יונתן (44), ועם אלון וסרמן (45), דוקטור למתמטיקה ששירת באותה יחידה שבה שירתו לוין ואהל וחזר באותם ימים משהות בת שש שנים בארצות הברית, שם עבד בגולדמן זקס כקוואנט (הכינוי בוול סטריט לאלגוריתמאים בשוק). ביוני 2008 רשמו הארבעה את החברה בישראל והפקידו את כל מניותיה בנאמנות, בין היתר כדי לא לחשוף את זהותם ואת זהות השותף האמריקאי שלהם, קרן באטרי ונצ'רס.

באטרי ונצ'רס היא קרן הון סיכון אמריקאית, שלה השקעות לא מעטות בישראל. אחד השותפים בקרן, סקוט טובין, הוא אדריכל ההשקעה באיסתרא ואף יושב בדירקטוריון החברה האמריקאית. עוד קודם להשקעה באיסתרא, השקיעה באטרי בקשיא של מיכאל לוין, ואף בחברת אקאמיי של דני לוין, אחיהם הבכור של מיכאל ויונתן לוין, שנהרג באסון התאומים.

לאחר רישום החברה הזרימו באטרי ונצ'רס ולוין — שהאקזיט של קשיא הפך אותו למולטי־מיליונר — הון בהיקף לא גבוה לחברה, וזו התחילה לפעול ממשרדים ביהוד. לוין ואהל החלו לגייס אלגוריתמאים שהכירו מהצבא ומ־EMC, כדי לנסות לפתח מודלים מתמטיים למסחר בשוק ההון. בסוף 2009, כאשר בחברה כבר הועסקו יותר מעשרה אלגוריתמאים ומתכנתים, החליטו המייסדים לגייס הון נוסף שיתמוך בפעילות השוטפת של איסתרא, וגם יבוסס כהון העצמי שנדרש לפעילות מסחר. לפי פרסום באתרי מחקר פומביים, סך ההון שגייסה איסתרא בינואר 2010 היה 10 מיליון דולר. בהתחשב בעובדה שלמייסדים וגם לבאטרי לא היה ניסיון של ממש בהקמת אופרציות מסחר, הם החליטו להכניס משקיע ושותף אסטרטגי, שגם ישקיע בהם כסף וגם יוכל לנצל את מעמדו וניסיונו כדי להזניק את החברה קדימה. עד כה נשמרה זהות השותף כסוד כמוס, אבל מתחקיר "מוסף כלכליסט", שכלל ניתוח ועיבוד מסמכים ממאגרי מידע ציבוריים, דוגמת הרשות האמריקאית לניירות ערך (SEC) והרשות לפיקוח על התעשייה הפיננסית בארצות הברית (FINRA), לצד מסמכים שהופקו אצל רשם החברות באיי קיימן, עולה כי המשקיע המרכזי שהצטרף לבאטרי הוא לא אחר מקרן הגידור צ'וקסטרים קפיטל (Chalkstream).

צ'וקסטרים אינה קרן גידור רגילה, אלא גוף שהחל את דרכו כמשרד לניהול עושר ונהפך ברבות השנים לקרן גידור שמנהלת כ־700 מיליון דולר. מאחורי הקרן עומדת אגדת שוק ההון פיטר מולר (Muller), המתמטיקאי שהקים ב־1993 את PDT Partners — אופרציית מסחר המבוססת על מחקר מתמטי וסטטיסטי, שפעלה בתוך מורגן סטנלי עד 2013 וכיום פועלת באופן עצמאי. מולר נחשב לאחד מחלוצי תעשיית האלגו־טריידינג בעולם. בתקופתו במורגן סטנלי הוא ניצח על קבוצה של כ־60 מתמטיקאים, פיזיקאים, מהנדסים ומתכנתים, שישבו בקומה נפרדת במשרדי בנק ההשקעות ופיתחו מודלים מתמטיים למסחר בשוק ההון. לפי רב המכר "The Quant", שפרסם ב־2010 העיתונאי האמריקאי ג'יימס פטרסון, הקצה מורגן סטנלי 6 מיליארד דולר למסחר בניצוחו של מילר, והוא וצוותו היו זכאים ל־20% מרווחי המסחר, שעמדו בממוצע על 400 מיליון דולר בשנה. עובדה זו הפכה אותו למולטי־מיליונר. ב־2003 ביקש מולר להקים גוף פרטי שינהל את הונו האישי וייסד משרד לניהול עושר עם מנהל קרן גידור צעיר בשם אנדרו צאיי (Tsai). למשרד הם קראו צ'וקסטרים קפיטל, ועד מהרה פתח צאיי, שמונה למנהל, את המשרד להשקעות חיצוניות ומשך אליו מנהלי קרנות גידור ובנקאים שביקשו להשקיע את כספם בקרן שמתמחה בהשקעות המגלמות סיכון רב אבל מפצות על כך בפוטנציאל רווח גבוה. כך נהפכה צ'וקסטרים לקרן הגידור של מנהלי קרנות הגידור בוול סטריט.

המבנה המסועף של איסתרא וההקפדה לטשטש את זהות בעלי המניות, כמו גם סירובה התקיף לחשוף את זהות משקיעיה ואף לאשר כי צ'וקסטרים אכן בעלת עניין בה, מקשים לכמת את החלוקה בין בעלי המניות. עם זאת, מניתוח מסמכים פומביים ושיחות עם גורמים בארצות הברית, עולה כי באטרי וצ'וקסטרים מחזיקות בשיעורים שווים באיסתרא. באטרי מחזיקה בחברה באמצעות חברת Battery Istra Ltd, שאוגדה באיי קיימן. צ'וקסטרים מחזיקה בה באמצעות Chalkstream (Istra) Subsidiary Ltd, שאוגדה אף היא באיי קיימן באותו יום ב־2011 שבו אוגדה Battery Istra. נוסף על כך, מניתוח המסמכים עולה שהמשקיעים האמריקאיים מחזיקים בצוותא בכמחצית המניות, בעוד המייסדים הישראלים, ובראשם לוין ואהל, מחזיקים במחצית השנייה.

הבניין שבו שוכנים משרדי איסתרא בלוד. כחלק מהתכנון העסקי, הרווחים נזקפים לזכות החברה האם Istra llc, שיושבת בבניין הלמסלי המפואר בפארק אווניו במנהטן צילום: עמית שעל

איום הרגולציה מרחף מעל

ההימור של הקרנות האמריקאיות צלח. העומק המדעי־טכנולוגי של המייסדים הישראלים, לצד התחכום הפיננסי וההיכרות עם הבורסות ברחבי העולם של הגופים האמריקאיים, הפכו את איסתרא לכוח מרכזי בתעשיית האלגו־טריידינג בכמה בורסות, ובהן בורסת ניו יורק (NYSE), שם היא סוחרת בעיקר במניות, בורסת הסחורות של שיקגו (CME) וכן Eurex, שבה היא סוחרת בחוזים עתידיים על מגוון מוצרים.

הגוף שחולש על אופרציית המסחר הוא, כאמור, Istra llc. החברה האמריקאית, שמאוגדת בדלוור, מוגדרת החברה האם של איסתרא מחקר (שמוגדרת מרכז פיתוח, מה שחוסך לה תשלומי מס חברות בישראל בהיקפים ניכרים) וגם החברה האם של כמה חברות ייעודיות, אשר כל אחת מהן אחראית למסחר ביעד גיאוגרפי שונה ובמוצרים פיננסיים מסוג אחר. אחת מהן היא פונדיון (Pundion LLC), ברוקר דילר אמריקאי שמשרדיו מצויים במשרדיה של החברה האם שלו בבניין הלמסלי. פונדיון (מטבע עתיק שהיה נהוג בימי קדם) הוקמה בשל דרישות הרגולטור האמריקאי שגוף מפוקח מטעמו יבצע את פעילות המסחר בארצות הברית. מנהליה הרשומים של פונדיון הם מייסדי איסתרא מחקר: לוין, אהל ווסרמן.

אבל אין להתעלם מכך שמסחר מהסוג שבו עוסקת איסתרא שנוי מאוד במחלוקת, בעיקר בארצות הברית. בעוד התומכים טוענים שחברות HFT מגבירות את הנזילות בשוק, ישנם רבים הטוענים כי זהו משחק לא הוגן, שבמסגרתו חברות אלה נהנות מיתרון טכנולוגי על פני גופים מוסדיים או משקיעים בשר ודם, שמצליחים לשגר הוראות קנייה ומכירה רק לאחר שחברות האלגו־טריידינג כבר ניצלו את המרווח שנבע מהעיוותים בשווקים. במקרים מסוימים אף נחשף כי חלק משחקני האלגו־טריידינג מקבלים מידע על ההוראות המשוגרות למחשבי הבורסה 30 אלפיות השנייה לפני אחרים, ובכך זוכים ביתרון מובהק. חשוב לציין כי המידע המוקדם מתקבל באופן חוקי, בתמורה לעמלה. ביקורות נוספות מתמקדות ביכולתם של שחקני האלגו־טריידינג להשפיע על שווי הנכסים בשוק באופן מלאכותי, לפצל ולהסוות את הוראות המסחר שלהם באמצעים מתוחכמים. בשנים האחרונות היו כמה מקרים שבהם הרשויות האמריקאיות והאירופיות הטילו קנסות כבדים על חברות אלגו־טריידינג, אבל חשוב להדגיש כי ככל הידוע, איסתרא מעולם לא נקנסה או אף נחקרה בחשד למניפולציות לא חוקיות של שוק ההון.

בקרב המתנגדים יש הסבורים, ובהם חתן פרס נובל לכלכלה מייקל ספנס, כי מסחר מסוג זה אינו רק בלתי הוגן, אלא גם צריך להיות מוצא מחוץ לחוק. לכן גם גובר באחרונה החשש בשוקי ההון מרגולציה כבדה שעתידה לשים סוף לחגיגה. אישוש מסוים לחשש הזה הגיע בחודש שעבר, כשה־U.S. Commodity Futures Trading Commission העביר שורת החלטות שעתידות להגביל את פעילותן של חברות אלגו־טריידינג, לרבות הוראות המחייבות אותן לתת לרשויות גישה לקוד ההפעלה של מחשבי־העל שלהן, והגבלות על פרקי הזמן שבין הוראה להוראה והיקפן הכולל. ימים יגידו אם ההגבלות האלה יהפכו חברות דוגמת איסתרא לרווחיות פחות, או שמא השותפות הישראלית־אמריקאית שלבה הפועם מצוי בלוד תמשיך לספור את הכסף.  

סקוט טובין. האיש של קרן באטרי ונצ'רס באיסתרא צילום: battery.com

ציידי הראשים

הקרב השקט על האלגוריתמאים

המלחמה הסמויה על אלגוריתמאים ומתכנתים מקומיים אינה ניטשת רק בין פיינל לבין איסתרא. גם חברות אלגו־טריידינג אחרות מתחרות על טובי המוחות שצומחים ביחידות הצבאיות ובאוניברסיטאות המקומיות, אלה שיודעים לכתוב אלגוריתמים שיש ביכולתם להניב תוחלת מסחר חיובית למשך זמן. לצורך זה הן נאלצות לא אחת למצוא דרכים יצירתיות שיגרמו לאנשי המחקר והפיתוח לעבוד דווקא עבורן.

המתכנת אמנון ריפטין, לדוגמה, בעליה של חברת ג'ליפיש שסוחרת בבורסות באסיה וצפון אמריקה, חבר לכמה אלגוריתמאים ישראלים שחיים בקליפורניה, וחתם איתם על הסכם שותפות נדיב שהפך אותם לאנשים עשירים. המיליארדר טדי שגיא, בעל השליטה בחברת האלגו־טריידינג סיינטרה (Scientra), שקיימת פחות משנתיים, מציע משכורות גבוהות מהממוצע לאלגוריתמאי־על שיעזרו לו לנצח את הבורסה, וזרוע האלגו־טריידינג של קרן הגידור האמריקאית מילניום של איזי אנגלנדר, וורלד קוואנט (WorldQuant), מעסיקה בישראל כ־30 אלגוריתמאים ומתכנתים. גיל שטרנברג הקים לפני שנתיים בהרצליה פיתוח מעבדת מחקר בשם "איגל־לאבס", שמשקיעה בעשרות סטארט־אפים בתחומי האלגו־טריידינג ומספקת להם תשתית מחשובית בעצימות גבוהה, בתקווה שמאחד מאלה יצמח ניר קלקשטיין הבא. השכר הממוצע של אלגוריתמאי בחברת אלגו־טריידינג בישראל הוא 40 אלף שקל לחודש, בתוספת בונוסים בהתאם לביצועי החברה.

היזמים והמשקיעים מבינים שמוטב להם להשקיע את מרב המאמצים בגיוס אלגוריתמאים ומתכנתים נטולי ניסיון בתחום מסיבה פשוטה: הם יודעים שברגע שאלגוריתמאי נכנס לחברה קשה מאוד להוציא אותו משם, הן בשל הסכמי סודיות ואי־תחרות דרקוניים והן משום שחברות אלגו־טריידינג רווחיות יודעות לשמר עובדים מוכשרים. זו הסיבה שהשוק הישראלי ידע מעט מעברים של אלגוריתמאים בין חברות.

מקרה ידוע יחסית הוא זה שבמסגרתו נשלפו שני אלגוריתמאים מוורלד־קוואנט על ידי הראל פיננסים בניסיון להקים פעילות אלגו־טריידינג, מהלך שלבסוף לא צלח. גם עזיבתו של אלגוריתמאי בכיר את חברת גולדפיש (גלגולה הקודם של ג'ליפיש) עלתה לכותרות, לאחר שהצדדים התקוטטו בבית המשפט.

סיפור ידוע פחות בהקשר זה, שגיבורו הוא לא אחר מאפי גילדור, התרחש ב־2007. באותה שנה הצליח גילדור — טייס קרב שעזב את ישראל בסוף שנות השמונים ללימודי תואר שני בשיקגו ובשנת 2000 כבר הספיק למכור חברת אלגו־טריידינג בחצי מיליארד דולר — לפתות את אורי ברגר, מנהל התפעול של פיינל והאלגוריתמאי השני בחשיבותו בחברה, לעזוב אותה. גילדור העביר את ברגר לניו יורק לתפקיד חשאי באקסיום, קרן גידור שהיתה אז בבעלותו ועסקה במסחר ספקולטיבי במט"ח. אלא שבסופו של דבר, מעט לאחר פרוץ המשבר הפיננסי בסוף 2008, עזב ברגר את אקסיום ואת עולם האלגו־טריידינג ופנה לעולמות תוכן אחרים.