ביהמ"ש: אפשר לדחות בקשה להיתר בנייה גם אם היא תואמת את תוכנית המתאר

הוועדה המקומית לתכנון ובנייה מחוז צפון דחתה בתחילת השנה את בקשת בעל המשק לקבל היתר לבנות לצדו של לול עופות גם דיר צאן ומחסנים.

עמדת הוועדה הייתה כי האזור בו נמצאת הקרקע – ממערב לכבישים 70 ו-6 באזור היישוב טמרה – הוא אזור שצריך להישאר עם נוף פתוח. ערר שהגיש בעל המשק לוועדת הערר המחוזית נדחה במאי 2015, תוך שהוצע לו לבנות את הדיר ממזרח לתוואי כביש 6.

בעתירה שהגיש לבית המשפט לעניינים מנהליים בחיפה ביקש בעל המשק להורות לוועדות לעניק לו את ההיתר. הוא טען, כי בקשתו תואמת את תוכנית המתאר שחלה על הקרקע, ואילו דחייתה סותרת את הוראותיה. לטענתו, המדיניות הנופית של הוועדה צריכה לסגת מפני זכויותיו, ובנוסף הוא טען להפליה פסולה אל מול בעלי זכויות אחרים שכן קיבלו היתר.

הוועדות טענו כי באחרונה הוחלט על שינוי מדיניות, והבנייה הוסטה מזרחה על מנת לשמור על נוף פתוח. מדיניות זו תואמת את תמ"א 35, ובכל מקרה, תוכנית הבנייה שעליה מסתמך העותר מעניקה לוועדה שיקול דעת שלא להתיר בנייה שעלולה להוות מטרד אקולוגי או נופי.

לול תרנגולים (ארכיון) צילום: עמית מגל

לא חותמות גומי

"ועדות התכנון אינן 'חותמת גומי' ובדיקתן אינה בדיקה טכנית בלבד", הבהיר השופט רון סוקול לעותר. "לוועדות התכנון והבנייה מסור שיקול דעת לסרב לתת היתר לביצוע עבודות בנייה, גם אם הבקשה תואמת תכנית מתאר".

השופט קבע כי שיקולים סביבתיים הם חלק מהשיקולים שבעטיים גופי התכנון רשאים לדחות בקשה להיתר בנייה. אמנם, השימוש בסמכות הסירוב אמור להיעשות רק במצבים מיוחדים וחריגים, ואולם במקרה הנוכחי המצב שונה, שכן תוכנית המתאר שעליה נסמך העותר עצמו מעניקה לוועדה שיקול דעת להגביל היתרים אם השימוש בשטח פוגע בנוף.

עניין זה מקבל משנה תוקף כשמעיינים בתכניות המתאר הנוספות החלות על הקרקע, כמו תמ"א 35 שקובעת כי לשטח "ערך נופי-סביבתי גבוה", ותמ"מ 9/2 שמציינת כי חשוב לשמור רציפות של מרחב פתוח.

בנוסף, החלטת הוועדה, הזכיר השופט, לא ניתנה שרירותית אלא נסמכה על כללי המדיניות שגיבשה. כלומר, לא מדובר בהחלטה שנוגעת רק לעותר, ואין כל פגם בכך שסירבה להיתר הבנייה כדי לשמור על הנוף.

יתרה מזו, הוועדה גם הציעה לעותר פתרון חלופי – לבנות את המבנים שהוא רוצה מזרחה יותר."יתכן שהמיקום המוצע אינו שווה ערך למיקום המבוקש, אולם קיומה של חלופה סבירה, מצמצמת את הפגיעה בעותר", סיכם השופט.

השופט דחה גם את טענת האפליה. נכון, ציין השופט, בעבר הוענקו היתרי בנייה במקום, גם לעותר, אגב. אלא שמאז גיבוש המדיניות הוחלט לקבוע קו גבול המפריד בין שטחים מבונים לשטחים פתוחים. העותר לא הוכיח בשום צורה כי מדיניות זו מפלה בין בעלי הקרקעות השונים, הוא פסק.

לאור הדברים האמורים, השופט דחה את העתירה וחייב את העותר לשלם לכל אחת מהוועדות הוצאות משפט של 2,500 שקל.

• ב"כ העותר: עו"ד נזיה אבו-ריא

• ב"כ המשיבות: עו"ד ס' מצא מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי), עו"ד רני גורלי

* עורך דין מנחם מאנדל עוסק בתכנון ובנייה ובדיני מקרקעין

** הכותב לא ייצג בתיק